מבזקי חדשות

Recommended Web Hosting:

Lunarpages.com Web Hosting
התעללות בפליטים!
איפה כל שוחרי ההומניזם והשלום? הם יודעים לנפנף במצוקת הפליטים הערבים, אך פליטים בני ישראל לא מעניינים אותם! לא די שגרשו מבתיהם אזרחים חפים מפשע, לא די שהפרו את כל הבטחותיהם לשיקום ופיצוי - אלא נדמה שמנהלת סל"ע ממש נהנית להתעלל בחלש, ביתום ובאלמנה!
הנה עובדות: הרבנית אשרת עראמה, אלמנת הרב יצחק הי"ד, רב הישוב נצר-חזני שנרצח בפיגוע ירי בכביש כיסופים, עדיין לא קבלה את הפיצויים המגיעים לה. כמעט שנתיים אחרי הגירוש הברוטלי, נאלצת האלמנה לגדל את ששת יתומיה ללא סיוע ותמיכה של 'מדינת היהודים'.
"אין לי מרפקים של גבר," אמרה הרבנית כשדמעות בעיניה...
על כך אמר הנביא:
"שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים, יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם;"
(ישעיהו א' כ"ג)
תומכים באנשי קטיף!
בקרו באתר קטיף
את בתיהם החריבו, אך את קולם של אנשי קטיף עוד לא השתיקו! אתר הבית של גוש קטיף ממשיך לשאת ברמה את מורשת הישובים ותושביהם, לסייע בשיקומם ולספר את סיפורם. אך גם האתר זקוק לעדוד ולתמיכה.
כל אחד יכול לעזור!
כל מי שרגש אנושי פועם בלבו יכול לסייע לאתר 'קטיף.נט' להשיג פרסומות לאתר. כמות המבקרים ואיכותו המעולה של האתר מצדיקים פרסום ארגונים וחברות עסקיות באתר. כל אחד יכול לשכנע ארגונים וחברות לפרסם באתר חשוב זה. אנא הקישו כאן - כדי לבקר באתר וכאן - ליצור קשר עם מפעיליו.
למאמרו של אהוד טוקטלי
עם בכתום
שיר תפילה לגוש קטיף

מאת אביגיל אנגלמן
HopeWays / News Links
'מאמרי 'דרכי תקוה
מאמר מאת אהוד טוקטלי

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]

המדינה השביעית

בראשית היו אבותינו נוודים חסרי מולדת. אברהם, יצחק, יעקב ותריסר בניו הנהיגו שבט שנדד בין ממלכות אדירות, בעקבות אמונה בהבטחה נצחית לעתיד מזהיר בארץ ישראל.

רק כשיצאו ממצרים, קבלו את התורה ונכנסו לארץ ישראל, הקימו בני ישראל את מדינתם הראשונה. עד סוף תקופת השופטים, היתה זו פדרציה רופפת של תריסר שבטים בעלי הנהגות עצמאיות. בתקופות של משברים, יצרו השבטים קואליציות עראיות לצורך הגנה עצמית.

מבנה זה השתנה לחלוטין כאשר השכיל דוד לאחד את שבטי ישראל סביב ירושלים הבירה. המדינה השניה של עם ישראל היתה לאימפריה מפוארת בתקופת דוד ושלמה וקבעה בתודעת עמנו את ערך האחדות הלאומית שמרכזה בבית המקדש שבירושלים.

המדינה השלישית הופיעה עם הפילוג לאחר תקופת שלמה. עם ישראל נחלק בין שתי ממלכות יריבות בשני חלקי הארץ. ממלכות אלו חרבו בשני שלבים היסטוריים ועמנו גלה מארצו.

המדינה הרביעית הוקמה לאחר הצהרת כורש. שבי ציון, בני שבטי יהודה, בנימין ולוי, הקימו אוטונומיה מוגבלת ושברירית בחסותה של האימפריה הפרסית. מדינה זו נאבקה על עצם קיומה מול שכנים עוינים, והצליחה לחדש את הישוב היהודי בארץ ישראל ולקומם את המקדש בירושלים.

המדינה החמישית נוסדה בתקופה ההלניסטית. מרד החשמונאים, שפרץ כמרי נגד דיכוי דתי, הוביל להקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל. מדינת יהודה היתה במהרה לממלכה, שעברה תהפוכות רבות עד לחורבנה בתקופה הרומית.

המדינה הששית היא מדינת ישראל המודרנית, שקמה לאחר אלפי שנות גלות כרפובליקה בעלת משטר פרלמנטרי בשנת תש"ח, 1948.

המדינה השביעית צריכה לקום כיום כדי להבטיח את עצם קיומו של עם ישראל בארצו. משבר ערכי, חברתי ופוליטי מאיים בשנים האחרונות על השגי המפעל הציוני. אירועי השנים תש"ס-תשס"ה מצביעים על שיאו של תהליך התפוררות ערכית וחברתית הנמשך כבר שנים רבות. אופיו של המשטר הקיים במדינה הששית הוא אחד הגורמים העיקריים להחרפת המשבר.

הדרכים הרעיוניות שהדריכו את הצבור הישראלי מאז שחר הציונות מאבדות את משמעותן במציאות הנוכחית. את מקומן תופסות מגמות המסכנות את אופיה היהודי של המדינה ואת קיומה של חברה חופשית בישראל. התנהלות המערכת הפוליטית על כל זרועותיה מובילה בבירור להפיכת המשטר הישראלי לשלטון עריץ הפועל נגד טובת ביתו הלאומי של עם ישראל.

ציונות חדשה דרושה להצלת עם ישראל בארצו. יש להקים את המדינה השביעית על סמך תביעתו הצודקת של העם היהודי לחרות לאומית במולדתו ההיסטורית, בהתאם לערכי הנצח של מורשת ישראל, בתוקף המוסר הטבעי ועל יסוד החוק הבינלאומי.

בניגוד מוחלט לרצון רובו המכריע של העם, השתלטו גורמים אנטי-ציוניים ופוסט-ציוניים על מערכות השלטון בישראל - במיוחד על מערכת אכיפת החוק, על השרות הצבורי לסוגיו, על תקשורת ההמונים ועל מוקדי הכח הכלכליים. השפעת הגישות הלא-ציוניות מסכנת את עצם קיומו של הישוב היהודי בארץ ישראל. חברה שסועה, מבולבלת וחסרת מוטיבציה לא תוכל להתמודד עם אתגרי הקיום.

לפיכך, השיבה לערכי הציונות מהווה כורח קיומי לעם ישראל בארצו. עם זאת, הציונות חייבת להתחדש ולהתאים את עצמה למציאות משתנה.

שורש הרע הוא המשטר הריכוזי הקיים כיום במדינת ישראל. המבנה החוקתי של המדינה הששית אפשר לשכבה חברתית דקיקה לרכז בידיה את כל העוצמה. מבנה אוליגרכי מובהק זה מחזיר את האדם היהודי למציאות של כפיה והתעמרות השלטון. המדינה שנוסדה כדי להעניק ליהודים חופש, בטחון ורווחה, הפכה כיום למנגנון שרירותי המתנכר לרווחת האזרח, מפגין עוינות כלפי מורשת ישראל ומפקיר אפילו את בטחונו הפיסי של העם היהודי.

מעילת השלטון בייעודו הולכת ומחריפה בשנים האחרונות ופוגעת קשות בכל ערכי היסוד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הפוליטיקאים בימינו רומסים את כללי הדמוקרטיה, מפרים הבטחות מפורשות לצבור, נוהגים בחוסר ערכים ציני, נגועים בשחיתות קיצונית ושולטים בעריצות ברוטאלית.

ממשלת ישראל נוקטת בצעדים המפרים את זכויות היסוד של אזרחים שומרי חוק. הכנסת אישרה חקיקה גזענית מובהקת שכוונה כנגד יהודים בלבד (תוכנית ה"הנתקות") והבג"ץ העניק הכשר להפרת זכויות האדם, להפעלת צבא העם נגד אזרחי המדינה ולשלילת זכות המחאה וחופש הביטוי.

ממסד אוליגרכי זה, על כל זרועותיו, הפך לגורם אנטי-ציוני ואנטי-דמוקרטי בעליל, המכשיר חילול מקומות קדושים ליהדות, הופך יהודים לפליטים בטיהור אתני, מפקיר את בטחון המדינה, פוגע בכלכלתה ואפילו מסכל כל סיכוי לכרות שלום אמת עם ערביי הארץ. המשטר הריכוזי, המושחת והפוסט-ציוני, מוביל דרך שתביא בהכרח לביטול הגדרת ישראל כמדינת היהודים והפיכתה למדינת כל אזרחיה. מדיניות זו מחלישה את מעמדה האסטרטגי של ישראל כלפי חוץ, והסתאבות השלטון מערערת את חוסנה של המדינה מבפנים.

שינוי המשטר חיוני לעצם קיומנו הלאומי בארצנו. נסיון העבר הקרוב מלמד שאין לסמוך על התנועות והמפלגות הפוליטיות, משום שהן חייבות לפעול במסגרת החוקתית הקיימת בישראל. לאחרונה הוכח שמסגרת חוקתית זו אינה מבטיחה את מטרות הציונות ואף לא את כללי הדמוקרטיה. הגוף הלאומי היחיד שניתן להגדירו כייצוגי - הכנסת הנבחרת בבחירות כלליות - אינו יכול לייצג כראוי את העם. נציגי העם בפרלמנט הישראלי שבויים בידי שכבת האוליגרכים - הפרקליטים, השופטים, פקידי הממשלה, בעלי ההון והעתונאים - שאותם לא בחר איש באופן דמוקרטי. לפיכך, שינוי אמיתי חייב לכלול רפורמה חוקתית מרחיקת לכת.

החברה הישראלית זקוקה לדמוקרטיה אמיתית. גם אלה השואפים למדינת התורה ולחידוש מלכות ישראל צריכים להבין ששלב זה עשוי להגיע מתוך בחירה חופשית של רוב העם (או בדרך נס משמיים). כל עוד חי העם תחת דיכוי, אין סיכוי לבחירה חופשית אמיתית. יש להבין כי סיסמאות הדמוקרטיה המשמשות את האוליגרכיה במאבקה נגד היהדות והציונות אינן אלא סילוף גס של כללי המשטר הדמוקרטי. יש להתנגד לסילוף ולא למשטר הדמוקרטי.

יתר על כן, מורשת ישראל קרובה יותר לערכי הדמוקרטיה המודרנית מאשר למשטרים אבסולוטיים. גם כשתקום מדינת התורה לא תתכן תאוקרטיה יהודית. תורת ישראל הנהיגה הפרדת רשויות מוחלטת בין השליט (נשיא או מלך), לבין המערכת המשפטית (הסנהדרין ובתי-הדין) ובין נציגי הצבור (רשות נבחרת הנקראת בהלכה 'שבעת טובי העיר'). כולן רשויות עצמאיות הכפופות לחוק, ואף אחת מהן לא יכולה לכפות את רצונה על הצבור. גם בתקופת הגלות שמרו קהילות ישראל על מוסדות הממשל העצמי - 'וועד הקהילה', בית הדין ורב הקהילה - וכך הבטיחו את שלטון החוק ומנעו שלטון ריכוזי עריץ.

הדמוקרטיה אינה מודל חוקתי אחיד, אלא מונח המתאר קבוצה מגוונת של משטרים שונים, שהתפתחו בתנאים ובנסיבות שונות. המשטר הנוכחי בישראל אמור להיות דמוקרטיה פרלמנטרית, אך נראה ששיטה זו היא הפחות מתאימה למציאות החברתית והמדינית בארצנו.

נתקבע אצלנו רעיון שגוי כאילו נשמת אפה של הדמוקרטיה הוא העקרון: "הרוב קובע". אך דמוקרטיות רבות אינן דוגלות כלל בשלטון הרוב. ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, למשל, הן דמוקרטיות שאינן רוביות. מעצם טבעה, אין השיטה הרובית יכולה לייצג כראוי את מגוון הקהילות המרכיבות את הפסיפס החברתי בישראל. הצירוף של משטר ריכוזי, היעדר חוקה מחייבת ושיטה רובית מובהקת, יצר אצלנו משטר שאינו מסוגל למשול כראוי מצד אחד, ואינו יכול להבטיח חופש אזרחי נאות מצד שני. ניתן לתאר את המשטר שלנו כשילוב דוחה במיוחד של אנרכיה פרועה עם שלטון עריץ של אוליגרכיה מושחתת.

החוקה המתאימה למדינה יהודית-דמוקרטית צריכה להבטיח מעל לכל ספק את הזכויות הלגיטימיות של עם ישראל בארצו. עקרון שלטון הרוב אינו יכול להבטיח את עצם הקיום היהודי במרחב הערבי, שבו יהיו תמיד היהודים מיעוט לאומי, ואינו חיוני כלל לדמוקרטיה אמיתית.

על הצבור הלאומי בכלל והציוני-דתי בפרט להתגבר על רתיעתו מפני חקיקת חוקה לישראל. החשש שמא תתפרש החוקה כתחליף לתורת ישראל, הפקיר את הזירה לחוקי-היסוד הקיימים ולפרשנות ההרסנית של פרופ' ברק וחסידיו. חוקי היסוד הקיימים והשיטה הרובית מבלבלים בין קבלת החלטות לפי רוב דעות לבין שלטון של רוב דמוגראפי. הם יובילו בהכרח להפיכת ישראל למדינה ערבית ברגע שיווצר רוב ערבי באוכלוסיה. אין מדובר בהווצרות רוב לא-יהודי בגלל אוכלוסיית יש"ע, אלא בהתפתחות דמוגרפית בתוך גבולות הקו הירוק.

לפיכך, הפתרון היחיד למצב זה הוא שינוי המשטר הרובי לדמוקרטיה ליברלית קלאסית. בארצות הברית, למשל, מובטח ייצוג זהה בסנאט למדינה קטנה כמו למדינה גדולה. הייצוג הלא-שוויוני כביכול נועד למנוע עריצות של הרוב כלפי המיעוט. הגנה על זכויות המיעוט ועל חירויות הפרט היא ללא ספק עקרון דמוקרטי חשוב יותר מן הכלל הטכני של קבלת החלטות על פי הכרעת הרוב. במקרה של ישראל, חייבת החוקה להגן על זכויות האומה היהודית מפני רוב עוין העלול להשתלט על המדינה מבפנים.

לפיכך תקבע חוקת המדינה השביעית את העקרונות המוסריים, הצודקים והדמוקרטיים הבאים:

•  מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי. עקרון זה משוריין בחוקה. לא ניתן לשנותו באופן חוקי, אלא בהסכמת כל נציגי העם היהודי בארץ ובתפוצות. כל שינוי אחר בחוקה ידרוש רוב של שלושה רבעים במשאל-עם.

•  כל פעולה או התבטאות נגד עקרונות החוקה תיחשב למעשה בגידה שעונשו שלילת האזרחות לצמיתות.

•  כל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, גזע ומין, ייהנו מחירויות אזרחיות שיפורטו במגילת זכויות האזרח. זכויות אלו יהיו אישיות ולא יכללו בשום אופן זכויות לאומיות כלשהן.

•  זכויות קולקטיביות אחרות של קהילות אזרחים יתבטאו במסגרת הקהילות האוטונומיות בלבד (כפי שיפורט בהמשך).

•  מגילת זכויות האזרח תכלול הגנה מוחלטת על חופש התנועה, חופש הקניין ואיסור מוחלט על גרוש אזרחים שומרי חוק מבתיהם ("טרנספר" מכל סוג).

•  במסגרת הזכויות הלאומיות המיוחדות של העם היהודי, יובטחו חופש העליה ('חוק השבות' מתוקן) וזכות ההתיישבות לכל יהודי בכל אתר בארץ ישראל.

אכן כללים נוקבים אלה צפויים לעורר סערה בינלאומית, ואולי גם מצד הגורמים הלא-ציוניים בישראל. אך יש לתבוע אותם בכל תוקף כתנאי בל יעבור לאישור המודל הליברלי של 'הדמוקרטיה הקהילתית'.

יתר על כן, יש לתבוע שינוי מדיניות הממשלה לפי קווים אלה:

•  מדינת ישראל תדחה באופן סופי את עקרון "שטחים תמורת שלום". הוכח מעל לכל ספק שנסיגות ישראליות מביאות ל"שלום קר" במקרה הטוב, או לטבח המוני במקרה הנפוץ יותר. חוקת 'הדמוקרטיה הקהילתית' תפתור את הבעיה הדמוגרפית טוב יותר מן הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים". עם ישראל יושיט ידו לכל שכניו ויציע "שלום תמורת שלום".

•  מדינת ישראל תבטל לחלוטין את קצבאות הילדים. המוסד לבטוח לאומי יפחית את גביית המס בהתאם. מאידך, תיטול הסוכנות היהודית על עצמה את האחריות לתשלום קצבאות ילדים מתוך מגמה לעודד ילודה בקרב הקהילות היהודיות!

•  מדינת ישראל מתחייבת לנקוט בכל האמצעים הצבאיים, הכלכליים והמנהליים כדי לחסל את תשתיות הטרור. כל גורם שינקוט מדיניות עוינת כלפי ישראל יוחרם ע"י רשויות המדינה. המשך האיבה הפלשתינאית יוביל לצמצום הדרגתי של הרשות הפלשתינאית עד לחיסולה כישות שלטונית.

הדמוקרטיה הקהילתית מוצעת כמשטר החוקתי של המדינה השביעית, אשר יובא להכרעת הצבור במשאל-עם חופשי, כחלק מן החוקה שתבטיח את זכויות העם היהודי במדינתו, לצד חרות אזרחית מלאה לכל תושבי הארץ.

מטרתה העליונה של הרפורמה החוקתית היא ביזור הכח השלטוני במדינת ישראל. החלפת המשטר הריכוזי העריץ והמושחת במשטר מבוזר תביא בהכרח לערעור כוחה של האוליגרכיה, תערער מגמות לא-ציוניות, תבטיח חרות אישית וקבוצתית לכל אזרחי המדינה ותסייע להפגת מתחים עדתיים, תרבותיים ולאומיים.

אמנם, אין לראות במודל נוסחת קסמים לריפוי כל תחלואי המדינה, אך יש יסוד להניח שהוא יתרום לעצירת תהליך התפרקות ישראל מכל נכסיה וערכיה.

המודל החוקתי שואב מיסודות המשטר הדמוקרטי-ליברלי האמיתי, כמו גם ממורשת ישראל. המסורת הקהילתית של עמנו מהווה דוגמא מובהקת לאחדות מתוך פלורליזם. עם ישראל נוצר מלכתחילה כברית של תריסר שבטים, כל אחד עם תפקידו ואופיו המיוחדים. עד ימינו, מתאפיינת התרבות היהודית בריבוי של מסורות ומנהגים המתקיימים בכבוד הדדי ובאחוות אמת. לפיכך, המודל המוצע מתאים ביותר לאופי היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל.

הפדרליזם הוא אחד המודלים החשובים ביותר של הדמוקרטיה הליברלית. תבנית זו מתאימה במיוחד למציאות של ישראל בימינו. היא תבטיח חופש לכל מגוון הקהילות היוצרות את הפסיפס העשיר של החברה הישראלית, כמו גם את אופיה היהודי של המדינה.

לפיכך, מוצע להפוך את ישראל למדינה פדרלית, כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועוד. המשטר יורכב מיחידות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי, כאשר הממשל הפדרלי המרכזי יעסוק רק בתחומי מדיניות לאומית כמו חוץ, בטחון, תשתית ארצית, מטבע לאומי וכד'.

אך בניגוד לדמוקרטיות פדרליות אחרות, הדמוקרטיה הקהילתית תאגד קהילות אוטונומיות שאינן בהכרח טריטוריאליות. אמנם חלק מהקהילות יוכלו להגדיר עצמן בגבולות אזוריים (כגון קיבוצים, שכונות חרדיות, כפרים ערביים או כל ישוב קהילתי שיחפוץ בכך), אך קהילות רבות יוכלו לקיים ממשל אוטונומי שאינו מוגבל לאזור גאוגרפי סגור.

אבחנה זו נועדה למנוע קיפוח של אזרחים שאינם חיים באזורים הומוגניים, או לחילופין, נדידת אוכלוסין לתוך "גטאות" אתניים או אחרים. משטר פדרלי על בסיס אזורי עלול לערער את אחדות העם ואף לגרום לסכנה של תביעות לפרישה מהפדרציה והסתפחות למדינות שכנות.

לפיכך, יש להחיל את העקרון הפדרלי על בסיס קהילות שלא יוגדרו בהכרח על בסיס גאוגרפי. מבנה זה מתאים במיוחד לחברה הישראלית, הואיל והיא מורכבת מקהילות שלא התפתחו על בסיס אזורי, אלא על יסודות תרבותיים, דתיים, אידיאולוגיים ואחרים.

מודל זה עונה גם על צרכי האדם בעידן החדש, שבו קהילות רבות מפוזרות בכל שטחן של המדינות המפותחות. בניגוד לתקופה שבה נוצרו המשטרים הפדרליים הוותיקים, אין כיום במדינות המפותחות חפיפה משמעותית בין הטריטוריה לבין אופי הקהילות החיות בה. לפיכך, עשויות מדינות אלו לאמץ בעידן החדש את עקרון הקהילתיות על פני הפדרליזם הגיאוגרפי.

מחשבות בכוון זה נשמעו במסגרת אסכולת ה'קהילתנים' ('קומוניטרים') מאז שנות התשעים, בעיקר בארה"ב ובבריטניה. אחד מראשי האסכולה, פרופ' אמיתי עציוני מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, הביע דעה חיובית על המודל החוקתי של 'הדמוקרטיה הקהילתית'.

המודל החדש עשוי לחולל מהפך אדיר בחברה הישראלית, להפיג מתחים בין קהילות שונות ולהפנות את האנרגיות המבוזבזות לאפיקים חיוביים. בראש ובראשונה, עשוי ביזור העוצמה השלטונית להפחית את שחיתות הממסד ולתת בידי האזרחים כלים חיוביים להתפתחותם כאזרחים וכקהילות.

קהילות שיוקמו באופן חופשי ע"י אזרחי המדינה, יוכלו לנהל את חייהן ללא התערבות השלטון המרכזי. הדבר יפחית מאד את העימותים וההתנגחויות בין מגזרים שונים באוכלוסיה, הנאלצים כיום להיאבק נגד קבוצות אחרות כדי להבטיח את דרך חייהם. העצמת האזרח עשויה לתרום לאיכות החיים של כל הקהילות ולחזק את תמיכתן במשטר המבטיח את חרותן.

אין ספק שקבוצות המתנגדות כיום לכפיה דתית או תרבותית ישמחו להקים קהילות וולונטריות שיתנהלו לפי טעמן. מאידך, עשוי המשטר החדש להקנות מעמד רשמי וחוקתי לקהילה היהודית הקלאסית. ההתבדלות מקהילות אחרות, עשויה להעניק לקהילה המסורתית עוצמות שלא הכירה מאז ביטול הסנהדרין. ביזור השלטון וניתוק הממשל הפדרלי מסוגיות דת ומדינה, יאפשר לציונות הדתית להקים בארץ ישראל שלטון יהודי מלא לכל החפצים בו, במסגרת קהילות עצמאיות. הגברת חופש הבחירה צריכה להעניק תקוה למי שמאמין בכח המשיכה של הקהילה היהודית, מורשתה, ערכיה ותרבותה. האתגר הדתי יהיה לבנות חלופה אטרקטיבית לחילוניות.

כל קהילה תקבע את כללי המשטר הפנימי שלה. למעט מקרים קיצוניים, שבהם יחליטו רוב חברי הכנסת לאסור מנהגים אכזריים או מגונים במידה שאין הדעת סובלתה, לא יוטלו מגבלות על הממשל העצמי בקהילות. נושאי תפקידים במוסדות הקהילות האוטונומיות ייבחרו לפי הכללים שכל קהילה תקבע לעצמה אך טוהר המידות וכללי מנהל תקין יפוקחו ע"י מבקר המדינה שתמנה הכנסת.

הצטרפות אזרחים לקהילות האוטונומיות תהיה על בסיס וולונטרי טהור. חוק המדינה יאסור הפעלת כפיה או פיתוי לא הוגן לשם הצטרפות לקהילה כלשהי. החברוּת הוולונטרית בקהילות לא-טריטוריאליות תאפשר לכל אזרח להצטרף מרצונו לקהילה הקרובה ביותר לרוחו, ואף למספר קהילות במקביל. למשל, אדם יוכל להצטרף לקהילה מקצועית אחת, לקהילה דתית שניה, ולקהילה תרבותית שלישית. חברוּת מקבילה כזו תאפשר לכל אדם הגשמה עצמית מלאה מתוך חרות ובחירה אישית, ותטפח בו זיקה חזקה למדינת החופש והרווחה.

צירוף קהילות חדשות לאיחוד ייעשה על-פי תהליך שיוגדר בחוקת המדינה. כמו בכל מדינה פדרלית, יונהג גם בישראל הליך של אשרור קהילה חדשה. בארה"ב, למשל, דרושה הסכמה של כל "המדינות" לצירוף "מדינה" חדשה לפדרציה. אימוץ כלל זה יעניק לכל קהילה באיחוד זכות ווטו על הקמת קהילה חדשה. מכשיר זה חיוני להבטחת רוב של קהילות יהודיות ולמניעת הקמת קהילות עוינות.

לכל הקהילות באיחוד יובטח ייצוג הוגן בכל מוסדות הממשל המרכזי, הן ברשות המחוקקת והן ברשות השופטת. ברשות המחוקקת, יובטח הייצוג השווה ע"י חלוקת הכנסת לשני "בתים".

'בית הנציגים' יהיה הבית העליון של הכנסת ובו יהיו שני נציגים לכל קהילה, קטנה כגדולה. אלה ייבחרו בבחירות פנימיות בין חברי הקהילה, לפי הכללים שכל קהילה תקבע לעצמה. מספר הנציגים בבית העליון יהיה כפול ממספר הקהילות שיתקבלו כחברוֹת באיחוד הפדרלי והוא עשוי להשתנות מעת לעת. כל חקיקה של חברי הכנסת בבית התחתון תהיה זקוקה לאישור של רוב חברי הבית העליון. הייצוג השווה לקהילות בבית הנציגים יבטיח את המיעוט מפני עריצות הרוב וישמור על אופיה של המדינה כביתו הלאומי של עם ישראל.

'בית הנבחרים' ישמש כבית התחתון של הכנסת ובו יהיה ייצוג שווה לכלל האזרחים, על-פי העקרון של 'קול אחד לאדם אחד'. מירב הצדק הדמוקרטי יובטח ע"י האיזון בין האופי הרובי של הבית התחתון לבין ההגנה על המיעוטים בבית העליון.

שיטת בחירות חדשה לבית הנבחרים תשלב את מעלותיה של השיטה היחסית הנהוגה כיום בישראל, עם מעלות הבחירה האישית הקיימת בדמוקרטיות רבות.

שיטת הבחירות היחסיות מעניקה ייצוג הוגן לכל גווני החברה. פגיעה בייצוג זה עלולה לדחוק מגזרים רבים בישראל לניכור מהחברה, עד כדי פעילות עוינת ותפגע אנושות בדמוקרטיה. אך השיטה היחסית מקשה על ניהול תקין של הממשל ומטפחת מנגנונים מפלגתיים מושחתים ומנותקים מקשר עם בוחריהם.

שיטת הבחירות האישיות-אזוריות בונה קשר אישי בין בוחר לנבחר ומטפחת תרבות דמוקרטית בחברה. אך שיטה זו אינה מתאימה למדינת ישראל, שבה מפוזרים מגזרי החברה בכל חלקי הארץ. בחירות אזוריות יותירו צבורים גדולים נטולי ייצוג הוגן. יתר על כן, בהיותה מבוססת על עקרון "המנצח זוכה בכל", גורמת השיטה האזורית לעתים תכופות לסילוף רצון הבוחר. במקרים רבים בארצות המערב זכה מיעוט זעום ברוב מכריע בפרלמנט ובקונגרס.

לכן, מוצעת שיטת בחירות משולבת (כמו במדינות רבות באירופה) שתבטיח ייצוג הוגן לכל קבוצה על-פי גודלה, כמו גם בחירה אישית בנציגי העם.

בשלב הראשון תבחר כל קהילה רשימת מועמדים על-פי כלליה ותכלול אותה בטופס ההצבעה לבחירות הכלליות. האזרח יבחר בטופס של אחת הרשימות וידרג עליו את שמות המועמדים לפי העדפתו. ספירת טופסי ההצבעה תקבע את גודל הסיעות בכנסת, ודירוג המועמדים יקבע מי יכהן מטעמן בבית הנבחרים.

הרשימות יוכלו לחתום על הסכמי עודפים באותה שיטה הקיימת כיום. מימון הבחירות לכל התפקידים הפדרליים יהיה שוויוני מקופה מרכזית. תותר פעילות התנדבותית, אך ייאסרו תרומות גדולות (כדי למנוע שחיתות), וייאסר מימון מסע בחירות מכיסו של המועמד (כדי למנוע השתלטות עשירים על השלטון).

הרשות המבצעת במדינה השביעית תופרד לחלוטין מן הכנסת ע"י הנהגת משטר נשיאותי. יש להדגיש כי אין הצעה זו זהה לדיבורים הנשמעים לאחרונה על הנהגת משטר נשיאותי. אכן, יש המבקשים לבנות ממשלה יציבה ויעילה. אך לצד ממשל חזק, חייבות לפעול בדמוקרטיה רשות מחוקקת ורשות שופטת עצמאיות, הפועלות לפי הוראות חוקה יציבה. ללא איזונים ובלמים דמוקרטיים, יהיה נשיא ישראל דומה פחות לנשיא ארה"ב ויותר לנשיא סוריה או קובה.

חוקת המדינה השביעית כוללת ביזור של העוצמה השלטונית וחלוקתה בין הממשל הפדרלי לבין מוסדות השלטון העצמי של הקהילות. לצד שתיהן מוצע גם לחזק את מעמדן של הרשויות המקומיות. חלוקת הסמכויות הזו תחליש במידה רבה את מעורבות השלטון המרכזי בחיי היום-יום של אזרחי המדינה.

הפרדת הרשויות תחזק את הרשות המחוקקת ותגביר את יכולתה לפקח על הרשות המבצעת. הפרדת הבחירות לבית הנציגים, לבית הנבחרים ולתפקיד הנשיא, תתרום לחיזוק כל אחת מהרשויות ותבטל את אזלת ידן של הממשלה והכנסת בשיטה הפרלמנטרית. מומלץ גם לערוך את הבחירות במועדים שונים, כך שהאזרחים ישתתפו בבחירות השונות מדי שנתיים והפוליטיקאים יקפידו לשרת את רצון הבוחר. חוקה זו תבטיח איזונים ובלמים יעילים ותאפשר ניהול משטר תקין, נקי ויציב.

הנשיא וסגנו ייבחרו בבחירות כלליות, אישיות וישירות (שלא כמו בשיטת 'האלקטורים' בארה"ב). הבחירות יתקיימו בשלב אחד עם אפשרות לסבוב שני, במידה ואף אחד מן המועמדים לא זכה במחצית הקולות לפחות. גם מימון מסעי הבחירות לנשיאות יהיה צבורי ושוויוני, כמו בבחירות לבית הנבחרים.

הרשות השופטת ומערכת אכיפת החוק בישראל זקוקות יותר מכל גוף אחר לרפורמה יסודית. הפרקליטות ובתי המשפט נשלטים כיום בידי קבוצה חברתית זעירה המהלכת אימים על אזרחים ונציגיהם גם יחד. דו"ח מבקר המדינה ותחקירים עתונאיים מראים כי הרשות האמורה לבער את השחיתות, נגועה כיום בנפוטיזם, פרוטקציוניזם, עינוי דין ואכיפה סלקטיבית מתוך מניעים זרים.

יתר על כן, המערכת המשפטית בישראל שבויה בידי המתנגדים לציונות, למורשת ישראל, ולכל ערך הנוגד את השקפתם הפוסט-מודרנית. אזרחים מסורתיים מזדעזעים בכל ביקור בבתי המשפט בישראל. די אם נציין את ערכי המשפחה המתבזים מדי יום בבתי המשפט ואת דיני הממונות המעוותים שירשנו מהחוק המנדטורי. לעתים קרובות, נוטים שופטים בישראל להכריע בדין על-פי דעותיהם הפרטיות ולא לפי חקיקת נבחרי הצבור בכנסת. לכן, חייבת חוקת המדינה השביעית לכלול גם תיקון של מערכת המשפט.

ביזור המערכת המשפטית יתקיים על פי כללי הדמוקרטיה הפדרלית. כפי שלכל אחת ממדינות ארה"ב יש בית-מחוקקים ובתי משפט משלה, כך תאפשר המדינה השביעית לכל קהילה אוטונומית לנהל מערכות משפטיות עצמאיות. הואיל והחברוּת בקהילות אלו תהיה וולונטרית, ישפטו בתי הדין הקהילתיים רק את מי שיעדיפו את אותה קהילה, את מורשתה, תרבותה וערכיה. תשתית משפטית לכך קיימת כבר כיום, במסגרת של בוררות מוסכמת.

לצד מערכות המשפט הקהילתיות, תוקם מערכת משפט פדרלית, אשר תשפוט על פי חוקי הכנסת. בתי המשפט הפדרליים ידונו בכל מקרה של עבירה על חוקי המדינה, הפרת הסדר הצבורי, דיני תעבורה, פלילים וכד', אך גם במקרים שהמתדיינים לא יחתמו על שטר בוררות בפני בית דין קהילתי.

גם במערכת המשפט הפדרלית יתקיים עקרון השוויון בין הקהילות. לא ייתכן שקבוצת מיוחסים תתנשא לשפוט את כל הצבור. אמנם, לא מומלץ לייבא ארצה את שיטת חבר המושבעים, שמגרעותיה רבות על מעלותיה. אך מרגע שיקומו הקהילות האוטונומיות, תינתן להן זכות לייצוג שווה בוועדה למינוי שופטים, כך ששופטי ישראל יהיו מקובלים על כל גווני החברה.

תקציב המדינה במשטר החדש ישקף את ערכיה של הציונות החדשה. במקום המקח והממכר הפוליטי הגורם כיום לשחיתות, לקפוח ולאפליה, תקפיד המדינה השביעית להקציב לכל קהילה משאבים שווים, לפי מספר החברים הרשומים בקהילה.

בשנות השבעים, הציע ד"ר יעקב חסדאי שיטה של תקצוב שוויוני לתחומים האזרחיים (חינוך, רווחה, תרבות, דת, ספורט וכו'). מודל ה'דמוקרטיה הקהילתית' מאמץ את הצעתו ומשלב אותה במבנה הפדרלי החדש.

הממשל הפדרלי יגבה מסים מכלל אזרחי המדינה ואת המשאבים יחלק לשני פרקים נפרדים: תקציב הלאום - למימון הממשל הפדרלי, ותקציב האזרחים - למימון מוסדות השלטון העצמי של הקהילות האוטונומיות.

תקציב האזרחים יוזרם ישירות לאזרחים באמצעות "שוברי זיכוי" על בסיס שוויוני. כל אזרח יבחר במוסד הרצוי לו ויעביר אליו את שובר הזיכוי המתאים. המוסד יתוקצב ע"י אוצר המדינה כנגד השוברים שקבל מהאזרחים. למשל, הורי ילדים בגיל חינוך יקבלו ישירות "שובר חינוך" בעל ערך שוויוני, אותו ימסרו לבית הספר הרצוי להם. המוסד יתוקצב לפי מספר השוברים שבידו. כך גם יקבעו האזרחים איזה מוסד תרבותי יסובסד ואיזה שרות קהילתי ימומן.

שיטה זו תעניק חופש בחירה לאזרחים ותטפח את אחריותם לגורלם. הפיתוי לשחיתות יקטן עם צמצום השלטון הריכוזי ואיכות השרות לאזרח תשתפר ככל שתגבר התחרות החפשית בין הקהילות.

מעלות רבות לשיטת הדמוקרטיה הקהילתית. ראשית, יש לה סיכוי רב לזכות בתמיכת רוב מכריע בצבור. כל אזרח וכל קהילה לגיטימית בחברה הישראלית עשויים לזכות בהזדמנות לחרות חסרת תקדים. אפילו מדינות דמוקרטיות במערב אינן מציעות כיום מידה כזו של חופש.

המודל תואם לחלוטין את כללי הדמוקרטיה הליברלית, אך מאפשר גם חיים מלאים יותר על-פי התורה. לפיכך הוא עשוי להוות גורם מלכד לכל הצבור.

הביזור יפיג מתחים בין-תרבותיים, קיפוח, שחיתויות ואי-סדרים רבים.

הגדרת הקהילות על בסיס שאינו בהכרח טריטוריאלי, תאפשר לכל הקהילות שלטון עצמי, ללא יצירת גטאות חברתיים או אתניים.

שחרור האזרחים מכבלי השלטון הריכוזי יטפח תחושת אחריות אישית ויעודד יזמות חברתית, כלכלית ותרבותית.

מתן הגושפנקא החוקתית לזהות הנבדלת של כל קהילה, לא רק שלא תפצל את החברה, אלא תתרום לאחדות לאומית מוגברת, בבחינת "יחד שבטי ישראל" - כל שבט וייחודו, לצד ברית של כל השבטים במישור הלאומי.

המודל יאפשר לקהילות הדתיות לקיים משטר חברתי תורני מלא בארצנו, כצעד לקראת חזון הגאולה. ביטול הכפיה יסיר מחסומי התנגדות ויאפשר לרבים להתקרב למורשת ישראל.

קביעת החוקה שישראל היא ביתו של העם היהודי, ללא קשר לרוב ומיעוט, תבטיח את עתיד ישראל כמדינה יהודית. ייצוג הקהילות היהודיות יובטח באפליה מתקנת ובכך ייבלם האיום הדמוגרפי ויופסקו הנסיגות הנובעות ממנו.

רבים מערביי הארץ יתמכו בהצעה. ידוע שרבים מהם רוצים לקבל אזרחות ישראלית, ואם נבטיח להם שוויון וחופש בניהול קהילותיהם, ישמחו רבים מהם לוותר על משטר העריצות והשחיתות של כנופיות הטרור.

האסטרטגיה המעשית להקמת המדינה השביעית חייבת לעלות בקנה אחד עם ערכי החוקה המוצעת. אנו פוסלים על הסף כל הצעה לנקיטת צעדים אלימים. ההיסטוריה מראה שהפיכות אלימות מייצרות בדרך כלל רק משטרים אכזריים; והרי מטרתנו הפוכה - לכונן משטר שיעניק חרות אמיתית לפרט ולכלל בישראל.

יתר על כן, רעיון תפיסת השלטון המרכזי עומד בניגוד מובהק לעקרון הביזור של העוצמה השלטונית והענקת אוטונומיה לפרט ולקהילה. הדבר נכון גם לגבי נסיונות לשינוי המשטר מתוך הכנסת הקיימת. כאמור, נציגי העם בכנסת שבויים לחלוטין בידי שכבה של אוליגרכים הפועלים נגד טובת העם. פעילות פרלמנטרית תוכל לשמש מנוף יעיל רק אחרי שיוקם בסיס כח חברתי מוצק.

רק "מלמטה" אפשר להקים את המדינה השביעית. הסיכוי האמיתי לשינוי המשטר נעוץ בהתארגנות עממית לפי עקרונות הדמוקרטיה הקהילתית. עוצמתו של השלטון המרכזי תלויה במידת שיתוף הפעולה של הצבור האזרחי. אם יקומו אזרחים ויקימו לעצמם מוסדות קהילתיים, יוכלו בהדרגה להשתחרר מעול השלטון המרכזי.

המדובר במרי אזרחי בלתי אלים שאינו כולל הפרת החוק. בכל מקום שהדבר יתאפשר, יש להקים מוסדות אוטונומיים ולהתנתק מן הממסד המרכזי.

הציונות החדשה יכולה לשחזר את הצלחת התנועה הציונית הוותיקה. הישוב העברי המאורגן ראה במוסדותיו את "המדינה שבדרך" ובנה תשתית מעשית ומדינית למדינה הששית. המדינה השביעית יכולה לקום באותה דרך. יש לנהל מפעל זה בתבונה, לא לחרוג מגבולות החוק, לבדוק היטב כל אפשרות לניהול עצמי ולערוך מאבק רעיוני ותקשורתי מתוחכם. כבר משלב הפתיחה, יש להקים כמה קהילות שונות זו מזו שתפעלנה בשתוף פעולה הדדי להמחשת העצמאות הקהילתית לצד רוח האחדות של ברית הקהילות.

ייתכן שדווקא המשבר הנוכחי מספק לנו את ההזדמנות ההיסטורית לגיוס נאמני העם והארץ לפעולה מהפכנית כזו.

אוטופיה? היו שטענו כי התוכנית הזו אינה מעשית. אך למעשה, כל מרכיבי התוכנית קיימים במציאות והוכחו במשך שנים רבות כאלמנטים מוצלחים ומועילים. לדעת מומחים, החיבור המקורי בין המרכיבים הבדוקים ניתן בהחלט לביצוע ונושא סיכוי ממשי להצלחה.

יתר על כן, רעיון הקהילה שאינה בהכרח טריטוריאלית אינו יכול להיחשב לחדשני בקרב יהודים. במשך אלפי שנות הגלות שגשג העם היהודי באמצעות מבנה קהילתי מפותח. הקשרים האמיצים בין קהילות ישראל ברחבי תבל הפכו את העם היהודי למעין מדינה גלובלית ללא גבולות גאוגרפיים. עידן המידע של ימינו מספק הזדמנות היסטורית נדירה ליישום מורשת קהילתית עתיקה זו באמצעות טכנולוגיות מתקדמות וגישות חברתיות ותרבותיות חדשניות.

אכן, הצעות לשינוי חברתי נתקלות בדרך כלל בחשדנות, שמרנות וקבעון מחשבתי. אך יש להבין כי אין מדובר בגישה מהפכנית המבקשת לערוך ניסויים הרפתקניים בבני אדם חיים. בניגוד לאידיאולוגיות של המאה העשרים, המודל שלפנינו אינו מבקש "לתקן" את האדם לפי אידיאל רעיוני מופשט, אלא בדיוק להפך. הציונות החדשה מבקשת להתאים את המשטר למציאות האנושית ולבנות את המדינה השביעית בהתאם לצרכיו ולשאיפותיו של עם ישראל.

ובסופו של דבר, יש להשיב לספקנים במטבע הציוני:

"אם תרצו - אין זו אגדה!"

אהוד טוקטלי, 12/1/2006

ראו גם:

הצעת חוקה למדינת ישראל

משיחיות פרגמטית

'שבע' - חיבור מורחב המפרט את ההצעות הקהילתניות

'נויאלטנוילנד' - עיבוד חדש לספרו האוטופי של הרצל

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


הערה: כל מאמרי המערכת ב" דרכי-תקוה " מבטאים את דיעותיהם האישיות של כותביהם בלבד.


מאמרים קודמים:

הערות ודיונים על כל הרעיונות המתפרסמים באתר זה מתקבלים בברכה במדור "פינת דיאלוג" .


חזרה לראש הדף

תפריט דרכי תקוה:

  |   חדשות ודעות   |   קולות שלום   |   רפורמות חברתיות   |   פעילות קהילתית   |   תרבות ולימוד   |   ספרים   |   פינת דיאלוג   |   אודותינו ומפת האתר   |   תמיכה והצטרפות   |   קישורים   |   דף הבית / שפות

אתר זה פועל היטב עם אינטרנט אקספלורר 6 +

יצירת קשר עם דרכי תקוה

כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.