הדמוקרטיה הקהילתית

מאת אהוד טוקטלי

מודל יצירתי של שיטה חוקתית חדשנית לישראל. הדמוקרטיה הקהילתית היא לב החזון המוצע לישראל: הציונות החדשה.

מודל לשלום אמת

המודל המוצע מתווה דרך חדשה להתמודדות עם אתגרי האלף השלישי. דרך זו עשויה להציע גם כיוונים חדשים למזרח התיכון המסוכסך, ואף טומנת זרע יצירתי לעיצוב פתרונות חברתיים ופוליטיים חדשים ליחסי ישראל-ערב.

ככל הנראה, מציע הפדרליזם הלא-טריטוריאלי את התפיסה המעשית ביותר להשגת שלום צודק ובר-קיימא בארץ הקודש, ללא ויתורים על שום זכויות היסטוריות או צרכי הבטחון.

נגד אפרטהייד

הרעיון הנפוץ של הפרדה בין יהודים לערבים אינו מעשי ואף בלתי מוסרי בעליל.

מוסרית - הסיסמא: "אנחנו כאן והם שם" מבטאת שנאה והתנשאות, אם לא גרוע מכך.

העשור של הליכה בתוואי אוסלו הוכיח מעבר לכל ספק שהפרדת פלשתינאים מישראלים יכולה להניב רק איבה וקיצוניות, שפיכות דמים וייסורים.

כל אדם הגון צריך לדחות כל צורה של הפרדה גזעית ולחתור לטיפוח כבוד הדדי וסולידריות בין קהילות שכנות.

מעשית - שתי האוכלוסיות כל כך מעורבבות זו בזו בכל שטחי הארץ, עד שאין כל אפשרות לשרטט גבולות או לבנות גדרות שיפרידו בין שתי יחידות טריטוריאליות עם אוכלוסיה לאומית מובהקת - ואשר יוכלו לקיים שתי מדינות לאומיות.

לפיכך, כל גבול מדיני שישורטט על מפת ארצנו - או שישאיר קבוצות אוכלוסין גדולות מחוץ ל"בתיהן הלאומיים" - דבר שיעורר תסכול ואלימות נוספים, או שיאלץ קבוצות מיעוטים אלה לנטוש את בתיהן ולהגר לגטאות האתניים שלהן.

נגד טרנספר

גם הרעיון של גירוש בני אנוש מבתיהם אינו מעשי ואינו מוסרי כלל.

מוסרית - אין כל צידוק להרוס חיים פרטיים של שום אדם משיקולים פוליטיים, כגון שאיפות לאומיות או השקפות דתיות. לשום רוב אין זכות מוסרית להטיף למדיניות של הגליית אוכלוסין אשר תהרוס בהכרח קבוצות מיעוטים וחיים פרטיים של בני אנוש.

רוב המטיפים ל"וויתורים" אינם אלא צבועים, הואיל ומניעיהם האמיתיים נובעים משינאה ואילו "הפשרות" שהם מציעים פוגעות בזולתם ולא בהם-עצמם.

יתר על כן, רוב "תוכניות השלום" הישנות מבוססות על מוסר כפול. ה"ימין הקיצוני" בישראל מציע גירוש ("טרנספר") של ערבים מן הארץ, אך מתנגד מוסרית לפירוק התנחלויות ישראליות. גם "השמאל הליברלי" בישראל מטיף לגירוש אוכלוסין ("פינוי התנחלויות") - אך רק של יהודים משטחי יהודה, שומרון ועזה, כאשר הוא זועק כנגד "טרנספר פשיסטי" של ערבים.

אלה גם אלה טועים מוסרית, אך "השמאל הליברלי" צבוע יותר. אם הגליית ערבים היא "פשיזם", כיצד ניתן לכנות גירוש יהודים מבתיהם הפרטיים "קורבן נעלה למען השלום"? רבים ממנהיגי ה"שמאל" אינם אלא אנטי-ציונים - הואיל והם מכירים בזכותם העדיפה של הערבים לריבונות לאומית בארץ ישראל - או שהם פשוט אנטישמים - הואיל והם מעניקים למתיישבים יהודים פחות זכויות אדם מאשר לערבים הפלשתינאים. שיטתם אינה "שמאל" ואינה "ליברליזם" כלל וכלל.

האופציה הישרה היחידה יכולה להיות "חילופי אוכלוסין" שווים וסימטריים. אם ה"שמאל" והפלשתינאים דורשים מדינה ערבית "טהורה מבחינה אתנית", מדוע צריכה המדינה היהודית לארח בתוכה מיעוט ערבי? "משוואה מוסרית" שכזו חייבת להוביל לטרגדיה אנושית בממדי ענק, שכן משמעותה גירוש כמעט 20% מאוכלוסיית הארץ לגלות אישית.

ברור שפתרון אמיתי לסכסוך הלאומי בארץ הקודש אינו יכול לכלול את הרעיון הנורא של גירוש אלים של בני אדם מבתיהם.

מעשית - כדי ליצור שתי טריטוריות עם שתי אוכלוסיות הומוגניות מבחינה אתנית, יהא צורך "ליישב מחדש" יותר ממיליון בני אדם. עלותו הכספית של מבצע כזה עולה על כל דמיון. אומדן זהיר מצביע על סכומים העולים על יכולתה הכלכלית של ארצנו למשך שנים רבות. פעולה שכזו חייבת לגרום לאסון כלכלי העלול להרוס לחלוטין את שני העמים גם יחד.

יתר על כן, אין שום סיכוי מציאותי שקבוצות אנשים ענקיות יסכימו לעקור מבתיהם ללא כל התנגדות. אפילו מיעוט קטן מסוגל להיאבק נגד עקירתו בעוצמה כזו ששום כמות של חיילים לא תוכל לטפל בה בדרכי שלום.

בקיצור, כל נסיון "לטרנספר" אזרחים, יהודים או ערבים, יסתיים בהכרח במרחץ דמים נורא. זוהי הדרך הבטוחה לקטסטרופה, בוודאי לא להסדר שלום.

שלום הוא דו-קיום

הואיל והפרדה או גירוש אינם באים בחשבון, חייבים כל שוחרי השלום לחפש דרכים שיציעו כבוד ותקווה ליהודים וערבים כאחד. שיטת הדמוקרטיה הקהילתית עשויה להעניק לכל בני האנוש בארצנו שוויון זכויות וביטוי חופשי של זהותם הייחודית. היא תעניק לכל הקהילות הקיימות בארץ יותר חופש, יותר שליטה על חייהן, בלי לאלץ אף אזרח לעקור למקום אחר.

פדרליזם

המודל החברתי-מדיני החדש מתמודד עם רבות מבעיותיה העכשוויות של ישראל. הוא מגדיר את המדינה היהודית כרפובליקה פדרלית, המאגדת מגוון רחב של קהילות אוטונומיות, שהתארגנו על בסיס אתני, תרבותי, דתי או רעיוני.

אוטונומיה לא-טריטוריאלית

בניגוד לשיטות הפדרליות המסורתיות, הקהילות האוטונומיות במודל החדש אינן מוגדרות בהכרח על פי תחומים גיאוגרפיים (למרות שחלקן אולי יחפצו בכך).

הקהילות החדשות יעניקו לכל הקבוצות החברתיות מידה ניכרת של שליטה על חייהן ויאפשרו לכל אזרחי המדינה, יהודים כערבים מכל הגוונים, לשגשג בחברה צודקת ופלורליסטית, עם ממשלה פדרלית חזקה יותר ודמוקרטית יותר.

הגדרת הקהילות האוטונומיות על בסיס לא-טריטוריאלי, תאפשר לכל אזרח השתתפות בכמה קהילות במקביל, תגביר את חופש הבחירה וזכויות האזרח ותמנע יצירת "גטאות" על בסיס אתני או רעיוני מחד, וכפיה תרבותית מאידך.

פלורליזם וסולידריות

'הציונות החדשה' אינה אידיאולוגיה חדשה, אלא מודל פרקטי המציע סיכוי אמיתי לדו-קיום של אידיאולוגיות שונות ואורחות חיים מגוונות, על יסוד גישה קהילתית.

האחדות הלאומית חיונית לעצם קיומה של ישראל. אך אין פירושה של אחדות דווקא אחידות. הסכמה לאומית אינה סותרת מגוון של דעות. שוויון אמיתי חייב להכיר בזכות להיות שונה, תוך טיפוח אחריות לקהילה וכבוד לזולת.

המודל החדש אינו "ימין" או "שמאל", "דתי" או "חילוני", "מערבי" או "מזרחי". הוא בוודאי אינו "פוסט-ציוני", ואף לא פשרה מתסכלת בין חזונות סותרים.

אם תרצו אין זו אגדה

(תיאודור הרצל)

כישראלים, חונכנו להאמין שחלומות ניתנים להגשמה. חלקים רבים מחזונו של הרצל כבר היו למציאות, אולי אף מעבר לכל הציפיות של חלוצי התחיה העברית.

עם ישראל ניחן בצורך עמוק באמונה בערכים נשגבים. מצבנו הפיסי, עם כל הקשיים והמשברים, שפיר לאין ערוך מכל תקופה בתולדותנו, מאז אבדה עצמאותנו העתיקה. המשבר הנוכחי נובע ממקור חברתי ורוחני. הצורך האמיתי של ישראל הוא חזון חדש שילכד את העם סביב תקוה חדשה.

יתר על כן, מומחים ומלומדים אימצו את תפיסת הדמוקרטיה הקהילתית כשיטה הפרקטית ביותר עבור חברות רבות בעידן החדש. היבטים רבים בניתוח החברתי-פוליטי תקפים גם לחברות מודרניות אחרות. אם המודל יצליח בישראל, ייתכן שיהיו עמים אחרים שיחפצו ליישם עקרונות שיימצאו מועילים למצבם.

הבה ניצור את "חלום החלומות" - חזון המכיל את כל שאיפותינו. ישראל יכולה רק להרוויח מפריחת המגוון התרבותי, העדתי, הרעיוני והאינטלקטואלי המיוחד לנו.


קראו עוד על הדמוקרטיה הקהילתית בספרו האוטופי של אהוד טוקטלי: "נויאלטנוילנד"

הצעת חוקה למדינת ישראל

אודות אהוד טוקטלי ורשימת מאמריו




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.