מאמר מאת פרופ' עדה אהרוני

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]

תעמולה נגד פליטים

בתאריך 28 לפברואר 2005, שידר ערוץ הטלויזיה הראשון תוכנית, שבה חזר פרופ' יהודה שנהב על טענותיו נגד הכרה ביהודי המזרח כפליטים. להצגת העמדה הנגדית, הוזמן ח"כ דני יתום (עבודה), למרות שאינו נושא בשום תפקיד רשמי הקשור לנושא וגם אינו יהודי שמוצאו מארצות ערב. לפיכך, לא מפתיע שהופעתו היתה בלתי מספקת.

הגב' שרה רוסאנו, מנהלנית הקונגרס העולמי של יהודי מצרים (WCJE) ומנכ"ל איחוד יהודי מצרים, שלחה לרשות השידור את המכתב הבא:

"אנו מוחים בתוקף נגד האפליה ואי-הצדק בנושא מעמד הפליטים של יהודים מארצות ערב. למעלה מ-900,000 יהודים גורשו או נמלטו בפחד מארצות ערב, כשרק בגדיהם לגופם, ולא עזבו מרצונם החופשי.

אנו לא מבינים ולא מוכנים לקבל את דברי פרופ' יהודה שנהב - שהוא יהודי מזרחי בעצמו - בהופעתו בערוץ הראשון בתאריך 28/2/2005, כאשר טען שלא מגיע מעמד פליט ליהודי המזרח, וגם דני יתום - שאינו מכיר את המצב כראוי, לא הצליח לתת תגובה נחרצת כנדרש.

היהודים מארצות ערב, המכונים "יהודים מזרחיים", אשר הוגלו בכח מארצות ערב: מצרים, עיראק, סוריה, לוב ועוד, זכאים להכרה רשמית כפליטים עם כל הזכויות המשתמעות, בדומה לזכויות שדורשים לעצמם הפליטים הפלשתינאים.

יש לתקן את אי-הצדק הזה, לפרסמו ולהעניק לעמדתנו חשיפה הוגנת בערוץ הראשון.

אנו ממליצים שתזמינו לראיון טלויזיוני נציג של הקונגרס העולמי של יהודי מצרים (WCJE), כך שנוכל להשיב לדבריו המטעים של פרופ' שנהב.

בכבוד רב,

שרה רוסאנו

מנהלנית WCJE ומנכ"ל איחוד יהודי מצרים
רח' פינסקר 63, ת"א. טל': 050-7218955 rossanos@zahav.net.il ."

יש להוסיף שפרופ' שנהב מייצר רעיונות מגוחכים ומסלף עובדות היסטוריות מוכחות. למשל, גם שנהב וגם יתום דברו על 700,000יהודים ש"עזבו" את ארצות ערב, בעוד מסמכים היסטוריים אובייקטיביים מראים שכ-900,000 גורשו בכפיה או שהופחדו ע"י השלטונות עד שנאלצו לברוח מבתיהם. לעומת זאת, הפליטים הפלשתינאים מנו רק 700,000 בשנת 1948.

יתר על כן, הרכוש שהיהודים אולצו להשאיר בארצות ערב, הן רכוש פרטי והן נכסים של הקהילות, היה גדול בהרבה מזה שהשאירו הפלשתינאים בתחומי ישראל (כמתועד בבית הדין הבינלאומי בהאג).

אירועים אלה הוו למעשה "טיהור אתני" של יהודי העולם הערבי. רק יהודים מעטים נותרו שם כיום. למשל, יהדות מצרים מנתה כמאה אלף בשנת 1948, אך רק 38 חיים שם כיום. העובדות היבשות מלמדות שלא היה שום "טיהור אתני" של ערבים בישראל, הואיל וכיום הם מהווים 20% מאזרחי ישראל.

שנהב טוען שיהודי המזרח אינם זכאים למעמד של פליטים, הואיל והם היו ציונים שכיום שמחים לחיות בישראל, שלא כמו ערביי פלשתין הרוצים לשוב לבתיהם המקוריים. זהו טיעון מסולף לחלוטין. רוב היהודים לא עזבו את בתיהם בעולם הערבי מתוך רצון חופשי לעלות ארצה, אלא גורשו באכזריות ונושלו מכל רכושם, הן הפרטי והן הקהילתי. העובדה שמצאו בית חדש בישראל (כמו גם בארצות רבות אחרות) לא מוכיחה דבר זולת גישתם החיובית לחיים.

יתר על כן, אשכנזים רבים שנקלטו בישראל באותה תקופה אינם פחות ציונים ופטריוטים, ובכל זאת הם קבלו פיצויים עבור סבלם ותמורת הרכוש שגנבו מהם הגרמנים. מדוע העולם (וממשלות ישראל לדורותיהן) הכירו בהם כפליטים, אך לא ביהודי המזרח?

שנהב מדבר מעמדה פרו-פלשתינאית, בעוד יתום ודומיו שוקלים רק אינטרסים קצרי-טווח, אך מי מרים קול למען השלום והצדק? מעבר לפתרון החיוני של כל בעיות הפליטים במזה"ת, שבמסגרתו יש לפצות את כל הפליטים על בסיס אישי וקהילתי, אל לנו להשאיר את הנושא רק ברמה של התחשבנות ותביעות כספיות.

יש צורך להקים מרכז למחקר ולימוד יהדות ארצות ערב, בישראל ובמדינות אחרות, כולל במגזרים ערביים. עליו להתמקד בעקירתם, גרושם ובריחתם של יהודי ארצות ערב מאז 1948, מה שהוביל ל"טיהור אתני" של היהודים מהעולם הערבי. קיימת התעלמות מסוימת מהבט זה של הסכסוך הישראלי-ערבי ויש לחקרו וללמדו באופן מעמיק. ליוזמה בונה שכזו עשויות להיות השלכות חיוביות על קידום ומחקר השלום בין ישראל לשכנותיה.

פרופ' עדה אהרוני, 7/4/2005

המייסדת והנשיאה העולמית של ארגון איפל"ק


חזרה למאמר הנוכחי