מאמר מאת אשר שלאין

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

הפסקת האש כהזדמנות

אין זה נסיון להצדיק או לבקר את ראש הממשלה שרון על הסכמתו לקבל את "מפת הדרכים".

אם אכן פעילות הטרור תיפסק לזמן-מה, המצב הכלכלי עשוי להשתפר - לא רק עבור הישראלים, אלא אף יותר מכך עבור הפלשתינאים. הדבר עשוי אפילו להוביל לשובם של פלשתינאים לעבודה בתחומי ישראל ולביקורי תיירים באתרים בעלי עניין בשטחים פלשתינאים.

אולי הפלשתינאים יזכרו אז זמנים טובים יותר, לפני האינתיפאדה. למרות שכעת הם פגועים, כועסים, נואשים ותאבי נקם - ומנהיגיהם מצליחים להאשים את ישראל בכל המצב - יש לקוות שחוויית השיפור במצב תפחית את תמיכתם בחידוש מעשי האיבה.

עם זאת, ראוי לשאול מדוע שרון, מעבר לאימוץ "המפה", הביע מספר פעמים תמיכה מפורשת במדינה פלשתינאית ואף גינה את "הכיבוש". האם לא הספיקו דבריו על הצורך ב"וויתורים כואבים"?

בנסיון להבין את הדברים, ניתן להפעיל קצת דמיון זהיר.

הבה נתבונן בכך: האם לא ברור ששרון, בוש ואבו-מאזן - שלושתם גם יחד (!) - רוצים לתת סיכוי להפסקת האש (גם אם היא זמנית)?

וכנראה שזה עובד!

ניתן לטעון שמנהיגי הטרור נדחקו לקבל את הרגיעה (הזמנית) בזכות פעולותיה האחרונות של ישראל כנגדם אישית - אך הם אינם יכולים להרשות לעצמם כניעה מוצהרת. (בכל מקרה, התקפות אלו אינן המכשול ל"הודנה" כפי שטוענים אחדים.)

אבו-מאזן זקוק כנראה לדיבוריו מרחיקי-הלכת של שרון כדי להציגם כ"הישג" שלו: מעולם לא הכריז ראש ממשלה ישראלי הסכמה גלויה להקמת מדינה פלשתינאית! ייתכן שהדבר מסייע למנהיגי הטרור לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפסו.

אם כך, מדוע שלא נדמיין שדיבוריו "הפייסניים" של שרון תואמו מראש עם בוש ואבו-מאזן?...

הטרוריסטים עלולים, אמנם, להשתמש בהפסקת האש לשיקום תשתית הטרור. אך לנו, הישראלים, נפתחה כעת הזדמנות משלנו.

עלינו לנצל תקופה זו לקידום השלום עם האוכלוסיה. תוצאת המירוץ שבין הפיוס לבין השינאה יכולה להיות תלויה במעשינו - במידה שבה נטפל בצרכים האנושיים של הפלשתינאים ובכבודם האישי.

אשר שלאין , 30/6/2003


חזרה למאמר הנוכחי