מאמר מאת הרון יחיא

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

האיסלאם מקבל את היהדות והנצרות

אנו חיים בעידן שבו העולם זקוק נואשות לשלום, ידידות וסולידריות. המתחים והקונפליקטים שאפיינו את המאה העשרים מתמשכים גם במאה החדשה הזו, ובגללם ממשיכים לסבול חפים מפשע בכל רחבי העולם.

למרות הצורך הדחוף בסולידריות ושיתוף פעולה, חוגים מסוימים מסיתים לליבוי סכסוכים, במיוחד להמשך הקונפליקט בין שתי התרבויות הגדולות והשורשיות ביותר של העולם. יש לבחון נושא זה, משום שמלחמת התרבויות שהם חוזים עלולה להמיט תוצאות הרות אסון על האנושות. אחת הדרכים הטובות ביותר למניעת אסון כזה היא חיזוק הדיאלוג ושיתוף הפעולה בין תרבויות אלו. אין זו משימה קשה, כי אין הבדלים יסודיים בין האיסלאם לבין העולם המערבי היהודי-נוצרי. נהפוך הוא, יש הרבה מן המשותף ביניהם. בהתחשב במציאות הנוכחית ובטבען של בעיות העולם, ערכים משותפים אלה יאפשרו את שיתוף הפעולה הנחוץ לפתרונן.

כיום, מאבקים רעיוניים ממשיכים לפלג את העולם. אך המוסלמים אינם נמצאים בקוטב אחד, כשהיהודים והנוצרים בקוטב המנוגד לו. למעשה, הקוטב האחד מייצג את בני האדם המאמינים בקיום האל ואחדותו, והקוטב האחר מייצג את אלה שאינם מאמינים בכך, אלא דוגלים בהשקפות אנטי-דתיות כמו המטריאליזם והדרוויניזם. יש רק דרך אחת לנצח במישור הרעיוני את מחנה האפיקורסים, על קבוצותיו השונות: לשרש את ההשפעות השליליות וההרסניות של המטריאליזם האנטי-דתי ולקדם את השאיפה לחברה הנשלטת על ידי מוסריות, אושר, שלווה, בטחון ושגשוג. ניתן להשיג זאת על ידי איחוד כל בעלי המצפון, כלומר, נוצרים כנים, לצד יהודים ומוסלמים דתיים, שכולם יפעלו יחדיו למען המטרה המשותפת.

היו בעבר סכסוכים ומחלוקות בין בני שלוש דתות אלו, אך הם נבעו מפירושים מוטעים ומכוונות זדון של מדינות, עמים ויחידים שפעלו להשיג לעצמם רווחים כלכליים ופוליטיים, במקום לקדם את עקרונות היסוד של היהדות, הנצרות והאיסלאם. אחת המטרות המשותפות לשלוש דתות מקודשות אלו היא הבטחת אושרם, בטחונם, שלומם ורווחתם של כל בני האדם, באמצעות התנגדות לסכסוכים.

לפיכך, הדיאלוג ושיתוף הפעולה יהיו מבוססים על שאיפתם הכנה של המאמינים להשיג צדק, שלום ומשען לכל בני האדם. הדיאלוג שיתפתח לא יוגבל למפגשים וכנסים, אלא יגבש שותפות בין כל הדוגלים בערכים המשותפים, יאבק למען מטרה זהה ויחפש פתרונות קבע לבעיות המשותפות.

למוסלמים, לנוצרים וליהודים ישנם עקרונות משותפים של אמונה, פולחן ומוסר והם גם ניצבים בפני אותן סכנות. לפיכך "עמי הספר" (נוצרים ויהודים) נקראים להתאחד עם מוסלמים כמאמינים-שותפים, המתנגדים לאתיאיזם, לאנטי-דתיות ולהתדרדרות החברתית והמוסרית. כל היהודים, הנוצרים והמוסלמים שהם כנים, מצפוניים, סובלניים, מוכנים לסייע, פתוחים לפיוס, סבירים, בעלי מידות טובות, אוהבי שלום ומוכנים להבין שאנו מאמינים באותו אל ושכולנו שואפים לחיות לאור ערכי האל ולהגביר את השפעתם, חייבים להפיץ את הערך הזה ברחבי העולם.

אנו המוסלמים אוהבים ומכבדים את הנביאים משה ע"ה וישו ע"ה. אנו יודעים שהם אהובים ויקרים במחיצת השכינה. אנו מאמינים בכל נביאיו של הבורא. יתר על כן, אנו מכבדים את אמונותיהם, ערכיהם ומסורתם של היהודים והנוצרים, כי האל ציוונו להזמין את עמי הספר 'להתאחד על יסוד משותף' (קוראן 3:64).

מוסלמים הם אלה המאמינים בקוראן שנתגלה לנביא מוחמד (יברכהו האל ויתן לו שלום), כמו גם בספרי הקודש שנתגלו מהשמיים לפניו: דפי אברהם ע"ה, התורה שנתגלתה למשה ע"ה, ספר תהלים שנתגלה לדוד ע"ה, והברית החדשה שנתגלתה לישו ע"ה. אך במרוצת הדורות, ספרים טופלו בידי אנשים ולפיכך הם כוללים מידע מדויק (כגון האמונה באל, ערכים, יום הדין ושלילת האלילות) לצד מידע בלתי מדויק (קוראן 3:3-4, 5:44).

האל קובע שעמי הספר הם מאמינים בקוראן (קוראן 3:199, 2:113-15). לפיכך, הגישה המוסלמית לעמי הספר משקפת את האפשרות שישנם ביניהם אנשים נאמנים באמת. רק האל יודע את לבבות האנשים והוא מגלה שכמה יהודים ונוצרים זכו לחסדו.

לאורך ההיסטוריה, שלח האל נביאים לבני האדם כדי להודיע להם את חוקותיו, מצוותיו ואיסוריו. באופן מהותי, כל הנביאים הזמינו את עמיהם להאמין באל, לעבוד אותו ולקבל על עצמם את המגבלות שהוא הציב לאנושות. במלים אחרות, כל דתות האמת במצבן המקורי מבוססות על העקרונות שאין לשתף אחרים עם האל ושיש לעמול כדי לזכות בחסד האל, ברחמיו ובגן העדן. כל העמים נקראים ללכת בדרך רצון האל ולעשות מעשים טובים כדי לזכות בחסדיו. (קוראן 5:48).

הרון יחיא, 29/9/2004

בקרו באתרים (באנגלית): www.harunyahya.com, www.unionoffaiths.com

לרכישת עבודותיו של הרון יחיא, בקרו כאן: www.bookglobal.net


חזרה למאמר הנוכחי