הגדל תמונה

 

הצעה לשלום חדש

מול מפת הדרכים המאיימת עלינו ב"רצף טריטוריאלי פלשתינאי", צריך להציב מייד חלופה מהפכנית, התואמת בכל זאת לחזון בוש

מאת מנחם בן

אחד מצירופי המילים המטרידים ביותר במפת הדרכים הוא "הרצף הטריטוריאלי" למדינה הפלשתינאית המוצעת, שפירושו המעשי עלול להיות, כמובן, פירוק ההתנחלויות הישראליות המפריעות לאותו רצף. אלא שכאן צריך לשאול מייד: סליחה, ולנו, לישראל, יש רצף טריטוריאלי? כל מאות היישובים הערביים בתוך ישראל של גבולות הקו הירוק, שרובם בעלי זהות פלשתינאית לאומנית מוגדרת, מנצרת עד טייבה, האם אין הם פוגמים במשהו ברצף הטריטוריאלי הישראלי? ואם אין הם פוגעים, מדוע צריכים היישובים הישראליים ביש"ע להיחשב כפוגעים ברצף הפלשתינאי?

צריך אפוא חשיבה חדשה בכל הסוגייה המרכזית הזאת. אין מסוכנת מן החלוקה הפשטנית של הארץ לשתי יחידות גבול בגבולות 67 פחות או יותר, לאחר פינוי כל ההתנחלויות יותר או פחות, שמשמעותה שאנחנו מותירים לצד השני, הפלשתינאי, מדינה פלשתינאית "טהורה", ריקה מישראלים, גרסה חדשה ואיומה ל"יודן-ריין", בעוד אנחנו נשארים במדינת ישראל המצומקת, בגבולות שכבר כונו גבולות אושוויץ, עם יותר ממיליון ערבים שחלק גדול מאוד מהם מתנגד לזהותה היהודית-ישראלית של המדינה.

וזאת לאחר מהומת אלוהים רוויית שנאת אחים בישראל פנימה שתיווצר בהכרח לאחר התנגשות העולמות הנוראה עם הנסיון לפנות התנחלויות ורבע מיליון ישראלים או אף "רק כמה עשרות אלפים" מתוכם.

לכן, אם בכלל קיימת אפשרות לשלום סימטרי, אמיתי, בין שני חלקי האוכלוסיה הלאומיים היושבים בארץ ישראל - החלק הישראלי והחלק הפלשתינאי - הוא טמון אך ורק בחלוקה מדינית מסוג אחר לגמרי: חלוקת ריבונויות בנוסח שלום ירושלים המוצע. מה שישראלי (כולל כל ההתנחלויות ביש"ע) יהיה בריבונות ישראלית, ולעומת זאת, כל מה שפלשתינאי (כולל כל היישובים הערביים בתוך מדינת ישראל שירצו בזהות פלשתינאית ובחבירה לרשות הפלשתינאית ) ישתייך באופן אזרחי מלא לריבונות הפלשתינאית.

כך תיווצרנה בארץ הקודש שתי ריבונויות לאומיות שיאצילו את סמכותן על כל מערכות החיים האזרחיות של כל אזרחיהן, כשהגבולות הטבעיים ייקבעו על פי הגבולות המוניציפאליים הנוכחיים. בנוסף כמובן לשטחי המדינה הריקים שיחולקו על פי מתווה הקו הירוק. כל השטחים הריקים בגבולות הקו הירוק יישארו בידי ישראל (חלילה לוותר על מטר מחולות חלוצה). כל מה ששייך לשטחי המדינה הלא מאוכלסים מעבר לקו הירוק יועבר כמובן לריבונות פלשתינאית.

חשוב להדגיש ארבע נקודות בהסדר אפשרי זה: ראשית, מאחר שהפלשתינאים "המתונים", כולל עראפאת, חוזרים ומודיעים, כי יסתפקו כביכול בעשרים ושניים אחוז משטח ארץ ישראל, אין שום סיבה לכאורה שיסרבו לחלוקת ריבונית זו, שתותיר בידי הריבונות הפלשתינאית הרבה יותר מעשרים ושניים אחוז משטח ארץ ישראל, שהרי אזורי הריבונות הפלשתינאית ביישובים הערביים הלאומניים במדינת ישראל, שיצורפו לריבונות הפלשתינאית, עולים בהרבה בשטחיהם על שטחי ההתנחלויות ביש"ע, שיסופחו לישראל.

שנית, מאחר שהפלשתינאים כבר הסכימו לכאורה לפירוז המדינה הפלשתינאית העתידית, אין כל בעיה לכאורה להסכים על ויסות החיים המשותפים בין שתי הריבונויות בחסות בטחונית אחת: בין שצה"ל יהיה אחראי על הבטחון בכל ארץ ישראל ובין שיוקם גוף בינלאומי, כעין צבא ארץ הקודש מטעם מדינות העולם, שיהיה אחראי על הסדר והבטחון בכל ארץ ישראל, ובעיקר בקווי התפר בין יישובים פלשתינאיים ליישובים ישראליים.

שלישית, כך תיפתר סופית הבעיה הדמוגרפית: הפלשתינאים יצביעו עבור הפרלמנט הפלשתינאי ולא לכנסת הישראלית (להוציא את הפלשתינאים שבחרו מדעת באזרחות ישראלית, על כל משמעויותיה וחובותיה) ולא יאוים עוד הרוב הישראלי במדינת ישראל. עם זאת, ייחשבו האזרחים הפלשתינאיים בגבולות הקו הירוק תושבים ישראליים, בעלי תעודות תושב קבע, ואותו הסדר יחול גם על המתנחלים ביש"ע, שייחשבו כאזרחים ישראליים וכתושבי קבע במדינה הפלשתינאית.

רביעית, כך גם יותן מענה מסוים, ולו במובן סמלי ומוסרי, לבעיית הפליטים, שיוכלו לשוב לא רק לשטחי פלסטין בעזה וביו"ש אלא גם ליישובים הפלשתינאיים הריבוניים בתוך מדינת ישראל, בתנאי כמובן שהרשויות הפלשתינאיות המקומיות - עיריית אום אל-פאחם, למשל - ימצאו להן מקום בגבולותיהן המוניציפאליים הנוכחיים. ואפשר,אגב, לסמוך על העיריות הערביות שלא ישושו להכיל פליטים חדשים בתחומיהן, אבל זה כבר ממש זבש"ן.

זהו הפתרון השלם והצודק היחיד לסכסוך הישראלי הפלשתינאי, והוא גם יסיר מעל סדר יומנו את איום "הרצף הטריטוריאלי הפלשתינאי", שאם נהיה מטומטמים מספיק כדי לאפשר אותו, הוא עלול לבלוע בעתיד גם את "הרצף הטריטוריאלי הישראלי" הקטן שלנו, המנומר ביישובים פלשתינאיים ובתושבים פלשתינאיים, שוחרי "מדינת כל אזרחיה".

ולכן, זו המפה המנומרת האמיתית שצריך להציג בפני בוש: לא שתי מדינות, כשאנחנו נשארים עם כל הערבים הלאומנים, ואילו הפלשתינאיים נפטרים מכל הישראלים, אלא שתי ריבונויות לאומיות הנפרשות על פני כל הארץ, והמנומרות כל אחת ביישובי הריבונות האחרת. ככה ניראה שלום צדק לדורות.


אודות מנחם בן

מאמרים שפורסמו במדורנו 'חדשות ודעות'




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.