נופי הוהנצולרן / הכינגן
צילום: הנטש, 2003

 

חלומות מתגשמים בהכינגן

מאת אוטה הנטש

ביסינגן / הכינגן, גרמניה

 

בית הכנסת הישן של הכינגן
שב להיות מקום תפילה לאחר ששים וחמש שנה

זה נראה כמו נס. מאז האביב של שנת 2003 שוב מתפללים יהודים בבית הכנסת הישן של הכינגן. קוראים יקרים, הבה נצא לסיור בשבילי ההיסטוריה של החיים היהודיים שתססו פעם בהכינגן. העיר השוכנת במחוז "שוואבישה אלב", למרגלות "מצודת הוהנצולרן", עדה כיום לתחיה מופלאה של חיים יהודיים באתר ההיסטורי.

 

חלק ראשון: ההיסטוריה של היהודים בהכינגן

הגלעד להכינגן ב"יד ושם"
צילום: הנטש, 1993

עדות ראשונה לקיום יהודי בהכינגן מופיעה במסמכים משנת 1435. לאחר שנוסדה הקהילה היהודית הראשונה, במחצית הראשונה של המאה השש-עשרה, היא פורקה ע"י הדוכס איטלפרידריך הרביעי ששלט בהכינגן-הוהנצולרן במחצית השניה של אותה מאה. קהילה יהודית חדשה הוקמה בעיר במחצית הראשונה של המאה השבע-עשרה, בתקופת הנסיך איטלפרידריך החמישי. בשנת 1643 ערכו תושבי הכינגן פוגרום ביהודי העיר, במהלכו שדדו והרסו את בתי היהודים. הרוזן שהעניק ליהודים כתב הגנה והעניש את הפורעים, בכל זאת ציווה בשנת 1650 שכל יהודי יענוד על בגדיו טבעת צהובה. מאז שנת 1672 גדלה הקהילה היהודית ואף קיבלה כתבי הגנה מאת הנסיך מאריה סידוניה ומאוחר יותר גם מהדוכס פרידריך.

אך התנגדותם של אנשי הכינגן ליהודים לא נעלמה. תלונותיהם הופנו במיוחד נגד קצבים יהודיים שהתחרו בבעלי העסקים המקומיים. לאחר שנשמעו איומים לפוגרומים נוספים, ציווה הנסיך יוסף ווילהלם על היהודים העניים לעבור מן הגטו למרכז העיר. בשנים 1752-54 הועברו היהודים העניים לקסרקטין נטוש ברחוב פרידריך-שטרסה בהכינגן. נוצר מצב אבסורדי במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה כשהיהודים והנוצרים העניים חיו במתח מתמיד, בעוד האוכלוסיה האמידה יותר חיה בהרמוניה בהכניגן-עילית. יהודים, נוצרים ונציגי הרשויות ניהלו חיי חברה שלווים ונהנו משפע כלכלי.

בשנת 1747 עבר להכינגן יהודי מסיגמרינגן, רפאל איזק, והתמנה למשרה של עמיל בבית המשפט. ביתו חילה, שנודעה מאוחר יותר בשם קאולה, התחתנה עם סוחר בקר בשם עקיבא אאורבך בשנת 1757 ובזכותה התפרסמה המשפחה העשירה ונשואת הפנים גם מעבר לתחומי הכינגן. קאולה התמנתה לעמילת בית המשפט בדונאושינגר בשנת 1769 וכל בני משפחתה אימצו את שם המשפחה קאולה. שם המשפחה קאולה הפך לשם נרדף לאיכות ויוקרה. חילה הפכה ל"מאדאם קאולה" ואחיה, יעקב קאולה, היה לשותפה העסקי. "בנק קורט-ווירטנברג" צמח מתוך הבנק של השותפים מ.י.קאולה וגם הקהילה היהודית של שטוטגארט חייבת את שגשוגה להשפעתה של משפחת קאולה. צאצאי משפחת קאולה האורתודוכסים אף זכו לכבוד רב בזכות מספר רב של מפעלי צדקה שהקימו, כגון בית הספר התלמודי שפעל בין השנים 1803-1846. הם גם פזרו מתנות רבות לנוצרים ויהודים כאחד. מאדאם קאולה נפטרה בשנת 1809 ואחיה יעקב נפטר שנה אחריה. שניהם קבורים בבית הקברות של הכינגן.


צילום: קידל, הכינגן

בשנת 1767 הוקם בית כנסת חדש ברחוב גולדשמיד-שטראסה. ניתן להניח שהיה לפניו בית כנסת ישן יותר באותו אתר. מסמכים שאותרו בשנים 1984-85 בירושלים ובמשרד השימור המחוזי, מחזקים סברה זו. ניתן לראות ב"שיפוץ" בית הכנסת למעשה בניה חדשה. במרוצת התקופה הארוכה שבין 1767 ועד לעליית המשטר הנאצי, גדלה הקהילה היהודית בהתמדה והגיעה לשיאה בשנת 1842 עם אוכלוסיה של 809 נפש מתוך כלל אוכלוסי העיר שמנו 3,389 תושבים. בתקופה זו הוארך תוקפם של כתבי ההגנה ליהודים, ותחולתם הוארכה מעשרים וחמש שנה לארבעים שנה. בשנת 1825 נבנה בית ספר יסודי יהודי ובשנת 1830 נבנה בית ספר קהילתי ליד בית הכנסת. לאחר המהפכה של 1848, כאשר נסיכות הוהנצולרן העבירה את השטח לשליטת פרוסיה, הוענקו ליהודים זכויות אזרחיות חלקיות. אלו הורחבו לזכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות לאחר הקמת האימפריה בשנת 1871. בנקודה זו התדלדלה הקהילה היהודית לכדי מחצית גודלה המקורי.

בשנת 1901 נחקקו תקנות קהילתיות חדשות בהכינגן וליהודים הוענקה זכות הצבעה פאסיבית. למועצת הקהילה התקבלו נציגים יהודים ראשונים ובשנת 1907 הסתכמה האוכלוסיה היהודית ב-185 נפש מתוך 4,427 תושבי העיר. בתקופה זו, ארבעה אחוז מתושבי העיר שילמו כשליש מכלל המיסים הקהילתיים! לאחר 1/4/1933 החרימו חברי המפלגה הנאצית את העסקים היהודיים בהכינגן ותהליך הפיכת העסקים ל"אריים" החל בשנת 1938-39.

במהלך הפוגרום של "ליל הבדולח", שמונים היהודים שנותרו בהכינגן היו עדים לחורבן בית הכנסת שלהם. הם הושמו במאסר זמני ואז החלו להגר מן העיר.

החיים היהודים פסקו לחלוטין בשנת 1942, עם הגלייתם של שלושים היהודים שנותרו בעיר, כולל הרב האחרון של הקהילה היהודית, ליאון שמאלצבך, אשר כיהן כחזן, מורה ודרשן של קהילת הכינגן מאז שנת 1908.

רבים מבני הקהילה זכו לתהילה מחוץ לתחומי העיר. פרט למאדאם קאולה, נציין כאן ארבעה שמות: הרב שמואל מאייר, מנהיגה של הקהילה הרפורמית (1807-1859); ד"ר פרידריך וולף נודע כראש המשטרה החשאית של הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה; פאול לוי (1883-1930) שהיה הומניטר, סוציאליסט ומדינאי. לאחר תקופה קצרה כמנהיגה הראשון של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, הוא חזר לשורות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשנת 1922. הוא כיהן שתי תקופות כחבר הרייכסטאג (הפרלמנט של האימפריה) וחשף את התככים הפוליטיים בפרשת הרצח של לוקסמבורג-ליבקנכט. הוא נהרג בנפלו מחלון עליית הגג שלו בברלין.

לוקט ממקורות שונים ע"י אוטה הנטש.


חלק שני: תולדות בית הכנסת הישן של הכינגן

חלק שלישי: החגים בשנת 2003

קראו אודות החיים היהודיים בהייגרלוך:

הייגרלוך - חלק א'

הייגרלוך - חלק ב'

הייגרלוך - חלק ג'

קראו את ההצהרה הנוצרית בברלין, 11 לספטמבר 2004

אודות אוטה הנטש




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.