מדינת ירושלים

הזדמנות ואתגר לישראלים ופלשתינאים - ולאחרים

מאת דניאל גברון

מתנגדי הפתרון של מדינה אחת לישראלים ופלשתינאים כנראה אינם מודעים לעובדה שאנו, היהודים, כבר היינו במצב כזה. ישראל של ימי התנ"ך היתה ישות רב-אתנית ופלורליסטית, השונה מאד ממדינת הלאום המודרנית. עובדה זו בולטת, בין אם קוראים את התנ"ך באופן מילולי ובין אם בוחנים אותו דרך משקפי הארכיאולוגיה ובקורת המקרא. דוד המלך כבש את ירושלים מידי היבוסים, ואז שיתף אותם בחייה. הוא קנה את הגורן שעליו הקים מזבח מאת ארונה היבוסי. הוא הרחיב את העיר כדי לשכן בה את משפחתו, חצרו וממשלתו, בלי להשמיד או לגרש את תושביה. הוא השתמש בפקידים כנעניים, היה לו גנרל חתי, ולאחר שנלחם בפלשתים - שילב אותם בצבאו.

המדינה היהודית השניה היתה מאוכלסת בשומרונים, במתיישבים שהובאו על ידי האשורים, במתנחלים הלניסטים, החל מתקופת אלכסנדר הגדול, ובאחרים. המלך הורדוס ויורשיו היו אדומים, והנבטים אכלסו את אזור הדרום.

בהמשך ההיסטוריה, אבי הציונות הפוליטית תאודור הרצל קרא לספרו הראשון מדינת היהודים, אך בבואו לתאר אותה ברומן הנבואי שלו אלטנוילנד, הוא צייר ישות עם נשיא יהודי וסגן נשיא ערבי. גיבור הסיפור, דוד ליטבאק, מסביר:

"אתה מבין, אין לנו מדינה כמו מדינות אירופה של תקופתך. אנו חברה של אזרחים המחפשים אושר בחיי עבודה ובפעילות תרבותית."

אפילו דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל ותומך נלהב של הרבונות היהודית, נדהם כשועדת פיל הציעה בשנת 1937 לחלק את הארץ, כולל יישוב מחדש של חלק מהערבים שחיו בשטחים שנועדו ליהודים.

"זה יכול לתת לנו דבר שלא היה לנו מעולם, אפילו לא בימי בית ראשון ושני... הזדמנות שלא העזנו מעולם לחלום עליה," הוא כתב ביומנו.

התיאור הטוב ביותר של הציונות, לדעתי, נמצא בדבריו של רונלד סטורס, המושל הראשון של ירושלים בזמן המנדט הבריטי.

"משהו מוזר יותר מההיסטוריה - שחזור העבר והחייאתו מחדש."

אם כן, אם חושבים על ציונות, אין הכרח לחשוב על מדינת לאום יהודית. אם נקח בחשבון את המציאות הישראלית כיום, ואת הערבוב של יהודים וערבים בכל חלקי המולדת ההיסטורית, נוכל לשקול אפשרויות שונות בלי לבגוד בערכינו הציוניים. האפשרות שאני מציע היא להקים בשטחי ישראל, הגדה המערבית ועזה, את מדינת ירושלים, שתהיה דמוקרטיה רב-אתנית ופלורליסטית, על יסוד העקרון של קול- אחד-לכל-אדם.

אני לא מאמין ב"ארוחות חינם". לכן אני סבור שגם היהודים הישראליים וגם הפלשתינאים יצטרכו לשלם עבור הפתרון. הוויתור היהודי יתבטא בביטול המדינה היהודית הבלעדית; הפלשתינאים יוותרו על מדינתם לפני שאפילו קבלו אותה. שני העמים יצטרכו לוותר על עקרונות המקודשים להם. ישראל חייבת לבטל את חוק השבות, והפלשתינאים חייבים לוותר על "זכות השיבה". חוק האזרחות שנצטרך לחוקק יוכל לכלול סעיפים של העדפה חיובית, הן עבור פליטים פלשתינאים והן עבור יהודים בסכנה, אך שני הצדדים חייבים לוותר על העקרון של הגירה המונית. כבר עכשיו אוכלוסיית ישראל / פלשתין צפופה ביותר; לא נוכל לבנות חברה ראויה אם השטח יהיה מיושב בצפיפות.

על בסיס זה, הצעתי להקים את מדינת ירושלים פותרת בעיות רבות, שהן כביכול "בלתי פתירות". למשל, נושאי הגבולות, ירושלים, ההתנחלויות היהודיות והפליטים הפלשתינאים. יתר על כן, לכח צבאי משולב, שיוקם מאיחוד ארגוני הבטחון הפלשתינאיים עם צה"ל, שרותי הבטחון והמשטרה של ישראל, יהיה סיכוי טוב יותר להשתלט על הטרור והאלימות, מאשר לצד אחד הפועל לבדו. ישנן גם קהילות, כגון היהודים החרדים, הנוצרים מברית המועצות לשעבר, הפועלים הזרים, האתיופים ואחרים, שיפיקו תועלת מהאוטונומיה הדתית, תרבותית וחינוכית שתוענק גם לדרוזים, לצ'רקסים ולקהילות אחרות.

מעל לכל, השילוב כל מגוון האנשים, החיים בשטח הקטן יחסית שבין הירדן והים התיכון, לישות פלורליסטית אחת, ישחרר כוחות עצומים של יצירתיות ויוזמה. כישורי ההמצאה וכשרונות הטכנולוגיה העלית יכולים להפוך את הישות החדשה למרכז אמיתי של פיתוח ובניה.

ניתן להפנות את האנרגיה והתושיה, שהושקעו זמן רב מדי בפעילות אלימה והרסנית, ליצירת חברה תוססת ומרתקת. הנה רק שלוש דוגמאות:

טכנולוגיה עלית: ידוע שישראל עומדת במקום השני אחרי ארה"ב בהקמת חברות "סטראט-אפ" טכנולוגיות. פחות ידועה העובדה שעד לעימות הנוכחי, הפלשתינאים יצרו את רוב התוכנות בשפה הערבית בכל העולם.

שיכון: למרות ההרס של בתים פלשתינאיים רבים בסכסוך הנוכחי ומצבה הנורא של הכלכלה הפלשתינאית, אין למעשה מחוסרי בית פלשתינאים. בשנות הקמתה, קלטה ישראל מיליוני מהגרים והצליחה לשכן את כולם.

השבת: בימי קדם, הנחיל עם ישראל את השבת לעמי העולם. מדינת ירושלים תוכל להעניק לעולם סוף-שבוע בן שלושה ימים - מוסלמי-יהודי-נוצרי - כאשר השבת היהודית נצבת בלב ימי המנוחה, השלום, האמונה וההתבוננות, תוך הפוגה מהמולת המיכון ומן התמונות והצלילים האלקטרוניים. שבוע עבודה בן ארבעה ימים יחליף את זמני העבודה העמוסים של המצליחנים, ואת האבטלה (הסמויה או הגלויה) של כה רבים, וישתלב בתרבות פנאי חיובית.

ישראלים ופלשתינאים, ואחרים החיים באזור, צריכים להשתלב במדינת ירושלים, הישות שתהיה מופת לעולם. זו משימה גדולה, אך קל יותר לבצע אותה לעומת הקמת מדינת ישראל לפני 55 שנה.


אודות דניאל גברון

ספר מאת דניאל גברון: "צדו השני של הייאוש" (אנגלית)

מאמרים שפורסמו במדורנו 'חדשות ודעות'




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.