בכל מקום שאני נמצאת, אני עם ישראל

סיפורה של נוצריה ציונית

מאת אוטה הנטש

חלק שני:

ביולי 1996, ביקרתי בבית ההארחה בית-אל של ארגון החסד "צדקה" בשבי ציון. למרות שלא היתה לי כוונה, הבנתי אחרי ששה חדשים שלקב"ה היתה תוכנית להראות לי את המקום הנפלא הזה בתחילת אוגוסט 1996.

ביום ראשון, 19 לינואר 1997, הפסוק ליום ההולדת של קהילתי בשבוע הקודם היה:

כה-אמר ה' גאלך, קדוש ישראל: אני ה' א-להיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך.
(ישעיהו, מ"ח, י"ז)

פסוק זה נראה כמבטא מסר מיוחד עבורי. צפיתי לתשובה מהא-ל בקשר לבחירת מועד לפרישתי לגמלאות ולאן עלי לפנות.

ב-23 לפברואר, ד"ר אליס נ. מנהריה הרצתה בקהילה שלנו וקראה לנו לבוא לעזרת ארגון החסד "צדקה-ישראל".

במארס נסעתי בפעם השלישית לישראל. התארחנו בשבי ציון כמעט שבוע, השתתפנו בלימודי כתבי הקודש עם האנס באייר, ראש "צדקה-ישראל". הוא הציג לנו את מעונות בית אל בשבי ציון ובית אליעזר במעלות, שניהם בהנהלת "צדקה-ישראל".

במהלך ביקורי, פגשתי את לאה, שהזמינה אותי לכוס קפה פילטר גרמני טעים עם צלחת גדולה של עוגת שבת. בכל פעם שאני מגיעה לישראל, אני מבלה כל רגע פנוי במחיצת לאה. בפעם השלישית שבאתי לישראל קבלתי שוב מתנה מיוחדת, והפעם מאשה יהודיה.

בקיץ 1997 שוחחתי עם זוג של חברים חדשים בקהילתנו, שניהם עבדו כמתנדבים במעלות. הבנתי שהיתה סיבה מיוחדת להכרות שלי עם ישראל. לפתע התברר לי שהא-ל בעצמו יזם את הצעדים שכעת מדריכים אותי בדרכי.

באביב 1998 השתתפתי בנסיעה מיוחדת לכבוד חגיגות "יובל הזהב" של ישראל. נסיעה זו העמיקה את יחסי עם העם היהודי. היא התמקדה בהיסטוריה של מדינת ישראל, מן הקונגרס הציוני הראשון של תאודור הרצל בבאזל ועד ליובל החמישים של המדינה. התחלתי ללמוד מקרוב את ההיסטוריה של ישראל מתחילת / אמצע המאה ה-19, וכך הגעתי להכרת העובדות, העומדות בסתירה ל"דעת הקהל העולמית" של ימינו. התחלתי להבין שהתקשורת חוזרת שוב ושוב על שקרים עד שהם מתקבלים כאמיתות, המשרתות את דעת הקהל האנטי-יהודית ואנטי-ישראלית, עם תוצאות חמורות לישראל.

בשנת 1999 נפתח פרק חדש בחיי. בעודי מחפשת מסמך חשוב, גיליתי את התעודה של טקס החניכה שלי, כולל הפסוק מספר משלי ג, ה-ו. לא היה לי ספק שהא-ל מדבר אלי בבהירות רבה כבר זמן רב.

ב-30 לאפריל 1999 פרשתי לגמלאות והצטרפתי כמתנדבת ל"צדקה-ישראל" בבית ההארחה לניצולי שואה בשבי ציון. שהיתי בישראל כשנה וחצי. מחלת עור שהחמירה בתחילת שהותי, טופלה באוקטובר 2000 ע"י רופאי העור של בית החולים רמב"ם בחיפה. אך לא יכולתי לדחות עוד את מועד שובי לגרמניה. הקב"ה הדריך את צעדי והתקופה שבה שרתתי את ניצולי עמו היתה הטובה ביותר. הייתי יכולה למלא ספר שלם בסיפורים על פגישותי וחוויותי בתקופה זו. שמעתי מכלי ראשון על טרגדיות אנושיות כה רבות, אך מעולם לא הרגשתי שום טינה נגדי כנוצריה גרמניה. להפך, האורחים נתנו לי רק אהבה, ובמשך שנה וחצי הייתי ללא ספק המקבלת.

מאז 13 לאוקטובר 1989, היום החשוב בחיי, צעדי הודרכו ע"י רבון העולם. אם אני מדברת היום על האדון ישוע המשיח, אני עושה זאת מתוך ידיעה של שורשי הדתיים היהודיים. אני לא רואה זאת בזכותי, אלא בזכות חסדי הא-ל. החוויה שלי מתוארת בספר תהלים פרק ק"ג:

ברכי נפשי את-ה'!

ומזכיר לי:

ואל-תשכחי כל-גמוליו!

כשאני משתחררת מעצמיותי ומקשיבה לקול הא-ל, אני מסוגלת למלא את ייעודי מאת ה', קדוש ישראל, ולהבין את משמעות הפסוק:

נחמו נחמו, עמי - יאמר א-להיכם
(ישעיהו מ, א)

ישנן דרכים רבות למלא ייעוד זה. לעתים אני כותבת דווח ל"חדשות ישראל", העתון היחיד בישראל בשפה הגרמנית. ישנן דרכים רבות לתמוך בישראל בגרמניה, מתוכניות טלויזיה ורדיו ועד לעתונות המודפסת. התמיכה בישראל חשובה גם בתוך הקהילה שלי, וברוך השם, יש לנו ערבים המוקדשים לישראל ודף מיוחד על ישראל בעתון הקהילתי שלנו.

מאז דצמבר 2000, בקרתי פעמים רבות בישראל והכרתי חברים רבים שם. בשנת 2001, לאחר פניה של עתונאי המוצב בירושלים, ערכתי ביקור הזדהות בעיר אריאל, בירת השומרון, והתגוררתי במלון "אשל השומרון".

מאז, קבוצת גרמנים ידידי ישראל מגיעה להשתתף בסמינרים באריאל, ומארגנת הרצאות בגרמניה מאת טוביה גלברד, מנהל מלון אשל השומרון. במהלך מסע ההרצאות הראשון שלו, הותקף המלון ע"י מחבלים (7 למארס 2002). טוביה נאלץ לשוב מיד הביתה והפקיד בידי את שלוש ההרצאות שנותרו.

באריאל פגשתי את מירי רייך, שהכירה לי את אהוד טוקטלי, עורך 'דרכי תקוה'. הפגישה עם מירי היא סיפור בפני עצמו! באביב 2004 השתתפתי בקורס לעברית באולפן בית העם בירושלים.

בנובמבר 2003 נבחרתי לנשיאת הארגון "יד זכרון במחנה הרכוז ביסינגן", ויש לנו תוכניות פעולה רבות, כולל ארגון תערוכות ושפור אתר ההנצחה במחנה הרכוז.

ברגשי תודה על המשימות הנפלאות והתובעניות שהקב"ה הציב לי, אני מהללת את הא-ל - ברוך השם - ומתפללת שהוא יצליח את דרכי להביא קבוצה ראשונה משלי לישראל בשנת 2005.

כל עוד הדבר בכוחי, אמשיך

למען בית ה' א-להינו, אבקשה טוב לישראל

בשלום

לחלק הראשון

אוטה הנטש

ביסינגן, זולרנלבקרייז, שוובישה אלב, גרמניה, ספטמבר 2004


קראו על החלומות המתגשמים בהכינגן:

חלק ראשון: ההיסטוריה של היהודים בהכינגן

חלק שני: תולדות בית הכנסת הישן של הכינגן

חלק שלישי: החגים בשנת 2003

קראו אודות החיים היהודיים בהייגרלוך:

הייגרלוך - חלק א'

הייגרלוך - חלק ב'

הייגרלוך - חלק ג'

קראו את ההצהרה הנוצרית בברלין, 11 לספטמבר 2004




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.