מאמר מאת מייקל סטרן

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

האירוניה של עראפת

כאשר יכתבו את ההיסטוריה של המזרח התיכון, יימצאו אשמים רבים בכשלון השלום ודו-הקיום בין ישראלים לערבים. בחירתו של יאסר עראפת כמנהיג הפלשתינאים היתה אסון לישראלים ולפלשתינאים גם יחד. בעוד הנהגת ישראל עברה מיצחק רבין ז"ל לשמעון פרס, לבנימין נתניהו, לאהוד ברק, לאריאל שרון, אף אחד מראשי הממשלה לא הצליח להגיע לפשרה עם רצונו הבלתי מעורער של הטרוריסט יאסר עראפת. והבעיה עם עראפת היא פשוטה. הוא נשאר מהפכן, ותלמיד חרוץ של ההיסטוריה.

הוא יודע שהמנצח הסופי במאבק יהיה העם המאמין בזכותו העדיפה לבעלות על האזור. מן היום הראשון של האינתיפאדה הראשונה, הבטיח עראפת את השליטה של ארגונו על חינוך הילדים הערבים. הוא כבר מלמד אותם שבע עשרה שנה (דור שלם של תלמידים) שרק לעם הפלשתינאי הערבי ישנה זכות חוקית לבעלות על כל הארץ. פקידיו בהר הבית עמלים לסלק כל שריד לבתי המקדש היהודיים שניצבו באתר קדוש זה. אנשיו הרסו את קבר יוסף ההיסטורי ונראה כי לאיש לא איכפת שהוא מפר הסכמים חתומים, בהם התחייב לשמור על המקומות הקדושים. הוא שטף בהצלחה את מוחו של דור ערבי צעיר ושכנעו להאמין שרק להם יש שורשים היסטוריים באזור, ושהיהודים אינם אלא פולשים אימפריאליסטיים, שנשלחו מאירופה אחרי מלחמת העולם השניה.

תוכניתו היתה ונשארה לשחזר את ההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, באמצעות היסטוריה פלשתינאית תואמת. כל אירוע, מאז מחנות סברה ושאתילה ועד ללוחמה בג'נין, היה חלק מתוכניתו ליצור "שואה פלשתינאית". הוא מאמין עד היום שהוא יוכל להמשיך ולשדרג את הטרור נגד הישראלים, עד שישראל תגיב בעוצמה אדירה, תוך הרג של אלפי ערבים, מה שיגרום לעולם להעניק מדינה פלשתינאית לניצולים ללא הסכם עם ישראל וללא הסכמתה.

עבור עראפת, אין שום דרך לסיים את האלימות ללא סיום קיומה של מדינת ישראל. הוא מקוה שישראלים ימשיכו לאבד תקוה לעתיד ויתחילו לפנות את כל הארץ לטובת מגורים באירופה, אמריקה, או מקומות אחרים שיקלטו אותם. הישראלים הנותרים יהפכו לחלק ממדינה פלשתינאית גדולה שתקום בכל הארץ, מן הים ועד הנהר. מדינה אחת ליהודים ולערבים, עם רוב ערבי ושלטון ערבי. זו המטרה.

עראפת גם נחשב לאחד המנהיגים העשירים בעולם. הונו האישי נאמד בכחצי מיליארד דולר. זה מוביל למספר מסקנות, הכוללות: (1) שהאיחוד האירופי יכול היחשב למשקיע עלוב, הואיל והם הזרימו מיליארדי אירו לרשות הפלשתינאית מאז הקמתה, (2) כל טענה שאין ברשות הפלשתינאית שחיתות, שוחד וחוסר יעילות, תועמד בצל מול עושרם של עראפת ושותפיו, (3) הפלשתינאים שבחרו בעראפת למנהיגם, מתוך פחד, בורות או תעמולה, קיבלו תמורה עלובה מהנהגת הרשות הפלשתינאית.

בעולם המערבי, עראפת נראה כמנהיג שאינו מסוגל ו / או אינו רוצה לבחור בהחלטות אסטרטגיות ובפשרות הנחוצות לכינון שלום מינימלי, שיוביל להקמת מדינה פלשתינאית. בעולם הערבי, ראש הממשלה שרון מייצג את הגנרל שונא הערבים, הנהנה לחסל חיילים ערבים.

מאחורי המיתוס שערבים ויהודים אינם מסוגלים לעשות שלום, מסתתרת האמת שעראפת ושרון אינם יכולים לעשות שלום. ועם זאת, המציאות משקפת אירוניה גדולה. עראפת, הסבא של כל ארגוני הטרור - רוצחם של ילדי בית הספר במעלות, של האתלטים באולימפיאדת מינכן - ראוי לעונש האולטימטיבי. ככל הנראה, שרון ישמח לבצע את גזר הדין.

ובו בזמן, שרון וישראלים רבים מאמינים שמדינה פלשתינאית תהווה איום על קיומה של מדינת ישראל. מדינה כזאת תתחמש ותכין את עצמה להשליך את היהודים אל הים.

כל עוד היו"ר עראפת חי, הרשות הפלשתינאית תמשיך לממן ולתמוך בארגוני טרור, ובכך תמנע את התנאים הנחוצים להקמת מדינה פלשתינאית. מותו של עראפת יאפשר את צמיחתה של הנהגה חדשה, שאולי תפרק מנשקם מספיק מחבלים, ובכך תאפשר את הקמת המדינה הפלשתינאית.

מסקנה: עראפת ושרון הם צמד מתנגדים להקמת המדינה הפלשתינאית. בעוד אזרחים ממשיכים להיהרג בשני הצדדים, כל פתרון ממתין לשינוי השלטון באחד או בשני צדי המתרס הפוליטי.

מייקל סטרן, 15/4/2004


חזרה למאמר הנוכחי