סדר-יום פלשתינאי אלטרנטיבי

מאת נאסר אבופרחה

ההסלמה הנוכחית בעימות הישראלי-פלשתינאי מעמידה בספק את הדרכים לפתרון הסכסוך. עם זאת, התעצמות הקונפליקט מגבירה אף יותר את הצורך לפתור אותו.

השיח הנוכחי על הסכסוך הישראלי-פלשתינאי, המתבטא בגישה של פתרון באמצעות שתי מדינות, מסיח את הדעת מן הבעיות המרכזיות הדורשות ליבון ופתרון. הבעיה המרכזית בצד הישראלי נותרה בעצם הקמת מדינה בעלת אופי יהודי בלעדי בפלשתינה, ובצד הפלשתינאי, בהמשך תפישת הישראלים כנוכחות קולוניאליסטית זרה בפלשתינה. משני רעיונות מתנגשים אלה נובעת שורה שלמה של תהליכים חברתיים ופוליטיים, המצויים בניגוד סימטרי זה לזה, ומולידים מעגל של מלחמות ואלימות. מעגל זה מציב איום רציני על בטחונם של שני העמים הלכודים בסכסוך.

העקרון של מדינה יהודית בלעדית מצריך ומוליד אמצעים של אפליה נגד תושבי הארץ הלא-יהודים, הם הפלשתינאים, לצורך המשך קיומה. במקביל, המשך ראייתם של הישראלים כקולוניאליסטים זרים מצריך ומוליד תוכניות שחרור לאומיות, שמטרתן גירוש הישראלים מפלשתינה. השיח אודות פתרון של הקמת שתי מדינות נפרדות מנסה להגיע להסדר של דו-קיום בין ישראלים ופלשתינאים באמצעות עקיפת נושאים אלה. שיח זה ממשיך לנחול כשלון.

התוכנית להקמת שתי מדינות עצמאיות נפרדות תמשיך להכשל כי היא מבוססת על הנחות שגויות. התומכים בה מניחים שדחיקת הפלשתינאים ממה שכעת הוא ישראל, הפכה למוסכמה והתקבלה על דעת הפלשתינאים, ושנוכחות הישראלים וזכויותיהם הקולקטיביות לביטוי תרבותי בישראל גם כן היו לנורמה והתקבלו על ידי הפלשתינאים והמרחב הערבי. נסיונות לכונן הסדרים פוליטיים על יסוד הנחות אלו ממשיכים להכשל לפני שהם מגיעים למיצוי.

הפתרון של שתי מדינות נפרדות אינו מעשי מסיבות רבות. ראשית, הפתרון הדו-מדינתי יגדיל את האיום הבטחוני על הישראלים, כי המדינה הפלשתינאית תאכלס מיליוני פלשתינאים, שיציגו תביעות רבות מספור בשטח ישראל, תביעות שלא יטופלו. הפלשתינאים בגדה המערבית ובעזה מייצגים רק שליש מהאוכלוסיה הפלשתינאית. סבלם חייב לבוא לסיומו באופן מיידי על ידי סיום הכיבוש הצבאי הישראלי, אך סיום הכיבוש הצבאי הישראלי לא יביא את הסכסוך לסיומו. יסורי האוכלוסיה הפלשתינאית הגולה, המשבר הדמוגרפי בעזה, וזכויותיהם ובעיותיהם של הפלשתינאים בתוך ישראל, לא יקבלו מענה במסגרת זו. יתר על כן, הפתרון של שתי מדינות לא עונה על זכותם של הפלשתינאים שלא להיות מורחקים ממולדתם ההיסטורית בשטח שיישאר ישראלי, ולא על זכותם של הישראלים שלא להיות מורחקים ממולדתם ההיסטורית בשטח שיהפוך לפלשתינאי.

העובדה שפלשתינאים וישראלים חיים בנוף ששניהם רואים בו את ביתם, היא מציאות ששום הצעת פתרון בעלת ערך אינה יכולה להתעלם ממנה. הפתרון אינו טמון בשיטה לחלוקת הנוף הזה, אלא בדרך לחלוק אותו כשותפים. המציאות דורשת משני הצדדים לשקול מחדש את תוכניותיהם והעדפותיהם הנוכחיות. הישראלים צריכים לבחון מחדש את הדרכים לראיית מדינת ישראל כמדינה יהודית, כאשר מחצית האוכלוסיה אינה יהודית בשטח שבו הם רואים את מולדתם. בו בזמן, הפלשתינאים צריכים לבחון מחדש את תוכניתם לשחרור לאומי, כאשר 55 שנה לאחר הקמת מדינת ישראל בפלשתינה, נוצרה זהות ישראלית שגם מולדתה היא פלשתינה ושהיא רשאית להגשים את זכויותיה הקולקטיביות. לדור החדש של הישראלים, לצברים הישראלים, אין מולדת זולת ישראל. המשך ראייתם כקולוניאליסטים זרים יעמיד אוכלוסיה זו כבת ערובה של ההיסטוריה ושל העוולות שסבלו הפלשתינאים במהלך הקמת מדינת ישראל בפלשתינה. מצד שני, המשך הגדרת מדינת ישראל כמדינת היהודים ולא כמדינתם של תושביה, ללא קשר לזהותם האתנית, ימשיך להציב איומים של בידוד, גירוש ונישול על הפלשתינאים. הפתרון חייב להביא את הפלשתינאים והישראלים לידי הכרה שהם מהווים כיום מרכיבים אינטגרליים של פלשתינה-ארץ ישראל.

מה שמציגה קבוצת 'סדר-יום פלשתינאי אלטרנטיבי' (Alternative Palestinian Agenda - APA) הוא מהפך בשיח הנוכחי הקורא להקמת מדינה פלשתינאית בגדה המערבית וברצועת עזה. פתרון זה אינו מסוגל לפתור את הסכסוך באופן כולל. פתרון ראוי לסכסוך חייב להביא בחשבון את ההקשר ההיסטורי של הקונפליקט, להכיר במציאות הנוכחית, ולעסוק בצרכיהם של פלשתינאים וישראלים במשותף ולא בנפרד. ההצעה של APA עוצבה כדי לענות לכל צרכיהם של הפלשתינאים והישראלים וליצור שוויון ונורמליזציה של היחסים ביניהם.

המציאות הנוכחית מראה שהפלשתינאים והישראלים אינם נפרדים ואינם ניתנים להפרדה. לפיכך, אני מציע שתי מדינות ריבוניות שיחוברו באיחוד פדרלי. מדינות אלו ישקפו את החלוקה הדמוגרפית ואת צפיפות האוכלוסיה הקיימות בשטח כיום. המדינה הישראלית תכלול את השטחים המאוכלסים כיום על ידי יהודים ישראלים. המדינה הפלשתינאית תכלול את השטחים המאוכלסים כיום ברוב פלשתינאי, וכן שטחים ריקים או מאוכלסים בדלילות, אשר יוכלו לקלוט אוכלוסיה צפופה יותר של הפלשתינאים שישובו לארץ. מזרחה ומערבה של ירושלים, כולל פרברי העיר ושטחה של בית לחם, יהפכו לרשות נפרדת, שתהיה נבדלת משתי המדינות, ותשמש כאזור הבירה של האיחוד הפדרלי.

לכל מדינה יהיה פרלמנט מחוקק, ממשלה, מערכת בתי משפט, כח משטרתי, מערכת חינוך, שפה, דגל, וחגים לאומיים. למחוז ירושלים תהיה מועצה אזורית משלו שתייצג את תושבי האזור ותנהל את ענייניו כולל כח משטרה נפרד. לאיחוד הפדרלי יהיה ממשל מבצע לתיאום נושאים בעלי עניין משותף לשתי המדינות, כגון בטחון חוץ - שיופקד בידי צבא מאוחד, בטחון פנים - באמצעות תיאום בין מנגנוני הבטחון השונים של כל מדינה, יחסים אתניים-לאומיים בין שתי המדינות, ושימוש במשאבים משותפים.

התוכנית עונה לשאיפות הלאומיות של הפלשתינאים והישראלים באמצעות הקמת שתי מדינות. האיחוד הפדרלי המוצע מותיר מקום לשניהם בשטח שהם רואים כמולדתם. הטיפול בנושאי הסכסוך בין פלשתינאים וישראלים מאפשר לנרמל את היחסים ביניהם, ובכך להביא לנירמול היחסים בין ישראל והישראלים לבין האזור בכללותו. הנורמליזציה של יחסים אלה היא הערובה הבטחונית שאליה שואפים שני העמים, ובסיכומו של דבר, זה יהיה גם הפתרון של הסכסוך.


אודות קבוצת APA ונאסר אבופרחה

בקרו באתר של APA

הדוא"ל של נאסר אבופרחה: nabufarha@wisc.edu




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.