שירים

מאת פרופ' עדה אהרוני


אחותי בת ישמעאל

"וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" [מיכה ד' 4]

"והוא ההולך עם השלום - לך איתו!" [הקוראן - סורה 48]

אחותי בת ישמעאל
הבה נבנה יחדיו גשר פלאות
מגפנך ותאנתך לשלי,
מעל לכאב הצורב
של האינתיפדה
סמירה אחותי בת ישמעאל,
מתי נצחק יחד כשתי נשים
במקום לבכות יחד,
כי נערים מתאבדים
- ויורים כדורים?
אני ואת סמירה אחותי,
על גשר פלאות
בבשם ניחוחי המזרח
ממתיקות סוד
יד ביד
על הורים
וילדים
אהבות ותכניות
וכל מיני עצות
וערגה עקשת שכזאת
לגינת יסמין פורחת
וילדים משחקים עם ילדים
במחבואים
ולא עם חילים, ולא מתאבדים -
וכל אחת תשב
תחת גפנה ותאנתה
ואין מחריד...

 

יציאת מצרים השניה
זר תבואה

שוב מביאה אני
את דוגית גרעיני
לממגורתך אבי,
בנשמי בדגון בחיפה,
ריח החיטה שכה אהבת
במערבולת העבר
בארץ מצרים
  
זוכרת משרדך הריחני
במוסקי בקהיר,
עם תוהמי החרש
השוקל שקים כבדים
של קמח וגרעינים,
על משקל מסורבל, עתיק
  
זרועות הענק של דגון,
ממלאות שקי דמעות
על שאינך כאן
עמדי,
לראותן מחלקות לחם
לישראל,
הארץ שכה אהבת
אך בה לא נקברת.
  
לך אבי,
שותלת אני כיום
זר תבואה מוזהב
לך,
שתמיד למדתני
לזרוע...

 

הדוד ז'אק

החיים הם בדיחה
הוא התודה בצהלה,
קח אותם לטיול
במכונית פתוחה
  
חוילה בדוקי בקהיר
טבולה ביסמין
ובה קוף וברכה
עם דגי זהב דולגים.
  
ולאחר גירושו כוך חשוך בפריס
ככתר מעל שש קומות
חורקות
כעצמות חרוכות.
  
בדיחות לבביות
ליד תנור
ועליו קומקום קפה
מלא רוחב לב מפה לפה
  
בועת החיים
פצעה עם רגלו,
איננו תר עוד.
אך צחוקו החם
ובדיחה לבבית
משוטטים
מהדהדים.
  
החיים הם בדיחה
הוא התודה בצהלה,
קח אותם לטיול
במכונית פתוחה
עם או בלי
מטבע או חור בכיס,
מהאי הירוק
בסואץ לפריס.

 

שבוע ירוק

שבוע ירוק
          כריחן רענן
שבוע ירוק
          מבעד רקמת התחרה
של זכרוני
          שבוע ירוק
המשליך את ניחוחו
          מגולגל כגל פנימי
במערבולת
          שרשי ישותי
         
"שיהיה לך שבוע ירוק!"
היה מברכני אבי
במוצאי שבת בקהיר
בחזרו מבית -
הכנסת הראשי
'שער השמים'
ברחוב עדלי
         
חייך אבי
          בנענעו ענף
הריחן הירוק
          מעל לראשינו הקשובים -
"ותגישוהו חזרה לעולם
כולו פורח ומבוסם"
         
מי יתן לי
שבוע ירוק
כריחן רענן
עכשיו שאיננו?
עכשיו
          ש'שער השמים'
                              נסגר.
 

האזינו לשיר "שבוע ירוק"
(MP3 - 336KB)
לחן: יגאל אלפסי.
זמרת: ענת יגן.

    רימון ה"סולחה"

אל תפתח עדיין את רימון הסולחה העסיסי
אמור לי קודם מדוע אין העולם יודע
שגם אתה ועוד מיליון יהודים מארצות ערב,
היה עליכם לפרוש את כנפיכם אל המרחב
כמונו הפליטים הפלסטינים
ולעוף עם הרוח מבתיכם החמים
בכנפיים שבורות וכיסים ריקים?
  
"אלה פאת מאת" - מה שעבר מת -
ומדוע זה בכלל חשוב להזכיר את זאת כעת,
בוא לא נתמהמה ידידי ונפתח את הרימון.
   
עדיין לא, חכה, חכה, בן דודי.
פניה היפות של סולחה, שומרת הכבוד,
פתאום מפנה אלי את ברק חיוכה ואת לב סודה,
את צעיפה השחור מלא הדמעות היא מסירה
וחושפת צדק כפול ואמת כפולה -
היא מבהירה בחכמה שאין אנו ה"אנדרדוגז" היחידים,
הטרגדיה הכאובה שלנו היא כמו בכל הסכסוכים
נחלת שני הצדדים.
   
"תבורכי סולחה היקרה בת האמת הכפולה!
על כן ידידי, הבה נפתח את רימון הסולחה?"
עדיין לא, עדייו לא, חכה, חכה, בן דודי.
קל יותר לסלול את שביל השלום הנכסף
שלובי זרוע עם סודה של סולחת התקווה -
שתי טרגדיות אינן מוחקות זו את זו
אך כאשר אני מודע שהצד השני שילם
את תנאיה הקשים של הסולחה
כבר לפני יותר מחצי מאה -
כעת אני יכול להזדהות אתך
והנך יכול להזדהות עימי -
כי יודע אני כעת שאנו לא רק בני דודים
אלא גם קורבנות הדדיים.
   
בוא נפתח סוף סוף את רימון הסולחה בן דודי -
הבה נטעם יחדיו את גרעיניה האדומים
העסיסיים, השופעים והמרפים.

 

ממיקה

נתת לנו לשוטט יחפות
בשדות הזהב של ביתנו בקהיר
ולישון בחלונות פתוחים לרוחה
  
הענקת לנו כל אשר היה לך
בשתי ידיים מלאות של
מלאכי נחושת תנ"כיים
למראשות עריסותינו -
  
יש אשר שכחת לקחת אוכל אל פיך,
אך מעולם לא להאכיל אותנו.
כל אשר עשינו או אמרנו
היה מכרה יהלומים,
היו לך ילדיך אלים קטנים.
  
אף כאשר עזבתיך
ואת צרפת
למען הארץ אשר אהבתי
לא נפגעת
לא רגזת -
מסרת את בתך לקבוץ
בחיוך כשיר ספרדי
מלוה בדמעה
  
היום אנו סוגדים לך
כלמלכה
עלתה מחיק המטרו בפריס
אל בת - גלים,
מלכת הגלים כמקדם
על חוף ימה של אלכסנדריה -
אמא, ממיקה, העומדת על קונכית,
כתר אהבה זהב לראשך.

 

קדריה
מחיפה לקהיר הקרובה הרחוקה

זוכרת אני
את צוף קנה הסוכר הקטיפתי
ששתינו יחד
עם האויר הרך, הכחול,
תחת שמים פרושים,
את גרעיני החמניה
שפצחנו יחד
עם בדיחות
וצחוק מהדהד בשמש,
כמה מתוקים היו
התפוחים האפויים
בימים ההם של קשת בענן,
בימים ההם של בובות סוכר חנניות.
  
אולם בנגוד לך, קדריה יקירתי,
חברתי לימי בית הספר שטופי השמש,
נאמר לי שאני
רק אורחת -
למרות הולדי בארץ היאור.
בצוות מצרים אותי
את כנפי היהודיות לפרוש
ולתור אחר קן חדש,
מצאתיו על הר הכרמל
ופה בכונתי להשאר.
  
יותר מכל,
משאלתי כיום
לראות את בנינו הלוחמים
טובלים
בקרני השלום
שטוו אמהותיהם
כשהיו צעירות מהם -
בימים הקרובים הרחוקים
של קשת בענן.

 

זקוף

הבטתי מוקסמת
בגל גואה של ילדים
חגים בעליצות במעגל ומנפנפים את ידיהם
לקול הטמבורין.
  
"יבחר כל ילד תנועתו",
קול המורה
צף ועלה, רם ובהיר
מעל למהומה היחפה.
  
כבארח פלא,
נחלקו הילדים
לאלה שגבם כפוף
ואלה שזחלו על ארבע.
  
לבד מאחד יוצא דפן
שעמד על שלו,
הביט לשמאל, הביט לימין,
והעדיף להשאר זקוף.


אודות איפלק

לאתר של איפלק

האתר מוקדש לזכרה של ענת רוזן וינטר , עורכת דין בת שלושים, אשר נרצחה ע"י מחבל מתאבד בבית הקפה "א-פרופו" בתל אביב, במארס 1997. בתה התינוקת ניצלה בזכות אמה שגוננה עליה בגופה וספגה את כל עוצמת הפיצוץ.

אודות פרופ' עדה אהרוני - המייסדת והנשיאה העולמית של איפלק.

מהנילוס לירדן - רומן מאת פרופ' עדה אהרוני

שבוע ירוק - ספר שירים של פרופ' עדה אהרוני

מאמרים שפורסמו במדורנו 'חדשות ודעות'

לאתר של פרופ' עדה אהרוני




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.