צילום: וובר, הייגרלוך

החיים היהודיים בהייגרלוך

מאת אוטה הנטש

דו"ח זה מספר על האירועים החשובים שקרו בפלך צולרן-אלבקרייס, שוואבישה אלב שבגרמניה, שבמרכז התיאור נמצא סיפור החיים היהודיים בעיירה הייגרלוך-הוהנצולרן בנובמבר 2003 וביוני 2004.

חלק א': יהודי הייגרלוך 1346-1938

מפת הכינגן, הייגרלוך וביסינגן

הכינגן והייגרלוך הן שתי עיירות באזור "הוהנצולרן" של פלך "שוואבישה אלב". החיים היהודיים נקטעו בשני המקומות בשנים 1941-1942, עקב שנאתו הבלתי-אנושית של אדולף היטלר. שנאה זו כוונה בראש ובראשונה נגד כל דבר שהריח מיהדות ומטרתה היתה לחסל אותו לנצח. המפה מראה עד כמה קרובות שתי העיירות (בערך 25 קילומטר), ואף ביסינגן סמוכה להן. הן הכינגן והן הייגרלוך מונצחות ב"יד ושם" בירושלים, בין שאר קהילות אירופה שחרבו. שני השמות חקוקים על קיר גבוה הבנוי מאבן ירושלמית בהירה. הם מעוררים רגשות אבל וכעס, תלוי בלאומיותו של המתבונן, ואולי גם תחושה של אשמה על הטרגדיות האנושיות והתרבותיות הנוראות שמסתתרות מאחורי השמות האלה.

יד ושם, ירושלים

בתשיעי לנובמבר 2003, נפתח מחדש בית הכנסת הישן של הייגרלוך כמקום המיועד לשמש כתערוכה וכמקום מפגש לאזור צולרן-אלבקרייס. לאחר שבעה חודשים, בתאריך 13/6/2004, נפתח אגף המוזיאון לציבור הרחב.

כדי להבין את חשיבות האירועים, הבה נסקור את תולדות הקהילה היהודית של הייגרלוך. התמונה שבראש הדף מראה את ה"האג" היהודי, בערך בשנת 1925. האיקס האדום על התמונה מסמן את מיקומו של בית הכנסת.

העיירה הקטנה והציורית באזור השוואבישה אלב נזכרת לראשונה במסמכים היסטוריים בשנת 1095. היא זכתה למעמד של עיר בשנת 1237, כאשר שלט עליה הרוזן של הוהנברג. בחמש מאות השנים הבאות, התחלף השלטון בעיירה שלוש פעמים, עד שסופחה בשנת 1850 לשליטי הוהנצולרן-זיגמרינגן הפרוסיים, כאשר שושלת הרוזנים של הוהנצולרן-הייגרלוך חדלה להתקיים.

הייגרלוך יכולה להתפאר בהיסטוריה ארוכה של חיים יהודיים, הואיל והמונח "יוד ויפלים" נזכר כבר בשנת 1346. "מכתב ההגנה" הקדום ביותר הוענק ליהודי הייגרלוך ע"י הרוזן כריסטוף פרידריך בשישי לאוקטובר 1534.

"טירת הציד"

דגל המוצג במוזיאון, בהשאלה מארה"ב

מכתבי הגנה נוספים נתנו ליהודים בשנים: 1595, 1640, 1688, 1700, 1745, 1780 ו-1805. מכתבי הגנה אלה אכן הבטיחו ליהודים ערובה לשלומם מאת שליטי העיר, אך הם גם סיפקו לרשויות מקור נוח להכנסות, הואיל והאזרחים היהודים היו חייבים לשלם "דמי חסות". מכתבי ההגנה העניקו ליהודים זכויות, אך כללו גם הגבלות ואיסורים. למשל, היהודים הורשו לסחור רק בטקסטיל, ביגוד וצרכי בית, כך שנמנעה מהם האפשרות לצבור עושר רב.

במרוצת המאה ה-16, הייגרלוך שמשה מקלט ליהודים רבים שגורשו מערים רבות והקהילה היהודית גדלה מאד. בתקופה זו נוסדה באופן רשמי הקהילה היהודית המאורגנת. בית הספר היהודי ובית הכנסת נזכרים לראשונה במסמך משנת 1595.

ה"האג" תוכנן ונבנה במקור כפארק ו"טירת ציד" ובנייתו נשלמה בשנת 1770. המקום נמסר ליהודים בשנת 1780 ע"י הדוכס קרל פרידריך ושימש אותם כבית מגורים.

ב"קפה מאייר" עדיין אופים את חלות השבת המסורתיות ("ברכס")

עד לאמצע המאה ה-19, היהודים לא הורשו לעסוק במקצועות המסורתיים כי הגילדות סרבו לקבלם כחברים בשורותיהם. כמו כן נאסר עליהם לרכוש קרקעות ונדל"ן. למרות זאת, בית הכנסת ב"האג" היה בבעלות של מאפיית מצות, וכפי שהתברר במהלך הריסת הבניין בשנת 1940, היה במקום גם אטליז כשר. הפונדק היהודי שנקרא במקור "בית הוורד", הוא הבניין היחיד ששמר על שמו המקורי ועדיין משמש כפונדק. המקום התפרסם כאתר לאירועים חגיגיים ולמפגשים חברתיים, לא רק של יהודים אלא גם של נוצרים.

הארגון הרשמי של "הקהילה היהודית בהייגרלוך", ששמו נקבע לפי התקנות של 1938, היה ארגון קהילתי פעיל ביותר. למשל, בשנת 1935, נרשמו באופן רשמי עשרה מועדונים קהילתיים, כולל מועדון זמר שנקרא "גזנגספריין לידרקרנץ". בית הספר "הקולג' הישראליטי" של הייגרלוך היה היחיד מסוגו בהוהנצולרן בשנת 1933. היה זה "בית-ספר-של-מורה-אחד" ובו היתה רק כתה אחת לתלמידים בני כל הגילים. המורה שמש גם בתפקיד החזן.




בניין הקהילה בן שלוש הקומות נבנה בשנת 1844 ושמש לשלושה צרכים. היו בו דירת מגורים ומשרד של רב הקהילה, כמו גם בית הספר הקהילתי. בכניסה לבניין, ניתן לזהות עדיין את מיקומה של המזוזה העתיקה.

בית הכנסת של הייגרלוך

בית הכנסת נחנך בהייגרלוך בתאריך 30 למאי 1783 והורחב לתפוסה של 294 מושבים בשנים 1839-40. במאי 1845, נחנך המקווה וכל הבניין עבר שיפוץ יסודי.

במהלך הפוגרום של "ליל הבדולח" (9 בנובמבר 1938), נהרס לחלוטין פנים בית הכנסת ומאז לא נעשה בבניין שמוש כבית כנסת. בשנת 1939, רכשה עיריית הייגרלוך את המבנה אך לא עשתה בו כל שמוש.

כאשר הפך הבניין לרכוש פרטי, בשנת 1945, הוא נפתח לציבור, אך לא למטרה המקורית שלשמה נבנה. בתחילה השתמשו בו כבית קולנוע ואחר כך הפך לחנות מכלת. לבסוף איבד המבנה את רוב חלונותיו, נצבע באדום, הפך לאתר תרבותי מוזנח וכמעט שסיים את חייו כחורבה נטושה.



בית הכנסת של הייגרלוך - בסביבות שנת 1925
צילומים: וובר, הייגרלוך

דו"ח מאת אוטה הנטש, ביסינגן, גרמניה


הייגרלוך - חלק ב'

הייגרלוך - חלק ג'

קראו על החלומות המתגשמים בהכינגן:

חלק ראשון: ההיסטוריה של היהודים בהכינגן

חלק שני: תולדות בית הכנסת הישן של הכינגן

חלק שלישי: החגים בשנת 2003

קראו את ההצהרה הנוצרית בברלין, 11 לספטמבר 2004

אודות אוטה הנטש




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.