האיסלאם מוקיע את האנטישמיות

מאת הרון יחיא

האנטישמיות היא אידיאולוגיה המאיימת על שלום העולם בתקופתנו ומכוונת כנגד שלומם ובטחונם של אנשים חפים מפשע. במאה העשרים, רשמה האנטישמיות את שמה על אסונות אדירים, אחד הנוראים שבהם היה הרצח האכזרי של יהודים בידי הנאצים. בנוסף, משטרים אוטוקרטיים במדינות רבות נטפלו ליהודים וטיפלו בהם באכזריות. ארגונים פשיסטיים רדפו יהודים וארגנו התקפות דמים כנגדם.

ובכן, כיצד צריך מוסלמי להתייחס לאנטישמיות?

התשובה ברורה מאליה. כל מוסלמי חייב להתנגד לאנטישמיות, כפי שעליו להתנגד לכל אידיאולוגיה גזענית אחרת; עליו לדחות את תורת-השנאה הזו ולהגן על זכויות היהודים, כפי שחובתו להגן על זכויות כל אדם אחר.

עובדה בסיסית שיש להבין על האנטישמיות היא שמדובר באמונה אלילית, אשר שום מוסלמי לא יוכל לקבל לעולם. כדי להבהיר זאת, עלינו לבחון את שרשי האנטישמיות. מתוך עיון בהיסטוריה הכתובה, נוכל לראות שעמים אינדו-אירופאים בעת העתיקה תמיד האמינו בפגאניזם. היוונים והרומאים, הטבטונים, הוויקינגים ועמים ברבריים אחרים שחיו בדרום אירופה באותה עת, היו עובדי אלילים פוליתיאיסטים. עמים אלה, אשר שלטו באירופה, פגשו את המונותיאיזם באמצעות ישו, הנביא שנשלח לעמים השמיים, ואלה מורכבים בעיקר מערבים, יהודים וקבוצות אתניות מזרח-תיכוניות אחרות. תורתו של ישו, אשר נשלח כנביא לבני ישראל, התפשטה במרוצת הזמן ברחבי אירופה וכל העמים הפגאניים לשעבר קיבלו בהדרגה את הנצרות.

אך עם היחלשות הנצרות במאות ה- 18 וה- 19 ועם הופעת אידיאולוגיות ופילוסופיות שדגלו בדחיית הדת, הופיעה באירופה מגמה מוזרה של חשיבה - ניאו-פגאניזם. מנהיגי התנועה הזו טענו שהחברות האירופאיות צריכות לדחות את הנצרות ולשוב לאמונות האליליות העתיקות. אחד הנציגים החשובים ביותר של מגמה זו היה גם אחד התיאורטיקאים הבולטים של הפשיזם - פרידריך ניטשה. הוא שנא את הנצרות; הוא האמין שהיא הרסה את רוחו הלוחמת של העם הגרמני, כלומר, את עצם מהותו.

חסידי הניאו-פגאניזם רחשו איבה לנצרות; מתוך כך אימצו שנאה עזה ליהדות, שבה ראו את מקור הנצרות. למעשה, הם ראו בנצרות סוכן להפצת רעיונות יהודיים ברחבי העולם והתייחסו לכך כקשר יהודי.

ובכן, ניאו-פגאניזם זה הסית לעוינות כלפי הדת מצד אחד, והוליד את הפשיזם והאנטישמיות מצד שני. כאשר בוחנים את יסודות האידיאולוגיה הנאצית במיוחד, ניתן לראות בבירור שהיטלר וחסידיו היו למעשה פגאנים.

השנאה הנאצית ליהודים היתה חלק מהאידיאולוגיה שתיעבה את הדת. הנאצים ששנאו את הנצרות ראו בה "מזימה יהודית". הם לא יכלו לשאת את המחשבה שגרמנים, שאותם ראו כ"גזע האדונים", יאהבו וירוממו את ישו, שהוא נביא ממקור ישראלי. הנאצים לא רצו בנביא ממוצא ישראלי שידריך את הגרמנים, אלא בלוחמים הברבריים והאכזריים של התרבות הגרמנית הפגאנית.

האנטישמיות היא אידיאולוגיה אנטי-דתית ששרשיה נעוצים בניאו-פגאניות. לפיכך, לא יעלה על הדעת שמוסלמי יאמץ לעצמו את האנטישמיות או יחוש אהדה לרעיונותיה. האנטישמיות אינה רוחשת כבוד לאברהם, משה או דויד, שהיו נביאים מבורכים ואשר נבחרו על ידי האל לשמש דוגמא לאנושות.

לאנטישמיות ולצורות אחרות של גזענות (כגון דעות קדומות נגד שחורים) אין מקום בדת אמיתית; אלו הן סטיות הנובעות מאידיאולוגיות שונות ומאמונות תפלות.

יתר על כן, כשנבחן את האנטישמיות וצורות אחרות של גזענות, נראה בבירור שהן דוגלות ברעיונות ובמודלים חברתיים הסותרים לחלוטין את ערכי המוסר של הקוראן. למשל, ביסוד האנטישמיות נמצא את השנאה, האלימות והיעדר החמלה. האנטישמי עשוי להיות כה אכזרי עד שיתמוך ברצח של יהודים, ללא אבחנה בין נשים, ילדים וקשישים, ואף להצדיק מעשי עינויים כנגדם. אולם ערכי המוסר של הקוראן מצווים על אהבה, חמלה ורחמים על כל בני האדם. הקוראן גם מצווה על המוסלמים להפגין צדק ולנהוג בסלחנות אפילו כלפי אויביהם.

מאידך, האנטישמים וגזענים אחרים מתנגדים לחיים משותפים עם בני גזע או דת שונים. לעומתם, אין בקוראן אבחנה כל שהיא בין הגזעים; הקוראן מייעץ לאנשים בני אמונות שונות לחיות יחדיו באותה חברה מתוך שלום ואושר.

מנקודת מבטו של המוסלמי על העולם, אחד המדדים הבסיסיים הוא הצדק. יהיו מתנגדיו אשר יהיו, אין המוסלמי יכול לסטות מן הצדק. עליו לנהוג על פי ההגיון והמצפון, ולא לפי רגשותיו. הוא חייב להתרחק מקנאות ודעות קדומות ולקבל החלטות על פי ההגיון.

בקוראן, האל מלמד אותנו בבהירות רבה על עמים ודתות אחרות:

1. ערכי המוסר של הקוראן פוסלים כל סוג של גזענות.

2. הקוראן מצווה על גישה סובלנית וידידותית כלפי דתות אחרות, כל עוד שאינן רוחשות איבה לאיסלאם ולמוסלמים.

התמונה שאנו שואפים לראות במזרח התיכון היא של היהודים החיים בישראל מתוך יחסי שלום עם מוסלמים - ונוצרים. זוהי עובדה שיש לאוכלוסייה היהודית של ישראל זכות לחיות בחלקה האחד של פלשתינה, בארצם של אבותיהם. הדרך היחידה להגשמת זכות זו, ללא פגיעה בזכויות האחרים (זכויות הפלשתינאים, למשל) היא באימוץ פילוסופיה מדינית ישראלית שתגן על זכויות הערבים הפלשתינאים, ולא במדיניות אגרסיבית של כיבוש וקולוניאליזם. בטווח הרחוק, ישועתו של האזור נעוצה במודל שיביא שלום ויציבות למזרח התיכון, כאשר קהילות שונות יחיו במשותף על אותן אדמות, חפשיות מאיבה, רוחשות כבוד הדדי לזכויות ולערכים זו של זו. מודל שיתבסס על כך יביא שלום ובטחון לכל עמי האזור.


אודות הרון יחיא

מספריו של הרון יחיא (באנגלית)

מאמרים שפורסמו במדורנו 'חדשות ודעות'

מאמרים נוספים מאת הרון יחיא (באנגלית):

Islam And The People Of The Book

Let Us Join Forces Together

Muslims and The People of the Book in History

בקרו: באתר של הרון יחיא

באתר "איחוד האמונות"

לרכישת ספריו של הרון יחיא: www.bookglobal.net

להתקשר עם הרון יחיא




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.