מאמר מאת ד"ר נח ניסני

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]

הפתרון הדמוקרטי-ליברלי לבעיה הדמוגרפית

"מתושבי ישראל ב-2025, יהיו 70% יהודים ... האוכלוסייה הערבית צפויה למנות ב-2025 ו ... 25% מאוכלוסיית ישראל, לעומת ... 19% ב-2002." ('הארץ' 6.4.05). עם הופעתה של תחזית זו של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בעתונות, כולם התעוררו וגילו שיש בעיה "דמוגרפית" חמורה בתוך גבולות הקו הירוק.

לסדר היום הציבורי עלתה השאלה: מה עלינו לעשות כדי למנוע מהם להפוך לרוב אזרחי המדינה, הצפויים להתנהל אתנו כמו שאנו מתנהלים אתם היום? לשאלה זו אנו שומעים כל מיני תשובות בעלות ריח גזעני חריף.

אחדים מהפתרונות המוצעים עלולים לפעול דווקא בכוון הפוך ולהחמיר את הבעיה. למשל, ההצעה להגביל את קצבת הילדים לשניים או שלושה ילדים בלבד, תחמיר את המצב הכלכלי של המגזר הערבי ואף עלולה להגביר את הילודה בו, הואיל ובעולם כולו, ובכל הזמנים, שיעור הילודה עומד ביחס הפוך למצב הכלכלי של ההורים. פתרונות אחרים רק יכולים, אם בכלל, להרחיק את האיום בכמה שנים, ולהחמיר את מצבנו אנו כשהאיום יתגשם. למשל, ההצעה לפגוע בזכות איחוד המשפחות לאזרחים שמתחתנים עם נשים פלשתינאיות, כפי שהציע המשפטן הדגול וה"ליברל" פרופ' אמנון רובינשטיין בשידור טלוויזיוני. אך בו בזמן, מחמירים את הדיקטטורה של הרוב על המיעוט, מה שיחזור אלינו כבומרנג כאשר אנחנו נהיה המיעוט והם הרוב.

רק עיוורון מוחלט יכול להסביר את העובדה שהיה צורך בפרסומה של תחזית הלמ"ס, כדי לעורר תשומת לב לבעיה הדמוגרפית, הקיימת בתוך גבולות הקו הירוק מאז קום המדינה. קיום הבעיה וחומרתה נובעים לא רק מהדמוגרפיה, אלא בראש ובראשונה, מהדמוקרטיה הטוטליטרית הנשענת על כנסת ריבונית המשליטה את שלטון הרוב, העתק בזעיר אנפין של הסובייט העליון. אריסטו, שיחד עם התנ"ך ומונטסקיי מהווה את אחד משלושת עמודי התווך של הפילוסופיה הפוליטית הליברלית, קבע לגבי שלטון הרוב: "חוקי הרוב תואמים לצווים של הרודן ... משטר חוקתי הינו בדרך כלל צירוף של דמוקרטיה ואוליגרכיה (שלטון המיעוט נ.נ.)" (פוליטיקה, 4, VIII-IV).

מי לא ידע שהערבים שנשארו בישראל אחרי מלחמת השחרור הוו בערך 20% מאוכלוסי המדינה? הם שמרו על אותו יחס בערך מאז ועד היום, למרות העליה שהכפילה את מספר היהודים פי 8 או 9 מאז קום המדינה. מי לא ידע שמספר היהודים בעולם הוא מוגבל ולא ניתן להמשיך בקצב עליה כזה לאורך זמן?

רוב הישוב היהודי לקה בעיוורון הזה, מן הרגע שהחולמים על "חברה צודקת" השתלטו על הנהגת התנועה הציונית, והשליטו מדיניות של עליה סלקטיבית, תוך התנגדות לעליה המונית. בן גוריון ביטא מדיניות זו כך: "אם לרעיון של בית יהודי לאומי יש איזו משמעות שהיא - אין זאת שהרבה יהודים יבואו לארץ-ישראל" (זכרונות בן גוריון, כרך ב ,1934-35 עמ' 96, עם עובד, 1972). ההתנגדות למדיניות זו הביאה להקמת התנועה הרוויזיוניסטית בשנת 1925 ע"י ז'בוטינסקי. התנועה דרשה "רוויזיה" במדיניות הציונית למען עליה המונית, שאם לא היתה מונעת את השואה, לפחות היתה מצילה ממנה מיליוני יהודים.

בעיוורונם, לא היו מנהיגי הישוב מודעים לסכנה שריחפה על העם היהודי בגולה, עקב השתתפות ותמיכה המונית של יהודים, במיוחד צעירים משכילים וחילונים, בתנועות המהפכניות המרקסיסטיות. התגשמות סכנה זו העירה אותם מתרדמתם, כרעם ביום בהיר, רק כאשר החדשות הנוראות על השואה טפחו על פניהם. אך הסכנה היתה ברורה כבר בשלהי המאה ה-19 והיא זו שהביאה את הרצל וז'בוטינסקי המתבוללים לאמץ את הציונות. הרצל כתב במפורש: "האנטישמיות עולה כפורחת בקרב העמים ... הסיבה הקרובה היא ... שאנו נעשים המנהיגים הזוטרים של כל המפלגות המהפכניות." (היומן של הרצל, "עניין היהודים", כרך א', עמ' 187, מוסד ביאליק, 1997) וז'בוטינסקי אמר בנאומו בברן ב-1898: "יהודים, תחסלו את הגולה, או הגולה תחסל אתכם."

עם התפשטותו של המרקסיזם, ובמיוחד אחרי השתלטותו על רוסיה, מצבם של יהודי מזרח אירופה הלך ונעשה בלתי נסבל. בלחץ האנטישמיות הגוברת, גברה שאיפתם הנואשת לברוח משם. העולם הדמוקרטי, שעד אז קיבל אותם בזרועות פתוחות, הלך באותו זמן ונסגר בפניהם. לפני שהשלטון המנדטורי גזר בשנת 1939 הגבלות על מספר העולים היהודים, ניתן היה לארגן עליה המונית מאירופה. היא היתה תלויה רק ביכולתו הכלכלית של המשק לקליטתם בשוק העבודה. יכולת זו נעשתה כמעט בלתי מוגבלת בשנת 1934, עם חתימתו של "הסכם ההעברה" (Transfer Agreement) בין השלטון הנאצי והסוכנות היהודית, שהתיר את יציאתם של היהודים מגרמניה עם הונם. הון זה היה יכול לאפשר את עליתם של מיליוני יהודים ממזרח אירופה.

העליה ההמונית היתה מונעת את יצירתה של "החברה הצודקת", שהתבססה על הסלקציה המתאימה של העולים, אך היתה מצילה מיליוני יהודים ויוצרת תוך זמן קצר את הרוב היהודי שנדרש להקמת מדינת היהודים, ללא צורך בגירוש הערבים. בפשטות, עליה המונית היתה יכולה למנוע את השואה ואת הנכבה גם יחד.

משטר דמוקרטי ליברלי, כדוגמת משטרי בריטניה וארה"ב, המקיים את הדרישה האריסטוטלית לשילוב של דמוקרטיה ואוליגרכיה, היה מבטיח שוויון זכויות למיעוט הערבי, ושילובו המלא בכלכלת המדינה. רמת חיים שווה הייתה מביאה לשיעור ילודה שווה. כלומר, שוויון זכויות אמיתי היה יכול לבטל את הסכנה הדמוגרפית מחד, ולהפחית את חומרתה מאידך.

קריאה משלימה:

על משטר דמוקרטי-ליברלי מותאם לישראל ראה:

http://www.hopeways.org/h_jabo03.shtm - התאמה של רעיונות ז'בוטינסקי לתקופה שלאחר השואה (ראה "פתרון בלי רוב מובטח")

טענות נראות לא מבוססות? ראה:

http://www.liberal.org.il/hebrew/hebre11.html#SOURCES - מבחר אסמכתאות לעובדות היסטוריות שידיעתן לא נפוצה בציבור

ד"ר נח ניסני, 30/6/2005


חזרה למאמר הנוכחי