מאמר מאת אשר שלאין

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

תסמונת "הראש הקטן"

שטחיות ובינוניות

אם נסקור רק את שהתרחש בשבועות האחרונים, נפגוש צרור ידיעות כגון: (1) הדו"ח המדאיג על כשלון בקליטה של עולים מאתיופיה, (2) הדו"ח העגום על רמתם הנמוכה של תלמידי ישראל, (3) המשבר הכספי במערכת הבריאות, (4) המצוקה החריפה שנחתה לפתע על משפחות נזקקות, (5) הזיהום החדש שנתגלה בנחל הקישון. נושא המאמר הזה היה יכול להתייחס באותה מידה גם (6) לדרך ההסברה שלנו בחו"ל, או (7) לחריגות שנתגלו בקשר לאלימות משטרתית, ושמא (8) לתופעות של אלימות קשה בקרב בני נוער, או (9) לתפקוד בתי המשפט - אולי גם (10) לליקויים צבאיים הרי-אסון, (11) למתן הדרכה מבצעית לאויבים על ידי כתבים ופרשנים בתקשורת - או סתם (12) לפיקדון הנגבה עבור בקבוקים ופחיות...

כל אחד מן הנושאים האלה דורש, כמובן, ניתוח והפקת לקחים, אך למרות שהליקויים נראים שונים זה מזה, חשוב לדון בסיבות המשותפות להם. אני מניח שרבים מקוראינו כבר גיבשו לעצמם דעה בנושא, ואני מזמין אותם לשתף אותנו במחשבותיהם ב'פינת הדיאלוג' שלנו. את המקום שנותר בעמוד זה אקדיש לכמה השגות.

תופעה נפוצה במקומותינו היא של התיחסות שטחית. זה אומר זלזול בפרטים, בגורמים שאינם בולטים במבט ראשון. הגורמים הנשקלים אינם אלה המשמעותיים באמת: איכות אמיתית נראית נחותה לעומת הצלחה במכירות; תכנון לטווח ארוך מוזנח לטובת הצלחות ראוותניות; מעדיפים את הדרך הקלה על התמודדות עם קשיים מאיימים; בוחרים לזכות באישור והסכמה במקום לעשות את הדבר הנכון; גיוס של תמיכה אישית, ארגונית או פוליטית גובר על קידום טובת הציבור האמתית. כל הנטיות הללו נטועות עמוק בטבע האנושי, אבל כדאי לשאול האם אין בידינו לפעול טוב יותר?

הרבה מהשטחיות אינה נובעת מכוונות זדון אלא מיכולת ירודה. יש הקוראים לכך בינוניות. הכוונה לאנשים בעמדות שליטה וכוח שגילו תושיה בדרך להשגת מעמדם ותפקידם, אך הם חסרים ביכולת לבצע את עבודתם כפי הדרוש. ברמות הגבוהות יותר קשה למצוא את האדם הנכון במקום הנכון (למרות שאותם עובדים מעטים הנאמנים לתפקידם הם אולי אלה שבזכותם המערכת ממשיכה בכלל לתפקד). הגישה הנפוצה היא של "ראש קטן". כאלה נוטים לצמצם את טווח אחריותם, חלקם אפילו עושים זאת במודע ("לא משחק אותה ראש גדול").

הסיבות למציאות זו מצריכות דיון נפרד, נרחב יותר.

אשר שלאין , 8/8/2003


חזרה למאמר הנוכחי