הפתרון הליברלי של ז'בוטינסקי
לסכסוך היהודי-ערבי

מאת ד"ר נח ניסני

הערה: בשורות הבאות תקרא על עובדות היסטוריות שיתכן שמתנגשות עם ההיסטוריה שלימדו אותך. נא, קרא באתר על הליברליזם הקלאסי, מדור מאמרים, סעיף "פרקי היסטוריה שלא לימדוך", את האסמכתאות לעובדות אלה.

רקע היסטורי:

הרצל וז'בוטינסקי, שניהם היו מתבוללים מרוחקים מהיהדות, ועיתונאים מעורבים בסביבתם הנוצרית. ממגעם הבלתי אמצעי עם חוגים אנטישמיים, הם הבינו, שהתפשטותן של התנועות המהפכניות המרקסיסטיות, והכרזתן על "מלחמת המעמדות", שמטרתה חיסולן של הבורגנות והדתות בעולם כולו, אינן יכולות אלא לעורר תגובה (ריאקציה) כלל עולמית חריפה ביותר. שניהם הגיעו למסקנה, כבר בשלהי המאה ה-19, שהתבלטותם של צעירים יהודים משכילים רבים בהנהגת התנועות האלה, הופכות את כלל היהודים למטרה חסרת אונים, קורבן ראשוני ובהישג יד של התנועות הריאקציונריות. שניהם ראו נגד עיניהם את היווצרותה של אנטישמיות כלל עולמית חדשה, שונה בהחלט מהאנטישמיות הכרונית של המאות הקודמות, המסכנת את עצם קיומם של היהודים בגלות, והדורשת את הוצאתם המהירה של היהודים מהגלות. ז'בוטינסקי ביטא את עמדתו זו, כבר בשנת 1898, באומרו: "יהודים, תחסלו את הגלות, או הגלות תחסל אתכם."

בשנות העשרים המוקדמות, בעקבות המהפכה הרוסית שהפכה את הסכנה המרקסיסטית לממשית, תנועות ריאקציונריות החלו לתפוס את השלטון במדינות אירופיות רבות, ומצבם של היהודים בהן הלך והחמיר. העולם כולו, כולל המדינות הדמוקרטיות, שעד אז קיבלו הגירה יהודית ברצון, סגר עכשיו, בשעת ייאושם של מיליוני יהודים במזרח אירופה, את הנמלים בפניהם. גם ארץ ישראל, שרויה בחלום המרקסיסטי של יצירת חברה חדשה, יוצרת וצודקת, הגבילה את עלייתם רק לאלה שנמצאו מתאימים לה. ז'בוטינסקי פרסם אז סידרת מאמרים שבהם פירט את תפיסת הציונות שלו, ודרש "רוויזיה" של המדיניות שהנהיגה ההסתרות הציונית, בין היתר, בעניין העלייה. בהשפעתם של מאמריו ונאומיו נוצרו חוגים "רוויזיוניסטים" בקהילות יהודיות בעולם, שהתגבשו בשנת 1925 במפלגה הרוויזיוניסטית.

מאמרים אלה כוללים את הגישה הליברלית של ז'בוטינסקי לבעיית קיומו של עם אחר, הערבים, במולדת ההיסטורית של העם היהודי, בארץ שהמעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה יעדו לו, וחבר העמים אישר החלטתן. עמדתו של ז'בוטינסקי, כמו זו של מונטסקיי, מיסד של מדע המדינה הליברלית המודרני, מכירה בזכותו של עם, המרגיש את עצמו בסכנה, לכבוש חבל ארץ הדרוש לביטחונו, אך דורש מהכובש להכיר בזכויות המלאות של העם הנכבש.

מאמרים אלה כוללים בענייננו את העקרונות הבאים:

הסכם מרצון בין שני העמים:

הסכם כזה אינו אפשרי, לא בזמנו הוא ולא בעתיד הנראה באופק, היות ואף עם לא מוותר מרצון על שום חלק ממולדתו. בזה ז'בוטינסקי חזה את כישלונו של הסכם אוסלו כשמונים שנה לפני קריסתו.

עליה:

קרוב לעשרה מיליון יהודים מיואשים במזרח אירופה מחפשים לשווא, בעולם סגור בפניהם, לאן לברוח מהאנטישמיות שהולכת וגוברת בארצות מולדתם. על זכותם לעלייתם ההמונית אי אפשר לוותר, ואין סיכוי שהערבים יסכימו עלייה מרצון. עלייתם של מיליוני יהודים, מול אוכלוסייה ערבית שמונתה אז רק כחצי מיליון נפשות, תביא ליצירה מהירה של רוב יהודי מכריע, פטור מכל בעיה דמוגרפית בהווה ובעתיד. רוב שהיה מאפשר הקמתה של מדינת היהודים בזמן קצר, תוך ניצול של חלון ההזדמנויות שנפתח, ושהיה עלול להסגר בכל רגע. עלייה שהייתה יכולה להציל מיליוני יהודים מהשואה שבאופק, אך הייתה מונעת את יצירתה של החברה "הצודקת".

חומת הברזל:

היות ולא הייתה אפשרות להסכמתם מרצון של הערבים לעלייה המונית של יהודים, שהייתה הופכת אותם למיעוט בארצם, רק בכוח היה אפשר לכפות אותה עליהם.

תהליך מדיני:

התהליך הכוחני המוגדר בפי ז'בוטינסקי "חומת הברזל", חייב מהתחלתו להיות מלווה בתהליך מדיני ליברלי, שיתן לערביי ישראל ליהנות מהקדמה שהיהודים, בחזרתם לארצם ,מביאים לה, ולהרגיש שהיהודים אינם באים להחליפם, אלא לבנות יחד אתם חברה ליברלית. בהתאם לעמדתו זו, ז'בוטינסקי התנגד לאידיאולוגיה של "עבודה עברית", השוללת מהערבים לעבוד במפעלים בבעלות יהודית, ומפלה אותם לרעה במולדתם. בזה ז'בוטינסקי הקדים, ביותר מעשרים שנה, את המעצמות המערביות, שבסוף מלחמת העולם השניה לא חזרו, אחרי שהכריעו בשדה הקרב את גרמניה, איטליה ויפן, על הטעות של ההסכם הכוחני מוורסאי. אלא, שבלי משא ומתן ובלי הסכם, הן ביצעו תהליך מדיני ליברלי, שהביא לאינטגרציה של המדינות האויבות מאתמול בעולם הדמוקרטי.

שתי אוטונומיות:

בהיותו ליברל קלאסי, ז'בוטינסקי מכיר בערכי לאום ודת, ובחובה לכבד לא רק את הזכויות האינדיבידואליות, אלא גם את הזכויות הלאומיות והדתיות של המיעוטים. ובהתאם, הוא מציע שתי אוטונומיות קהילתיות שוות זכויות, על אותה ארץ בלתי מחולקת.

שוויון ליברלי:

הדמוקרטיה הליברלית אינה מתבססת על שלטון הרוב, אלא על שלטון ההתחשבות. בהתאם לדוגמה של ארה"ב, שבה לכל מדינה אותו מספר נציגים בסנאט, בלי יחס למספר תושביה, שוויון הזכויות של שתי הקהילות האוטונומיות יהיה בלי יחס לגודל אוכלוסייתן. מבלי להיכנס לפרטי החוקה, ועל אף שעם עלייתם ההמונית, היהודים יהוו רוב מכריע, ז'בוטינסקי מבטא את גישתו הליברלית באומרו: "אם יהודי יהיה ראש ממשלה, ערבי יהיה סגנו, ולהפך".

 

פרטים נוספים מופיעים באתר על ז'בוטינסקי


התאמה של רעיונות ז'בוטינסקי לתקופה שלאחר השואה

אודות ז'בוטינסקי

הבדלים פסיכו-פילוסופיים בין שמאל וימין

אודות ד"ר נח ניסני

מאמרים שפורסמו במדורנו 'חדשות ודעות'

בקרו באתר הבית על זאב ז'בוטינסקי




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.