מאמר מאת פרופ' עדה אהרוני

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

נשים השואפות לשלום עלולות לעשות שגיאות

הנשים המשקיפות במחסומים הישראליים עושות זאת למען מטרות הומניטריות, ואכן הן עושות עבודה טובה. אך הואיל והחמאס והג'יהאד אינם מכירים בישראל, סיסמת המתנדבות הללו: "לא למחסומים", עלולה למרבה הצער להביא לחורבנה של ישראל.

הג'יהאד והחמאס השולחים מחבלים ומתאבדים לתקוף אזרחים באוטובוסים, במסעדות, וילדים בבתי ספר בישראל, מצהירים במפורש: ישראל אינה צריכה להתקיים, ובמצב הזה המחסומים חיוניים, אם כי הבדיקות צריכות להתבצע בדרך הומניטרית ותרבותית.

לפני זמן קצר, עברה במחסום אשה כבת ארבעים, אם לשבעה ילדים, כאשר היא מסתירה על גופה חגורת נפץ. מיד לאחר שעברה את המחסום, מסרה האשה את החגורה לשני מחבלים שחיכו לה בצד הישראלי. שני גברים אלה היו בדרכם לפוצץ בית ספר בראש העין, על כל הילדים שבו, אך למרבה המזל הם נתפסו. האשה לא נבדקה במחסום כי החיילים חשבו שאשה מבוגרת כמוה לא יכולה להיות רוצחת של חפים מפשע. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו היא ושני שותפיה מהג'יהאד והחמאס היו מצליחים בתוכניתם האיומה לפיגוע התאבדות.

במקביל לאירועים כאלה, נשים בעלות רצון טוב, השואפות לשלום בין ישראלים לפלשתינאים, עושות לפעמים שגיאות קשות וגורליות. אחדים מאיתנו מכירים את התנועה הקוראת לישראלים לסרב לשרת בצבא - לא סירוב למשימות מסויימות - אלא פשוט סירוב לשירות עצמו, משום שהם מתנגדים עקרונית לאלימות. הדמות המזוהה ביותר עם קבוצה זו היא דורותי נאור.

התנגדות לאלימות היא עמדה מכובדת. אך נראה שהגב' נאור אינה מתנגדת באמת לכל אלימות. קיימת עצומה מחפירה הקוראת להכיר בפיגועי התאבדות כ"התנגדות לגיטימית".
 
אל המחבל המתאבד

מחבל מתאבד, מרומה ושטוף מוח

הם שיקרו לך

כאשר שטפו את מוחך

במילים ערמומיות ורצחניות

במכונות הכביסה האדירות של "השאהיד"

השוטפות רק מוחות צעירים כשלך

עם סיסמאות לוהבות מפצצות

וסבון מרעל עכברים

הם שיקרו לך כשאמרו לך -

לבטח תלך לגן-עדן

כאשר תפוצץ עצמך בגבורה,

ותהרוג הרבה, הרבה אנשים חפים מפשע -

הם רימו אותך,

ולך לא היה האומץ

לשאול אותם: "אם זה כך,

למה לא תלכו אתם?"

(עדה אהרוני)

 

אני לא מבינה איך ישראלים יכולים לחתום על עצומה המכשירה פיגועי התאבדות. בין הנשים שחתמו על העצומה, דורותי נאור היא מספר 26! הנה מה שיש לה להגיד בעצומה לנימוק עמדתה:

26. דורותי נאור: אני מסכימה שיש הבדל משמעותי בין צעירים חסרי עתיד והווה, ואשר יש להם רק עבר אומלל, והם נותנים שישתמשו בהם, לבין סוגים אחרים של טרור. ישראל.

היא בחברה טובה, כי מספר 45 הוא:

45. אחמד יאסין: מוות לישראל! פלשתין.

ומספר 44 הוא:

44. אוסאמה בין-לאדן: מוות לאמריקה! ערב הסעודית.

זה לא ייאמן שישראלי יחתום על עצומה למען פיגועי התאבדות, אך זו עובדה! העצומה גם מגדירה מחדש את האנטישמיות בשיטות המקובלות על אנטישמים מסויימים. ניתן לראות את העצומה באתר: http://www.petitiononline.com/resist/petition.html.

העצומה מתחילה כך: "בעניין המסע האחרון של מרכז שמעון ויזנטל, 'הקורא להוביל הכרה בכל פיגוע התאבדות - ללא קשר לזהות המבצעים או למקומם של הקרבנות - כפשע נגד האנושות'; אנו מבקשים לציין את ההבדל בין אותן התקפות המבוצעות למטרות הרג, ובין אלו במצב של כיבוש ושואפות לסיים אותו!"

ישנן דרכים אחרות, יעילות הרבה יותר, להתנגד לכיבוש, כגון למשל שיטותיהם הבלתי-אלימות של גנדי ולות'ר-קינג, שגם הביאו לתוצאות טובות יותר משיטות הרצח שהעצומה הזוועתית הזו מטיפה להן.

אני מציעה לנשים הללו, בעלות הרצון הטוב, לכתוב ולחתום על עצומות נגד הטרור ופיגועי ההתאבדות במקום העצומה הנ"ל, וכן לקרוא למדינות ערב ולכל הפלגים הפלשתינאים לפעול כפי שפעלו מצרים וירדן שהכירו בישראל וחתמו איתה על הסכמי שלום. אם כך יעשו, לא נזדקק יותר למחסומים, וחייהם של ישראלים ופלשתינאים גם יחד יהיו חיי שלום ויצירה.

 

פרופ' עדה אהרוני , 1/1/2004

 

פרופ' עדה אהרוני, נשיאת "איפלק": הפורום הבינאלומי לספרות ותרבות השלום | ת.ד. 9934 חיפה, ישראל. טלפון: 04-8243230 | אתר הבית: http://ada.up.co.il | ספרים: http://ada-books.up.co.il

"אל תפקפקו ביכולתה של קבוצה קטנה של אזרחים חושבים ומסורים לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחיד שהצליח אי-פעם."
מרגרט מיד


חזרה למאמר הנוכחי