התאמה של רעיונות ז'בוטינסקי
לתקופה שלאחר השואה

מאת ד"ר נח ניסני

רקע היסטורי

עם עלייתו של היטלר לשלטון, הלך וקרב מימושה של השואה. אך "הסכם ההעברה" (Transfer Agreement) של יהודי גרמניה עם הונם לארץ, שנחתם בין ממשלת גרמניה והסוכנות היהודית, פתח סיכויים חדשים להצלתם של יהודי אירופה. לפני 1939 לא הגבילה אנגליה את מספר העולים לארץ, אך העליה הותנתה בתחזית סיכויי מציאת עבודה עבור העולים החדשים. לפי קריטריון זה, לא הייתה הגבלה לעלייתם של בעלי הון, והונם היה מאפשר עלייה גדולה יותר של עולים חסרי רכוש. עלייתם של יהודי גרמניה, הקהילה היהודית העשירה ביותר באותם הימים, הייתה מאפשרת, לפי קריטריון זה, עלייתם של פי כמה מונים של יהודי מזרח אירופה. התנגדותם של בן גוריון ומפלגתו לקבלתם של יותר מעשרה עד חמישה עשר אלף יהודי גרמניה לשנה (ראה אסמכתאות היסטוריות באתר על הליברליזם הקלאסי) הביאה את ז'בוטינסקי להקמתה של ההסתדרות הציונית החדשה, כמאמץ אחרון ונואש להצלתם של יהודי אירופה. שלוש שנים אחר כך, בשנה 1938, הכריז ז'בוטינסקי על כישלונו במאמצי ההצלה, בנאום בווארשה שאפשר לסכמו במשפטים הבאים: "נכשלנו, שכל אחד יציל את עצמו. אלה שישרדו יראו את הקמתה של מדינת היהודים. אני לא, אך בני כן יראה אותה."

כעשרה מיליון יהודים, שבמזרח ומרכז אירופה היו מחפשים נואשות לאן לברוח. שישה מיליונים הושמדו בשואה, ואתם נעלם הסיכוי ליצור בארץ רוב יהודי יציב, ונטול בעיות דמוגרפיות בהווה ובעתיד. רוב זה עמד בבסיסה של תוכניתו של ז'בוטינסקי לפתרון של הסכסוך היהודי-ערבי, ושכדי להשיגו, על אף התנגדותם המובנת של הערבים, הייתה דרושה "חומת הברזל". על אף היעלמותו של הסיכוי להשיג רוב מכריע, בהווה ובעתיד הנראה לעין, יסודותיה של תוכניתו ממשיכים להוות בסיס לפתרון של שלום צודק ויציב בין שני העמים. אבל במצבנו הנוכחי, עלינו לקבוע ביתר שאת את הדברים שעליהם איננו יכולים לוותר, ועלינו להקים בסביבתם חומת ברזל חדשה. דבר זה אפשרי רק במשטר דמוקרטי ליברלי, כדוגמת זה של ארה"ב, המתבסס על התחשבות הדדית בצרכים המיוחדים של כל סקטור, ולא על שלטון הרוב.

פתרון בלי רוב מובטח

הקושי העיקרי להשגת פתרון יציב, דמוקרטי וליברלי, עם או בלי רוב יהודי מובטח, הוא שהציבור הישראלי מכיר רק את הדמוקרטיה הטוטליטרית המבוססת על שלטון הרוב. גרוע מזה, רק את "הדמוקרטיה" המבוססת על מוסד "סוברני", שבדומה לסובייט העליון בברה"מ, נמצא מעל החוק, ובסמכותו לקבוע חוקה וחוקים, ולשנותם לבקרים. דמוקרטיה שהיא ההפך המוחלט של "מדינה חוק", שבה "החוק הוא מעל הכל" (כפי שמגדיר אותה אריסטו), ובמיוחד מעל כל מוסדות השלטון, ולא רק מעל אזרחיה. היות והאחרונים כפופים ממילא לחוק בכל המשטרים, וביתר שאת, ככל שהמשטר יותר רודני. דוגמה מוצלחת, אך לא היחידה, של דמוקרטיה שבה שלטון הרוב הוחלף בשלטון ההתחשבות, היא זאת של ארה"ב. בבחירות לסנאט ולנשיאות בה, קולותיהם של אזרחי מדינות דלות אכלוסיה, הנם בעלי משקל גבוה יותר מאלה של אזרחי מדינות מרובות אכלוסיה. כמו כן, אין בה לא מוסד, ולא קבוצת מוסדות קיימים, שבסמכותם הבלעדית לקבוע חוקים.

קושי אחר להשגת פתרון יציב וצודק, הוא הדעה המוטעית שעלינו להיפטר מעזה, יהודה ושומרון, כדי לפתור את הבעיה הדמוגרפית. בלי לפגוע בכבודם, ובנאמנותם למדינה, אין להכחיש את העובדה שאחוז האוכלוסייה הערבית נשאר היום קרוב מאוד למה שהיה בימים הראשונים של המדינה. וזאת על אף העלייה מאפריקה, אסיה, ומשארית יהודי אירופה, שהייתה גדולה מאוד, ביחס לאוכלוסייה של אותם הימים. היום, כאשר 80% מהיהודים מתחלקים בין ישראל וארה"ב, וה-20% הנותרים מפוזרים בעולם בקהילות קטנות, אין לצפות בעתיד הנראה לעין, עליה שתאזן את ההבדל בין הגידול הטבעי של שתי האוכלוסיות. מכאן, שאם אנחנו ממשיכים עם הדמוקרטיה הטוטליטרית, הרודנית, ונטולת חוקה, המתבססת על שלטון הרוב, נגיע בקרוב לימים שחלום מדינת היהודים יהפוך, עם או בלי ערביי השטחים, לגלות שבה נהיה שוב מיעוט תלוי בחסדיו של הרוב. דהיינו, שיעלה בידם של ערבי ישראל להתנהג אתנו, כפי שאנחנו מתנהגים היום אתם.

חומת הברזל בימינו חייבת להבטיח בטחון ליהודים, בארץ ובעולם, אפילו בתנאים דמוגרפים שלא יהיו לטובתנו. הדבר הראשון שיש לעשות, בעוד מועד, לטובתנו ולטובת אזרחינו הערבים, הנו החלפתו של משטר השלטון הנוכחי, לשלטון דמוקרטי ליברלי, המבוסס על התחשבות הדדית בצרכים של מרכיבי החברה ב"מדינת היהודים וכל אזרחיה". עלינו לעמוד בתוקף ובכוח על הדרישה שבחוקה של המדינה, הבנויה על שתי אוטונומיות קהילתיות, יקבעו התנאים הבאים:

א) להבטחת ביטחונם בארץ ובעולם של היהודים, שהנם ויהיו מיעוט בכל מקום פיזורם בעולם, והואיל וישראל היא מדינת היהודים היחידה, תהיה זכותו של כל יהודי, בהווה ובעתיד, ובכל מקום מגוריו בעולם, להיות אזרח בה.

ב) היות והיהודים בארץ הנם ויהיו מיעוט בתוך עולם ערבי-מוסלמי, ענייני בטחון והגירה יהיו בסמכותה הבלעדי של האוטונומיה היהודית.

ג) להבטחת שוויון זכויות לכל אזרחיה, בלי תלות בחסדיו של הרוב, תהיה נציגות שווה לשתי האוטונומיות בכל המוסדות הממשלתיים המשותפים.

ד) להבטחת מלוא הזכויות האזרחיות, הלאומיות והדתיות של כל אזרחי המדינה, רוב הסמכויות והתפקידים יועברו מהשלטון המרכזי לשתי האוטונומיות הקהילתיות.

ראה באתר http://classicalliberalism.virtualave.net מדור מאמרים, סעיף "ממורשת ז'בוטינסקי", את המאמר "הפתרון הליברלי של ז'בוטינסקי לסכסוך יהודי-ערבי"


הפתרון הליברלי של ז'בוטינסקי לסכסוך היהודי-ערבי

אודות ז'בוטינסקי

הבדלים פסיכו-פילוסופיים בין שמאל וימין

אודות ד"ר נח ניסני

מאמרים שפורסמו במדורנו 'חדשות ודעות'

בקרו באתר הבית על זאב ז'בוטינסקי




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.