מאמר מאת אהרון בשני

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

תוכנית רפיח

הצעתו של ראש הממשלה שרון לסגת תחת אש מכל רצועת עזה חותרת תחת האינטרס המשותף לאמריקה ולישראל להביס את הטרור ולהפיץ דמוקרטיה - בין אם בעזה ובין אם בפלוג'ה. עם זאת, ישראל זקוקה בדחיפות למדיניות פוליטית ובטחונית שתוכל להתמודד עם היום שאחרי.

בהיעדר מדיניות כזו, רבים קוראים בייאוש לבצע "הפרדה עכשיו" כתחליף ל"שלום עכשיו". תחליף כזה יראה, לפחות בעיני ערבים רבים, כנסיגה תחת אש וכאפוקליפסה ליהודים. המסר שישראל עלולה להעביר הוא שהבעיה היחידה עם הטרור היא שצריך להגביר, ולא להדביר אותו.

בעוד שאין לנטוש שום ישוב יהודי בעזה לטובת הטרור, ניתן לבנות כעת מסגרת פעולה ליום שבו יתחילו השיחות לגיבוש הסדר הקבע. במועד זה, תוכל ישראל להציע צעדים שיספקו רצף טריטוריאלי לתשעים אחוז מהערבים הפלשתינאים בעזה, מאזן דמוגרפי נסבל ליהודים תושבי האזור, ומינימום של עקירה והעברת אוכלוסין מקרב שתי הקהילות.

ניתן להשיג זאת ע"י סיפוח הישובים הסמוכים לגבולה הצפוני של הרצועה, כמו גם סיפוח גוש קטיף עם השטח הצמוד לו בדרום רפיח, דרך מורג ולאורך הכביש המוביל לחבל שלום. גבולה הבינלאומי של ישראל עם מצרים, לאורך ציר פילדלפי, ייהפך לגבול אמין באמת, לטובת צרכי הבטחון ארוכי הטווח של שתי המדינות.

ניתן לתכנן כבר עתה לצרף בעתיד לשטח ישראל את מחוז רפיח, על 7,000 תושביו היהודים ועוד 150,000 ערבים. גישה זו מפריכה לחלוטין את שיטות ההפחדה ונבואות יום-הדין של השר אהוד אולמרט, לפיהן יעמדו 8,500 יהודים מול 1.2 מיליון ערבים. כפי שניתן להסיק ממפקד האוכלוסין הפלשתינאי של 1997, המחוז האסטרטגי של רפיח הוא, למרבה המזל, השטח שאוכלוסייתו היא הדלילה ביותר ברצועה.

תוכנית רפיח כזו תמחיש לכל שמפעילי הטרור הערבי-פלשתינאי ישלמו מחיר בלתי הפיך ולא ישיגו באמצעותו שום רווחים. היא גם תעלה בקנה אחד עם קביעתו של הנשיא בוש שגושים גדולים של התיישבות יהודית יילקחו בחשבון בכל הסדר של קבע - מה שטוב לאריאל ומעלה אדומים, טוב לא פחות בשביל גוש קטיף.

עם זאת, התוכנית תאפשר לשאר רצועת עזה על 1.1 מיליון תושביה לשמור על רצף טריטוריאלי מלא ואוטונומיה ללא מחסומי חנק. כל התנועה לגוש קטיף תגיע מן הנגב המערבי דרך השטח של דרום רפיח, וכך תיווצר ה"הפרדה" המלאה שרוב הישראלים כה רוצים בה.

הסכם קבע עם ישות פלשתינאית דמוקרטית יוכל לספק זאת בנקל ע"י מסדרון מאובטח מעזה למצרים, כשם שניתן להסכים על מסדרון כזה לתנועה מעזה לגדה המערבית של נהר הירדן ומעבר לה. לטווח הארוך, ישראל תמשיך לתמוך במסגרות לחיים משותפים בארצנו, הואיל ויש לנו זיקה משותפת לארץ עם ערביי פלשתינה / ארץ-ישראל.

במהלך השיחות על הסדר הקבע, עשוי לעלות נושא הפיצוי עבור קרקעות שאבדו לפלשתינאים בעזה. בהנחה שהאדמות יהיו נושא מפתח בשלב זה ולא משאבים אחרים, ישראל עשויה להציע פיצוי קרקעי לאורך קווי שביתת הנשק התוחמים כעת את הרצועה. חלופה אחרת עשויה להיות יצירה של איים או רצועת יבשה לאורך החוף, לצד החייאת התוכנית המפורסמת של "תעלת הימים". כל ההצעות הללו מבוססות על ההנחה שתידחה על הסף כל הצעה לטרנספר של אזרחים - הן יהודים והן ערבים.

150,000 ערביי רפיח יוכלו לזכות בהדרגה ביתרונות הדמוקרטיה, באמצעות קבלת אזרחות ישראלית והשתתפות בשרות לאומי אזרחי - כפי שיתקבל על כל ערביי ישראל. חלקים ניכרים של אוכלוסיית רפיח ישתתפו במודל הנסיוני של הקמת "פלשתינה החדשה" (ראו מאמר נפרד על נושא זה באתר 'דרכי תקוה'). פרוייקט כזה יעודד את בניית השלטון הדמוקרטי העתידי של הערבים הפלשתינאים בשאר חלקי הארץ, ויבטא בחירה בחיים ולא במוות.

לישראל יש עדיין זמן לבנות תוכנית-מדף שאיתה תוכל לחיות, ולא למות, תוכנית שתתבסס על חשיבה פוליטית, בטחונית ודמוגרפית צלולה, ולא על חששות ופחדים. תוכנית זו תיועד ליישום רק אחרי שיובס הטרור והדמוקרטיה תשלוט בכל הארץ לטובת כל תושביה.

אהרון בשני, 8/7/2004


חזרה למאמר הנוכחי