מאמר מאת אלוף (מיל.) יעקב עמידרור

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]

תכנית ההתנתקות - סיכון של ממש

בסעיף ב' לתזכיר חוק יישום תכנית ההתנתקות התשס"ה - 2004, מודגשת מטרת החוק והשיקולים העומדים בבסיסו שבעיקרם: "להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר".

לא זו בלבד שתכנית זו אינה מובילה למציאות טובה יותר, אלא כל הניסיון המקצועי וההיסטורי מוכיח ש"נסיגה חד צדדית" זו, המכונה "תכנית ההתנתקות", תהיה הרת אסון ותביא למציאות קשה יותר.

החוק מבוסס על אדני טעות עובדתית וקונספטואלית גם יחד - ולכן אין לו בסיס באשר למטרה המוצעת בו.

גם אם הקיפאון מזיק, נאמר בסעיף א. ברקע לחוק מבלי להוכיח זאת, הרי יש לבחון: אולי תכנית ההתנתקות גרועה מהקיפאון? התשובה ברורה: כן! מכל היבט: ביטחוני, מדיני ואסטרטגי, התוכנית תזיק . שהרי:

1. מצבנו הביטחוני יורע - הקסאמים, המהווים כיום את האיום העיקרי מעזה, יוכלו לאחר ההתנתקות להגיע, גם לאשקלון. בתוך הרצועה תתחזק תשתית הטרור - משום שצה"ל יאבד את מעט היכולת שיש לו היום להשפיע שם. יציאת צה"ל מצפון השומרון תגביר ותביא את איומי הטרור והקאסם גם לבית-שאן, עפולה ויישובי עמק-יזרעאל, פרדס-חנה, מבואות חדרה, נתניה והשרון.

2. דחלאן כבר הסביר כי זה אינטרס פלסטיני, שהנסיגה תהיה חד צדדית. בדרך זו הם יקבלו את עזה "בחינם", בלא שיצטרכו להבטיח דבר באשר לעתיד. יתר על כן, ממשלת ישראל מניחה בצעד זה את הדפוס לדרישה בינלאומית עתידית, לנסיגות ללא תמורה פלסטינית. תקדים חמור ביותר!

3. הלחץ המדיני כבר גבר. לו ניתן היה לחשוב שאחרי הנסיגה תזכה ישראל לפסק זמן, ייתכן שאפשר היה לשפוט את המהלך כדרך להרוויח זמן. אלא שמדינות הקוורטט כבר לוחצות והבהירו שהתהליך חייב להימשך, זאת עוד בטרם בוצעה ההתנתקות, וודאי שלאחריה.

4. התוכנית לא תשנה דבר בתחום "הדמוגרפי" - שהרי אין כיום הגירה של תושבי עזה לשטח ישראל. טיעון זה פשוט אינו רלוונטי לחוק זה.

5. כיצד אפשר לדבר על מציאות כלכלית טובה יותר, כאשר אין צפויה שום ירידה בסיכון הביטחוני, בעוד יהיה צורך להשקיע מיליארדים רבים מהמתוכנן, בפינוי ובהערכות צה"ל מחדש ובהתמודדות בתנאי ביטחון קשים יותר. יש בטיעון כלכלי זה, משום זריית חול בעיני הרשות המחוקקת והעם.

6. הנסיגה החד צדדית תביא לידי מכה אנושה להישג האסטרטגי של ישראל במלחמתה בטרור. הפלסטינים מאמינים באמת ובתמים שהנסיגה מתבצעת בלחץ הטרור.74%מקרבם משוכנעים בכך לפי משאלי דעת הקהל. לא יהיה שיעור גרוע מזה לסביבה כולה ולפלסטינים בפרט, שהרי מדינת ישראל תוכיח בנסיגתה ללא תמורה שהטרור משתלם.

7. במבוא לחוק נטען, כי השלמת התכנית תשלול את תוקפן של הטענות נגד ישראל, בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה. ברור מאליו כי ישראל תמשיך להיתפש כאחראית לתושבי עזה, כל עוד תוחזק החגורה הביטחונית המבודדת את הרצועה ממצרים ומהים. אם ייסוג צה"ל מציר פילדלפי ויוסר המצור הימי, יכנסו לרצועת עזה קטיושות שיגיעו עד אשדוד ואמצעי לחימה נוספים כטילים נגד טנקים ונגד מטוסים, שלא יאפשרו לצה"ל לפעול ברצועה. תהליך ההתנתקות יביא להגשמת חלום החמאס ויתר הארגונים, להקמת מדינת טרור, העומדת בקשר עם חיזבאללה ואיראן. זאת המשמעות של "השלמת התכנית" כלשון החוק. אמנם סביר שזו תהיה התוצאה המעשית של התוכנית, שהרי "העולם" ילחץ על ישראל לשחרר את הבידוד מסביב לרצועה.

8. התמיכה הבינלאומית בנסיגה החד צדדית אומנם "רחבה" ככתוב בחוק, זאת אחרי שמדינת ישראל שכנעה את ממשל ארצות הברית בנחיצותה - אבל התמיכה הבינלאומית "התרחבה", גם בדרישה שישראל תיסוג לקווי 67, תרד מרמת הגולן, תוותר על ירושלים ועוד היד נטויה. כיצד אמור נימוק זה לבסס ולהצדיק את התוכנית, כאשר ברור שמבחינה ביטחונית, מדינית ואסטרטגית, תוצאת ההתנתקות תהיה גרועה יותר לישראל?!

באשר לסכנות הביטחוניות העולות מהנסיגה החד צדדית, נשמעה גם בפומבי, דעתם המקצועית של ראשי מערכת הביטחון: הרמטכ"ל, ראש שב"כ וראש אמ"ן. נראה כי המבוא לחוק מתעלם ביודעין מחוות דעת מקצועיות אלו.

אלוף (מיל.) יעקב עמידרור, נכתב בנובמבר 2004 ופורסם מחדש ב'דרכי תקוה' ב-11/8/2005


חזרה למאמר הנוכחי