נופי הוהנצולרן / הכינגן
צילום: הנטש, 2003

 

חלומות מתגשמים בהכינגן

מאת אוטה הנטש

ביסינגן / הכינגן, גרמניה

 

בית הכנסת הישן של הכינגן
שב להיות מקום תפילה לאחר ששים וחמש שנה

 

חלק שלישי: החגים בשנת 2003

פורים 2003

באביב 2003 התגשם חלומם הנסתר של קארל הרמן בליקל ולותר פיס, יושבי הראש של האגודה "למען בית הכנסת הישן של הכינגן": החיים היהודיים חזרו להכינגן עם תפילות חג הפורים בתאריך 18/3/2003. האגודה תמשיך לארגן אירועים ולמרבה השמחה לא היה צורך בשינוי השם "בית הכנסת הישן".

פורים 2003, הרב וורמסר ומר בליקל
צילום: הנטש

קבוצה של יהודים רוסיים מברית המועצות לשעבר, שהתיישבה בשנתיים האחרונות בהכינגן, היתה הסיבה להחלטת ראשי האגודה "למען בית הכנסת הישן בהכינגן", ובשיתוף הקהילה היהודית הדתית של שטוטגארט, לנסות ולארגן תפילות בחג הפורים. ואכן, בפעם הראשונה לאחר ששים וחמש שנה, בית הכנסת הישן של הכינגן אירח קבוצה של כארבעים יהודים מהכינגן וטובינגן, את חבריהם היהודים ואת חברי האגודה ופעיליה. הם קיימו טקס דתי בליל פורים, וכמובן שהופיעו גם נציגי התקשורת המקומית.

הרב של מחוז באדן-וורטמברג, הרב נתנאל וורמסר, הופיע ביחד עם מזכיר הקהילה היהודית הדתית של שטוטגארט, מר ארנו פרן, ודיבר על אירוע חסר תקדים בגרמניה. "אני שמח להיות כאן, בבית הכנסת המדהים הזה", הוסיף הרב. הוא אמר שאין לו ספק בחשיבותו של האירוע ההיסטורי עבור היהודים, למען הכינגן וגם לו עצמו.

סוגיית הישיבה נפתרה ללא בעיות, למרות שעזרת הנשים חסרה עדיין כסאות. הגברים ישבו מלפנים והנשים התיישבו בחלק האחורי. הרב וורמסר התחיל את האירוע בשיר עליז, כשהוא מכתיב את הקצב במחיאות כפיים ובצעדי ריקוד.

קריאת מגילת אסתר היתה עליזה בדיוק כמו שיר הפתיחה. הקורא המחיש את אופיין של הדמויות הראשיות בסיפור המגילה על ידי קריאה שובבה ואינטונציות משתנות. מר ארנו פרן סייע לו בפריסת המגילה וגלילתה ולקהל ניתנה הזדמנות לעקוב אחרי הטקסט בגרמנית או ברוסית. בזמן הקידוש שלאחר התפילה, חולקו אזני המן שקהילת שטוטגארט הביאה איתה, וקריאות "לחיים" נשמעו עם צלצול כוסיות היין. זו היתה הזדמנות מצויינת להכיר את האנשים ולנהל שיחות מרתקות.

הערב המרגש הסתיים בהכרזה שהחל מחודש מאי 2003 יתקיימו תפילות שבת אחת לחודש, כאשר לפני התיבה יעבור החזן מיכאל פנדלר מהקהילה היהודית של שטוטגארט.

ראש השנה 2003

אירוע חגיגי נוסף התקיים בראש השנה. בתחילה לא היה ברור מי ינהל את התפילות, הואיל וכבר נקבע שהרב וורמסר יעשה את החג בקהילת שטוטגארט. אך אז קיבלנו עצה טובה מידידה של משפחת וורמסר, המתגוררת בנורמברג ומבקשת להשאר בעילום שם. הרב וורמסר שחי בגרמניה כבר שש שנים, מאז הגיע עם משפחתו מישראל, חשב על הרעיון ולבסוף החליט ששני בניו, יצחק ודניאל וורמסר, ינהלו את התפילות בהכינגן.

הקורא אולי לא יראה בהצעה זו רעיון יוצא דופן, אך היתה זו החלטה חשובה, הואיל ויצחק ודניאל עזבו את הישיבה בישראל כשהיו בני 15 ו-13, וכעת הגיעו מישיבת אשל בשטרסבורג כדי לבלות את החגים עם הוריהם בשטוטגארט. ובכן, איזו משפחה יהודית תסכים להתפצל דווקא בחגים? כותבת שורות אלו אינה מכירה משפחה כזו - ולכן אני יכולה לתאר לעצמי איזו מצווה גדולה הסכימה משפחת וורמסר לקיים למען אנשי הכינגן. אותה ידידה מנורמברג הביאה איתה גם חבר אורתודוכסי שמוצאו מרוסיה: אפרים יעקובוב, והוא שימש כמתווך בין הקהילה לבין מנהלי הטקס.

בית הכנסת הישן בהכינגן לאחר השיפוץ (1982-1986)
צילום: חברת PEDA הוצאה לאור ואמנות, פאסאו, גרמניה

ספר התורה נלקח בהשאלה ממינכן וכך לא היתה שום בעיה לקיים את כל התפילות כהלכתן במשך תקופת החגים, אלא אם לא יתאסף מניין בזמני התפילות. זו היתה סיבה לחשש אחרי תפילת ליל ראש השנה - אך בכל תפילה נאספו עשרה או אחד עשר גברים והתפילות התקיימו כסדרן - ברוך השם!

הנשים עקבו אחרי התפילות מעזרת הנשים והידידה מנורמברג עזרה לי מאד להתמצא במנהגים השונים ולקרוא במחזור כראוי.

שני הבחורים הצעירים לא נתנו אף לרגע שום תחושה של חוסר בטחון. הם ניהלו את התפילה ביד אמונה וסייעו לקהילה הקטנה בכל הנחוץ. הם הצליחו בדרך נס לשתף את הקהילה בכל הטקסים ושיתפו את הילדים הקטנים בהגבהת וגלילת התורה. התמונה של הקהל הקטן, כולם חבושים בכיפות ועטופים בטליתות לפני הבימה וארון הקודש, תישאר חקוקה בזכרוני. תודה מיוחדת למשפחת וורמסר שהקריבה למעננו את הבילוי המשותף בחג ובכך איפשרה את קיום התפילות.

אני מבקשת להודות גם לידידה מנורמברג שטיפלה ביצחק ודניאל, וגם תודות לאפרים יעקובוב שהסביר את משמעות השנה החדשה ביהדות ואת משמעותם של המנהגים השונים לפי הבנתו.

למרות שהיינו רק קהילה קטנה, זה היה אירוע חשוב ונפלא לכל הנוכחים.

חג הסוכות 2003

בחג הסוכות, הציבור בהכינגן שם לב לנוכחות יהודית בעיר, בפעם הראשונה מזה ששים וחמש שנה. הסוכה נבנתה במעבר הקטן שבין בית הכנסת לבין הבית שהיה פעם בית אליאס מוס.

הרב הראשי וורמסר כיסה בעצמו את הסוכה בסכך של ענפים וביום שני, שהיה היום השלישי של החג, נאספו שלושים וחמישה יהודים וחברי אגודת "בית הכנסת הישן" לשמוע שיעור על חג הסוכות, בטמפרטורה שהיתה רחוקה מאד מהאקלים בישראל.

לאחר ציפיה ממושכת למורה, שנתקע בפקק תנועה, הגיע הפיצוי ההולם. יהודים ונוצרים, במיוחד תושביה הגרמניים של הכינגן, ישבו בצוותא על ארבעת הספסלים בסוכה והקשיבו להרצאה של הרב האורתודוכסי. המראה הזה היה בעצמו נס אמיתי. הרב וורמסר הסביר בדרך ציורית ועליזה את משמעותם של מנהגי חג הסוכות ואפילו ליודעי דבר היה מה ללמוד על נושא זה או אחר. למשל, ההשוואה בין החופה בחתונה ובין הסוכה, כסמל לקשר שבין החיים הארציים ובין האמונה השמיימית, העשירה את הבנתנו בתפיסה היהודית אודות חסדי הבורא. הדבר עורר מחשבות על חוסר הוודאות שבחיינו הקצרים על האדמה ועל הצורך המתמיד ללמוד לבטוח בקב"ה. הישיבה בסוכה גם הזכירה לנו שהאדם הוא בן חלוף ושעליו לחפש תמיד את הקשר לנצח, ועד כמה אנו זקוקים לה'.

הרב וורמסר הביא כמובן אגודה של ארבעת המינים, הסביר את משמעותו של אחד מהצמחים ופירט מהן תכונותיו של האתרוג המושלם. הריח הנפלא של הפרי הזה, שהועבר מיד ליד בין הנוכחים, עורר בנו ממש טעם של ריבה על קצה הלשון.

באווירה הרמונית זו, הקהילה זכתה לא רק ללמוד מידע מעניין, אלא גם לחוות אירוע מעורר השראה ומחשבה. המפגש ייזכר כחוויה מיוחדת ויקרה בליבם של המשתתפים בחגיגות ובתפילות של הקהילה היהודית שנולדה מחדש בהכינגן. שלוש תפילות בחג החנוכה בבית כנסת הישן של הכניגן יסיימו את שנת 2003, ובעזרת השם, אחרי התחלה מוצלחת כזו הדרך להמשכיות נראית מבטיחה ומעודדת.

כתבה אוטה הנטש.


חלק ראשון: ההיסטוריה של היהודים בהכינגן

חלק שני: תולדות בית הכנסת הישן של הכינגן

קראו אודות החיים היהודיים בהייגרלוך:

הייגרלוך - חלק א'

הייגרלוך - חלק ב'

הייגרלוך - חלק ג'

קראו את ההצהרה הנוצרית בברלין, 11 לספטמבר 2004

אודות אוטה הנטש




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.