הבדלים פסיכו-פילוסופיים
בין שמאל וימין

מאת ד"ר נח ניסני

חלק ב'

מיון של האידיאולוגיות של המאה העשרים לאור שלשת ההבדלים הפסיכו-פילוסופיים בין יעקובינים וג'ירונדינים

א. אמונה בטובים ורעים מול שוויון בני האדם.

במהפכות הליברליות של אנגליה וארה"ב נראו כל הסממנים הפסיכו-פילוסופיים של הימין הג'ירונדיני, ולמזלן, הצלחתן ויציבותן נבעו מהיעדרו של פלג דומה לשמאל היעקוביני. מחוללי המהפכה באנגליה היו רק האצולה והכמורה: הראשונה תרמה את כוחה, והשניה את האידיאולוגיה. היא קרתה במאה השלוש עשרה, דהיינו, לפני הרנסאנס וחדירתה של התרבות היוונית הקלאסית לאירופה. מכאן, שמקור האידיאולוגיה הליברלית שלה היה התנ"ך בלבד, שלכל אורכו מדגיש את הדואליות היסודית של טבע האדם, שבנשמתו ובהתנהגותו מעורבים הטוב והרע, הנדיבות והאנוכיות, האהבה והשנאה, הפחדנות והגבורה (8) .

אבות המהפכה האמריקנית היו ברובם דתיים אדוקים. בהיותם פרוטסטנטים, היו מחויבים ללימוד מתמיד של התנ"ך, שהדריך אותם, יחד עם הפילוסופים היווניים ומונטסקיי, בקביעת חוקתם ומוסדותיהם. שלושת מקורותיהם אלה שותפים בגישתם הדתית, האמפירית, והמדגישה את הטבע המורכב והשווה ביסודו בכל בני האדם

המרקסיסטים, שבצדק ומתוך הערכה ליעקובינים, הגדירו את עצמם כשמאל, חילקו גם הם את בני האדם לטובים ורעים. הטובים היו "הפרולטריים" מחוסרי אמצעי הייצור, הרעים "הבורגנים" בעלי אמצעי הייצור. התוצאה היתה, שבעוד היעקובינים רצחו "בטובתם" כמאה אלף בני אדם, המרקסיסטים רצחו במלחמתם נגד הרעים, "מלחמת המעמדות", יותר ממאה מיליונים. הם הפכו את המאה העשרים, "מאה האורות", שנולדה מלאת תקוות של שלטון התבונה, לנוראה בתולדות האנושות. (9)

גם הנאצים חילקו את בני האדם לטובים ורעים, הרעים היו היהודים והטובים האריים, ובמיוחד הגרמניים. הם תרמו למאזן שפיכות הדמים של המאה העשרים כעשרים מיליוני קורבנות, מהם ששה מיליון יהודים. לעומתם, הפשיסטים הצטרפו לג'רונדינים בנושא הזה. הם לא הגדירו אויבים, ולא ביצעו רצח-עם בארצותיהם. חוץ מ-8000 יהודים שנשלחו מאיטליה לגרמניה (10)

ב. אתיאיזם מול דתיות

על דתיותם המבוססת על התנ"ך של אבות המהפכות הליברליות באנגליה ובארה"ב כבר עמדנו בסעיף הקודם.

המרקסיזם, האידיאולוגיה האתאיסטית שראתה בדתות "אופיום של העם", הגשימה במאה העשרים את הראשונה משתי המאות הנוראיות שניבא ניטשה (ראה הערה 4)

הנאצים, אתאיסטים גם הם, סלדו במיוחד מדתות ממקור יהודי וממוסרן.

הפשיזם, לעומתם, הצטרף לימין בנושא הדת, בקביעת הסיסמה: "אלוהים, מולדת, משפחה ועבודה".

ג. רציונאליזם מול אמפיריזם.

האידיאולוגים של האמפיריזם האנגלי ושל המהפכה האמריקנית, הסתמכו על אותם מקורות אמפיריים של הג'ירונדינים: התנ"ך, הפילוסופים היווניים, ומחקרו המדעי של מונטסקיי.

המרקסיסטיים, לעומתם, האמינו באמונה שלמה ביכולתם ליצור חברה צודקת בעזרתו הבלעדית של כוח ההגיון. בהתנשאותם לא הרגישו צורך בבדיקה אמפירית של "הסוציאליזם המדעי", פרי הרהוריו הרציונאליים של מרקס, טרם יישומו, מה שהוביל לתוצאות קטסטרופליות למיליארדי בני אדם.

גם הרציונאליזם של הפשיזם התבטא באמונה ביכולתו של כוח היגיון האנושי, בלי צורך בבדיקה ניסיונית, ליצור חברה יותר טובה וצודקת: הקורפורטיביזם, פרי הרהוריו של בניטו מוסוליני, אידיאולוג מרקסיסט לשעבר.

הנאציזם מצדו, הגשים את התקווה של ניטשה, שאחרי שהדת תיהרס בידי המוסר היהודו-נוצרי של היעקובינים והמרקסיסטיים, המוסר האירציונאלי של הגנת החלש, המנוגד לצורכי האבולוציה הדרוויניינית יהרוס גם את עצמו. מה שיגרום, לפי ניטשה, מאתיים שנים נוראיות, אך מלאות התקווה שהמוסר המתחייב רציונאלית מהברירה הטבעית - שלטון החזק וחיסולו של החלש - יביא להתפתחות הנכונה של האנושות. (ראה הערה 4)

סיכומו של דבר:

משלושת הניגודים שמפרידים באופן פסיכו-פילוסופי בין יעקובינים וג'ירונדינים, על אף האידיאולוגיה המשותפת לשתי המפלגות - טובים ורעים מול שווים, אתיאיסטיים מול דתיים, ורציונאלים מול אמפיריים - ושניתן לכנותם התנשאויות מול ענוויות, אנו מוצאים:

1. שלוש ההתנשאויות משותפות ליעקובינים, מרקסיסטים ונאצים.

2. שלוש הענוויות משותפות לג'ירונדינים ולאבות המהפכות הליברליות באנגליה וארה"ב.

3. הפשיזם משותף ליעקובינים רק ברציונאליזם, ולג'ירונדינים בדתיות ובאי חלוקת בני האדם לטובים ורעים.

חזרה לחלק א'


הפתרון הליברלי של ז'בוטינסקי לסכסוך היהודי-ערבי

התאמה של רעיונות ז'בוטינסקי לתקופה שלאחר השואה

אודות ז'בוטינסקי

אודות ד"ר נח ניסני

מאמרים שפורסמו במדורנו 'חדשות ודעות'

בקרו באתר הבית על זאב ז'בוטינסקי




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.