מאמר מאת פרופ' עדה אהרוני

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

הסכנה הגדולה

של הערצת המחבלים המתאבדים

מילון וובסטר מגדיר "אמנות" כך: "יצירת או עשיית דברים שמציגים צורה, יופי ותפיסה בלתי רגילה." ברור שהגדרה זו אינה מתאימה למיצג המחבלת הפלשתינאית "שלגיה וטירוף האמת", מאת השבדים המתיימרים להיות "אמנים" - דרור פיילר וגונילה סקולד-פיילר. המיצג מראה תמונה של אשה מחייכת, עורכת הדין המתמחה האנאדי ג'אראדאת בת העשרים ותשע, המופיעה כמפרש של סירה השטה באגן מלא במים אדומים, המסמלים דם. המיצג מלווה בקנטטה של באך "לבי שוחה בדם", לתוספת מתח רגשי.

המיצג הדוחה רחוק מלהיות יצירת אמנות ואף מהווה סכנה לעולם החפשי. למרות הצהרותיו של פיילר שהוא מתנגד לפיגועי התאבדות, ההערצה המרומזת במיצג פועלת ליצירת הילה סביב המחבלת המתאבדת, כשהיא מוצגת כ"שלגיה" טהורה. אך האנאדי אינה דמות טהורה והרואית מאגדת ילדים, אלא מפלצת חסרת כל רגש אנושי, אשר רצחה עשרים ואחד קורבנות חפים מפשע, בעת שהסבו לארוחת שבת עם משפחותיהם ותינוקותיהם. היא ביצעה את אחד מפיגועי ההתאבדות המתועבים ביותר במסעדת החוף "מקסים" באוקטובר 2003 - אחד האירועים הרצחניים ביותר בסדרת פעולות הטרור של מחבלים פלשתינאים.

הואיל ויצירות אמנות עשויות ליצור אפקט רגשי, אמנים צריכים להיות מודעים במיוחד להשפעה שעלולה להיות להצגת רצח כמעשה ראוי לשבח. הדבר בולט לא רק באמנות אלא גם בספרות. המשורר הלאומי הפלשתינאי מחמוד דרוויש אחראי לאותה טעות טראגית שעשה פיילר, בכתבו באחד משיריו הידועים: "השאהיד (המחבל המתאבד) מלמד אותי: אין יופי מלבד החרות." ההערצה לשאהיד בולטת בדבריו. עמדה חסרת אחריות זו של משורר בעל השפעה אדירה על אחיו ואחיותיו הפלשתינאים, מובילה להערצת "השאהיד" כגיבור או גיבורה, במקום לגנות אותם כאויבי האנושות ואויבי עמם הם. עמדות מסוג זה מנציחות את פיגועי ההתאבדות כמעשים הראויים לשבח, במקום להציגם כמעשי זוועה שיש להוקיעם ולהקיאם לחלוטין.

הערצה זו ל"שאהיד - המחבל המתאבד", תומכת בדברים המסוכנים והמאיימים שבהצהרה הבאה:

"היא לא תהיה [המחבלת המתאבדת] האחרונה, כי מסע ההתנגדות יימשך עד שהדגל האיסלאמי יתנופף, לא רק מעל צריחי המסגדים בירושלים, אלא בכל היקום כולו. אין די בהגדרתה כגיבורה. לקרוא לה גיבורה לא מגלה את כל האמת. אשה זו נטשה את בעלה וילדיה כדי לזכות בגן עדן." - מנהיג החמאס מחמוד זאהאר בהספדו לאשה הראשונה שביצעה פיגוע התאבדות מטעם החמאס, רים אל-ראיישי. (National Post, Jan. 16, 2004).

לא רק ישראל, אלא העולם כולו צריך להקשיב לאזהרות אלו, המאיימות להחריב את העולם הדמוקרטי. הם מודיעים לנו במפורש שפיגועי ההתאבדות מאיימים על "היקום כולו" (כולל, כמובן, את סטוקהולם), עד שהעולם כולו יהיה איסלאמי!

המיצג המבעית של פיילר ניזוק ע"י צבי מזאל, שגריר ישראל בשבדיה, שהוקיע את היצירה כ"מתועבת ומפלצתית" והוסיף שהיא פוגעת במשפחות הקורבנות. השגריר הביע את מחאתו באירוע פתיחת התערוכה "מחוללים שינויים" - שהיתה חלק מתוכנית הוועידה הבינלאומית נגד רצח עם שבחסות ממשלת שבדיה, אליה הוזמנה גם ישראל.

במעשהו הבלתי-דיפלומטי, נראה שמר מזאל שבר את קשר השתיקה סביב גל האנטישמיות השוטף לאחרונה את אירופה. התפרצותו הרגשית גררה גינויים, במקום שהגינוי יופנה ל"טירוף" של המארגנים שהיו אחראים מבלי דעת להכללת מיצג פוגע ומזוויע כזה במסגרת וועידה נגד רצח עם.

מה עלינו לעשות כדי להגן על עולמנו מפני הפלישה המתמדת של מחבלים מתאבדים, אשר לא ינוחו עד שכל התרבות המתקדמת והציביליזציה המודרנית תהפוך למוסלמית, כפי שהזהיר מנהיג החמאס מחמוד זאהאר?

התשובה היא כמובן שעלינו להגן על תרבותנו ועל עצמנו בכל דרך אפשרית. עלינו להזכיר לאמנים ולסופרים שלנו שהם צריכים ליצור אמנות בונה ולא הורסת. עלינו לזכור שיש ביכולתנו להגיע לצעירים האלה, לפני שרעל פיגועי ההתאבדות ישטוף את ראשיהם התמימים - דרך הטלויזיה, האינטרנט ותוכניות אלקטרוניות המפיצות תרבות של שלום, חינוך לשלום, וכל אמצעי אפשרי אחר. עלינו להוקיע לחלוטין את הטבח הנורא של חפים מפשע תחת הכותרת השקרית של "גבורה". עלינו לקרוא לאו"ם, לכל הממשלות ולכל בעלי המצפון בעולם, שיכריזו חרם ויצעקו בקול רם: "לא!" לרוצחים המתאבדים ויוקיעו אותם כאויבי האנושות. עלינו לחשוף את זהותם האמיתית, לא כפי שמהללים אותם קנאים קיצוניים ו"אמנים-כביכול" כ"גיבורים המקריבים את עצמם", אלא ככלים בידי כוחות הרסניים המתנגדים לחיים ולשלום.

פיגועי ההתאבדות לא יובילו להקמת מדינה פלשתינאית, משאת נפשם של הפלשתינאים ורבים מן הישראלים, אלא רק להמשך המעגל הארור של הרס ואבדון, ולסיכול הסיכוי לסיום הסכסוך הישראלי-פלשתינאי. פיגועי ההתאבדות, ומסע ההערצה אליהם בידי אמנים ו"אמנים-כביכול", כמו גם בידי סופרים ומשוררים, מהווים מכשלה חמורה בדרך להשכנת שלום בין ישראלים ופלשתינאים ולסיום הסכסוך בין שני בניו הקדומים של אברהם.

לסיכום:

יש ליזום מסע כללי ורב עוצמה נגד פיגועי התאבדות והערצתם. יש לכלול במסע ההסברה את האמנות והספרות, בתיאום עם האו"ם, כל ממשלות העולם, מוסדות וארגונים בלתי ממשלתיים. זה עשוי להציל את הציביליזאציה הדמוקרטית והתרבות המודרנית מפני הסכנה של פיגועי התאבדות מתמשכים, ולתת סיכוי הוגן למפת הדרכים ולהשכנת שלום בין פלשתינאים וישראלים, העשויים להוביל לפתרון בונה והרמוני של הסכסוך הישראלי-פלשתינאי.

הצטרפו למבצע איפלק להוקעת הטרור: www.iflac.com

פרופ' עדה אהרוני, 29/1/2004

נשיאת איפלק www.ada.up.co.il | www.iflac.up.co.il | www.jac.up.co.il


חזרה למאמר הנוכחי