מאמר מאת ד"ר יצחק חיות-מן

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

מדרש-בראשית לישראל החדשה

הן אצל יהודים והן אצל ערבים יש אמונות מקובעות, הנובעות לכאורה מכתבי הקודש, והמנציחות את הקונפליקט בינינו. אך בעזרת פירוש מחודש ומעמיק (מדרש כלל ישראלי) ניתן להראות תובנה אחרת של כוונת הכתובים, או אפילו כוונה שונה לגמרי מהפירוש המקובל. לעניות דעתי, כך הדבר גם לגבי האמונה הרווחת - שתורת ישראל מצווה על הקמת מדינת "העם היהודי" בארץ ישראל. מבחינת "דעת התורה" - ארץ ישראל שייכת ל"עם ישראל" ולא "לעם היהודי", מושג שכלל אינו נזכר בתורה.

קריאה עברית מחודשת של התורה מראה שספר בראשית כתוב בעצם בלשון עתיד, ויותר משהוא ספר היסטוריה הוא ספר נבואה והדרכה לימינו אלה (שלהי "האלף השישי" של הספירה העברית). חידוש אחר מתרמז מממצאי המחקר הגנטי, שלפיו מרבית ערביי ארץ-ישראל נושאים את הגנים הייחודיים ליהודים (גם אשכנזים), הוכחה להיותם מבני ישראל.

ספר בראשית מטפל בבעיה אוניברסלית ראשונה במעלה: אמנם כל בני האדם אחים, אך בפועל יש ניגודים ומאבקים עד חורמה ביניהם. תבנית הבריאה ("תוכנית ההבראה") של בראשית כוללת ששה שלבי מעשה ושלב שביעי של קדושה. ספר בראשית מתאר באותה תבנית את ששת השלבים בהתפתחות היחסים בין אחים, המתחילה בקונפליקט קטלני. השמות אמנם משתנים, אך בעצם זהו סיפור אחד בכמה שלבים, כאשר בכל שלב מתעדן משהו, עד להשלמת התבנית המאפשרת השלמה מלאה בין האחים.

1. בניו של אדם, קין והבל נחלקו, והבכור רצח את הצעיר המועדף. המסקנה: למרות שכולנו בני-אדם (כפי שמזכירים רוב בעלי הרצון הטוב), אין בכך בסיס מספיק להשלמה.

2. בני נוח נחלקו ונשלחו ליבשות שונות כך שההרג נמנע. חילול כבוד המשפחה מצד חם גרם להורדת כנען בנו למעמד של עבד. כיום, מנסה הציונות המקובלת להעביר את "עם הארץ" למעמד של חסרי זכויות אזרח (כלומר עבדים), ואין בכך סיכוי לפתרון יציב.

3. אברהם נשלח לארץ כנען (שהיא בפועל טבור היבשות), כדי שתתברכנה מזרעו כל משפחות האדמה. אך משעלתה שאלת הירושה, הורחק הבכור, ישמעאל בן השפחה, ויצחק בן הגבירה ירש את הארץ. רבים בעלי רצון טוב מזכירים כי "כולנו בני אברהם". אמנם ניתן להראות עידון ביחסי יצחק וישמעאל, כי איש מהם לא נהרג ושניהם התאחדו לקבורת אביהם בכבוד. אך למעשה, נרטיב זה מוליך לגירוש ערביי ארץ-ישראל, הנתפסים (בעיני היהודים ובעיני עצמם, הודות למוחמד) כ"בני ישמעאל". גירוש זה הרי כבר קרה ב-1948 והוא חלק מן הסיבה למלחמה הנמשכת.

4. גם אצל בני יצחק, התאומים עשו ויעקב, עלה החשש שהבכור יהרוג את הצעיר, שחתר תחת בכורתו וירושתו. הפעם הורחק הצעיר (יעקב) לגלות, ועסק שם ברכישת משאבים. כשחזר, הוא זכה להתפייס עם אחיו הבכור (עשו), אך המשיך לרמותו וסירב להצעתו לאיחוד. על-פי הפירוש היהודי, בני יעקב הם היהודים ובני עשו הנוצרים, אך אצל הנוצרים - בדיוק להפך. רק בשלב הבא נוצרת הישות "ישראל" (והויכוח ההיסטורי מיהו "ישראל האמיתי" ניתן עקרונית ליישוב בכלילת "הנוצרים הציונים" בכלל ישראל).

5. בשלב של "בני יעקב", דווקא מתוך המאבק בין האחיות נפתרת המחלוקת בין הגבירות לשפחות. לאחר ש"יעקב" (כלומר הגישה המסורתית) מתבגר והופך ל"ישראל" (מתמודד ויכול לעצב את זהותו), מופיע עקרון התריסר. תריסר השבטים מאפשרים עקרונית מבנה יציב של קואליציות משתנות במקום הקיטוב של השניים ("אנחנו והם"). "בני השפחות" (המקבילים למצבם הנחות של ערביי הארץ כיום) מקבלים אותו סטטוס אזרחי כמו בני הגבירות. בפועל, האחים ממשיכם להיאבק, אך המסגרת נשמרת. הצד הנוסף של "יוסף" - זה שהגיע לבכורה בחו"ל ויכול היה להתנכר לאחיו בראשות יהודה (כאן אנו מגיעים ליהודים) - מחליט לשוב ולהתווסף אל עם ישראל, ובכך נותן לו כוח ומשאבים.

6. בשלב של "בני יוסף", מיושבת מראש התחרות בין האח הבכור והאח הצעיר ומתאשרת במעין אמנה, והם יכולים להיכלל בשבטי ישראל – תוך שמירת המסגרת המושלמת של התריסר. מעניין שבימינו יש מיליונים (נוצרים ומורמונים) המאמינים שארה"ב היא "אפרים". נראה שהתמיכה האמריקאית המאפשרת את עמידתנו כיום טומנת בחובה אפשרות התווספות שבט(י) אזרחים ציוניים לישראל שתבטיח את האיזון הדמוגרפי / פוליטי ותחזק את בכורת יהודה.

7. השלב האידיאלי של יחסי אחים (המתואר בספר שמות), והאנלוגי למצב השבת לעומת ימי החול, הוא יחסי משה ואהרון - השותפים בהרמוניה לעבודת הקודש במשכן. בכך נסגר הסיפור שהחל במאבק-הפולחן בין האחים קין והבל. נראה שמשמעות שלב זה לימינו הוא של הפעלה הרמונית משותפת, מוסלמית-יהודית-נוצרית-+, של העיר העתיקה כולה, כמקדש וכ"תחנת שירות רוחני" לכל העולם, כמילוי ההבטחה למשה על כלל ישראל כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט' 6).

פרטים נוספים: באתר 'התקוה', במאמרי ב'דרכי תקוה', ובמאמרי "שבע דרגות אחווה" שהתפרסם לאחרונה באסופה "החיים כמדרש - עיונים בפסיכולוגיה יהודית" בהוצאת ספרי ידיעות אחרונות, סדרת "יהדות כאן ועכשיו".

ד"ר יצחק חיות-מן, סייבר-ארכיטקט, 5/8/2004


חזרה למאמר הנוכחי