אשר שלאין:

המצג של בחירה בין ה"פתרונים" של "מדינה אחת" או "שתי מדינות" בארץ ישראל, אינו אלא תעתוע של הדמיון. שתי האפשרויות אינן זמינות במציאות הקיימת... "פתרון של שתי מדינות" שיבוא מתוך מו"מ עם אותו משטר, ינציח הן את מסכת היסורים של הפלשתינים והן את האיום על ישראל. באשר לי, לא אאמין בכוונות השלום של משטר הסובל - אם לא מעודד - "חינוך" של פעוטות גן-ילדים לשנוא ולהרוג אותי.

אכן, רבים התיאשו מאפשרות של פיוס, באשר העבר של נסיונות קלוקלים של פוליטיקאים בלתי-ראויים הביא אותנו למצב הקיים. לא עכשיו הוא הזמן להתמקח על הסדר מעשי ולהשוות תכניות שונות של מדינה אחת או שתיים, קנטונים או פדרציות ודומיהם. יש לדון בשלום בין בני אדם - ישראלים, פלשתיניים - משדרות הציבור הרחב.


קראו את המאמר השלם

היות ואני טרם התיאשתי משלום של אמת, אני מציג נקודת-ראות, שעדיין אינה מקובלת על אף צד מהנאבקים בעד ההינתקות או נגדה. לשיטתי, אני משתדל לזהות את הצרכים האמיתיים של בני אדם וקהילות, לעומת האינטרס של מי שמרויח דווקא מהמשך הסכסוך והחמרתו. מה שנדרש, הוא מאמץ למימושו של פיוס בין שתי האוכלוסיות - וכאן לא מדובר על ריצוי של האויבים הנעשה בתקוה להרויח הקלה בהתקפות עלינו.

אם תבוצע ההינתקות, אכן תיפגע קשות שארית האפשרות לקדם שלום בין יהודים לערבים, בין ישראלים לפלשתינאים. דחיית ההיפרדות עדיין מקיימת את המיפתח הצנוע באותה דלת אל הפיוס, ההולכת ונסגרת עם הימשכות המלחמה.


קראו את המאמר השלם

בעלי ה"הינתקות" טוענים שלא נוכל לחזור ולשלוט על המוני הפלשתינאים, ולכך הם מקבלים את התמיכה - הן של מדינות-חוץ שלא אכפת להן כלל רווחת הפלשתינאים, והן של יסודות בחברה הישראלית המעונינים להרחיק את הפלשתינאים ככל האפשר מטווח ראייתם וממעורבות בחייהם. זוהי גישה לקויה הן מבחינה מוסרית ואנושית והן מבחינה בטחונית ומדינית, כי היא משאירה ציבור של מיליונים בשליטה של מגמות המרעילות את התרבות והחינוך שלו, שוללות את רווחתו ותורמות למצוקתו החומרית, מרבות את קרבנותיו בנפש וגם משלימות את הכשרתו כמכשיר לאיום מתמיד של השמדה על מדינת ישראל.


קראו את המאמר השלם

סגור חלון