מאמר מאת יואל בינרמן

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

חמש הסיבות האמיתיות

מדוע הסכסוך במזה"ת ממשיך להתקיים

מזה שבעים וחמש שנה ויותר, דיפלומטים מערביים יוזמים תוכניות שלום לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, אך הם נכשלים שוב ושוב. מדוע? מה גורם לסכסוך המזרח-תיכוני להימשך?

בכדי לעצב פתרון, עלינו להבין תחילה את המצב משרשיו לתוצאותיו ולא מן התוצאות אל הסיבות. זוהי גישה הפוכה לחלוטין לדרך שבה רוב היהודים והערבים הורגלו לבחון את המצב. שני הצדדים מתמקדים על הנזק שגורם להם הצד השני, ומאמינים שהנזק הוא הגורם לסכסוך, כאשר למעשה הנזק הוא רק התוצאה של הקונפליקט.

אם ברצוננו להבין מה גורם לסכסוך להימשך, עלינו לקבל תמונה יותר מדויקת על מה שמסתתר מאחורי התמשכותו של הסכסוך. הבה נבחן את חמשת הגורמים הבאים, המשרתים את הנצחת הבעיה:

1) האינטרסים המהותיים של האליטות הזרות: קיימת ישות שלישית בסכסוך, פרט לישראלים ולערבים: הכוחות הזרים (לפי סדר חשיבותם: ארה"ב, בריטניה, רוסיה, סין, צרפת וגרמניה). בלעדיהם, לא היה קיום לסכסוך המזרח-תיכוני, כי ההשפעה הזרה מותירה את המצב ללא פתרון. לרוע המזל, גם הישראלים וגם הערבים מאמינים שהם האויבים הגרועים ביותר אלה של אלה, ואינם מבחינים בזרים שמהווים את האויב המשותף לשניהם. האויב המשותף הוא הגורם המאחד ביותר בין הצדדים. אך המנהיגים של שני הצדדים (שאינם לגיטימיים ואינם עצמאיים) מספרים לעמיהם שהצד השני הוא האויב מספר אחת שלהם. לפיכך, הסכסוך נמשך.

2) השליטה בנפט המזרח-תיכוני: הזרים מתערבים בסכסוך הישראלי-ערבי כדי לנצל ולשלוט במאגרי הנפט האדירים של האזור. אם לא היה נפט, לא היו פטרו-דולרים לגלגל, ואז לא היתה לזרים שום סיבה לשלוט באזור.

3) מכירות נשק: אילו היה מוכרז חרם עולמי על מכירות נשק למזרח התיכון, לא היו דיקטטורים ערבים רדיקליים עם נשק מודרני. אם הזרים היו מפסיקים למכור נשק מתקדם לאומות המזרח התיכון, הסכסוך היה מסתיים.

4) התקשורת העולמית: אילו הפסיקו כלי התקשורת המרכזיים לדווח על "תהליך השלום במזרח התיכון", היה משתרר שלום באזור. התקשורת, שהיא מקור המידע היחיד שלפיו אנשים יכולים לעצב את השקפותיהם, מנציחה את הדימוי הבלתי יציב של האזור, ובכך מספקת תירוץ לזרים להתערב, ובו-בזמן גם משכנעת את כולם שאומות המערב רוצות שלום. התקשורת לעולם אינה בודקת את המניעים של האליטות הזרות, ובכך מספקת את הדבק שממשיך את הסכסוך. בלי כלי התקשורת המרכזיים שמדווחים כל הזמן על הסכסוך, היה משתרר שלום, כי אז כולם היו שוכחים שהמזרח התיכון אינו יציב ולכן זקוק לייצוב באמצעות יוזמות שלום.

5) מנהיגות מושחתת של אומות האזור: האליטות הזרות משיגות את חפצן בהמשך הסכסוך המזרח תיכוני, באמצעות השחתה של מנהיגי שני הצדדים ושליטה עליהם. מנהיגים לגיטימיים ופופולריים אינם מגיעים לשלטון בארצות המזרח התיכון, מכיוון שהאליטות הזרות מדיחות כל מנהיג שאינו משרת את מטרותיהן תוך העדפתן על צרכי עמו. הזרים יוצרים להם דימוי שטני של רדיקלים, קיצוניים, מנהיגי טרור ואויבי השלום, ובכך יוצרים להם דה-לגיטימציה בזירה העולמית. כיצד יכול להתגבש דו-קיום אמיתי אם מנהיגי שני הצדדים מעונינים לרצות את אדוניהם הזרים ולא את עמיהם?

אם לא יובנו חמשת הגורמים להנצחת הסכסוך, כל צד ימשיך להאשים את זולתו, תוך נסיון לשכנע את דעת הקהל המקומית והעולמית שרק צד אחד צודק. תהליך זה יכול להוביל רק לעוד הרס ומוות. טכניקה זו נקראת "הפרד ומשול" והיא חביבה על הזרים מזה עשרות שנים.

בין אם הזרים מתכוונים במודע להנציח את הסכסוך - ובין אם זו רק תוצאה של מעשיהם - התוצר הסופי הוא זהה. אילו הפסיקו הזרים למכור נשק למדינות המזרח התיכון, ואילו היו מושכים את ידיהם ממעורבות בתעשיית הנפט באזור, ואילו היתה התקשורת מפסיקה לדווח על "המזרח התיכון הבלתי יציב", הכוחות המקומיים היו יכולים לגבש הסדר ביניהם, על בסיס האינטרסים המשותפים לשני הצדדים.

יואל בינרמן, 22/1/2004


יואל בינרמן (isratech@netvision.net.il) כותב מאז 1980 על נושאי מדיניות וכלכלה במזרח התיכון. מאמר זה הנו תמצית של מחקר בן 35 עמודים שניתן להורידו מהאתר: www.joelbainerman.com.


חזרה למאמר הנוכחי