ישראטין

תוכנית שלום של מועמר קד'אפי?

סקירה מאת עורכי 'דרכי-תקוה'

נתקלנו להפתעתנו באתר אינטרנט הטוען שהוא מייצג את מנהיג לוב מועמר קד'אפי, שם גילינו גישה ערבית בלתי שגרתית לסכסוך המזרח תיכוני. אין לנו מושג אם האתר באמת מבטא את דעותיו של קד'אפי, ואין לראות בפרסום שלנו משום הסכמה לתוכנו. אך אין ספק שתוכנית "ישראטין" כתובה ברוח מקורית, תוך השקעת מחקר לא מועט, ומייצגת חריגה של ממש מהאחידות הדוגמטית הנפוצה כל כך באזורנו. אנו רוצים לקוות שריבוי רעיונות יצירתיים, משני צדדי הגבול, אולי יובילו לתוצאות טובות יותר בעתיד.

מפאת אורכו של המאמר, נצטט כאן רק קטעים נבחרים:


היהודים לא שונאים את הפלשתינאים ולא רוצים להוציא אותם מפלשתין הארץ שלהם, ולא רצו להרוג אותם כמו שהיה מפורסם... וגם טבח דיר יאסין הוא לא אמיתי, והערבים שלא מפלשתין תקפו את פלשתין והכריזו המלחמה נגד היהודים.

***

היהודים - ובמיוחד הדתיים - לא מקבלים החלפת ארצם הקדושה בשום ארץ אחרת, גם הפלשתינאים - ובמיוחד הקיצונים - לא מקבלים החלפת ארץ אבותייהם בשום ארץ אחרת.

בקיום שתי מדינות, שני הצדדים ימשיכו במאבקם אחד נגד השני בגלל לחיות בארץ האבות ביחס לפלשתינאים, ובארץ ההבטחה ביחס ליהודים.

הפתרון הוא הפקת-תועלת מן הנתונים הקימים והמוסכמות ההיסטריות וקיום מדינת (ישראתין) מהפלשתינאים ומהישראלים, איפה שיחיה ויסע הפלשתיני והיהודי במלוא החופש. אשר המתיחס לגדה המערבית כארצו הקדושה יכול לחיות ולנסוע בה לפי רצונו... וגם אם ירצה לקרוא לה בשם יהודה ושומרון, אין מניעה. ואם הפלשתיני ירצה לחיות ולנסוע בערי החוף כעכו וחיפה ויפו ותל אביב וגדול...וכו', גם אין מניעה. כך הענינים חוזרים למסלולם, ומסתימים הקפוח והשלילה מפני שאין איבה היסטורית בין יהודים לערבים, אלא האיבה היא בין יהודים לרומאים בתקופה העתיקה, ובין יהודים לאירופים בתקופה החדישה.

סכום

1. האזור צר מאוד ולא מתרחב בכלל לשתי מדינות.

2. שתי המדינות ילחמו זאת בזאת מפני שארץ כל אחת מהן היא ארץ של האחרת לפי דעתן, וכל מדינה מרגישה שהיא מאוימת מהצד השני.

3. כל אחת מהן לא יכולה לקלט העולים היהודים והפליטים הפלשתינאים.

4. התערבות התנחלותית בין שניהם. יש מליון פלשתינאי לפחות בנקראת ישראל. וכמעט חצי מליון ישראלי לפחות, עכשיו, בגדה המערבית וברצועת עזה, ועדות אחרות: דרוזים, קתולים, נוצרים ומוסלמים...וכו'. וזה הוא דוגמה להתערבות.

5. פועלי בתי החרושת הישראלים הם פלשתינאים.

6. אינטגרציה כלכלית בין שני הצדדים.

ובסוף

1. חזרת הפליטים והבורחים הפלשתינאים אל ארצם.

2. מדינה אחת כמו בלבנון.

3. בחירות חופשיות, הפעם הראשונה או גם השניה בחסותו של האו"מ.

4. פרוק נשק ההשמדה הטוטלית ממנה ומהמזרח התיכון אם נמצאת.

5. כך יסתים המאבק במזרח התיכון, והמדינה הזאת תהיה מוכרת כמו לבנון ותשתתף בליגה הערבית.

אולי תהיה התנגדות על השם (ישראתין). ההתנגדות הזאת היא בלתי תועלת ומזיקה מאוד ושטחית. בעלי ההתנגדות הזאת הם אנשים רגשיים ולא הגיוניים. צריכים להשות בין בטחון היהודים שיחיו בשלום עם הפלשתינאים ומשתלבים ביחד במדינה אחת, לבין לעמוד על השם ולוותר בשלום היהודים ובשלום המזרח התיכון והעולם.

לא צריך להקשיב לקולות השומרים העתיקים, ולאופני מחשבות מלחמת העולם השניה, אלא צריך להקשיב לקול הנוער, גיל העתיד.

אופני המחשבות העתיקות הן גרמו האסון הנוכחי.

מדינה יהודית בנפרד, היא מטרה לסכנה ערבית ומוסלמית, אבל מדינה מעורבת מהמוסלמים ויהודים וערבים וישראלים לא תוקף בכלל לא מהמוסלמים ולא מהערבים.

מאז שנת 1967 המצב היה מדינה אחת ישראתינית ואפילו פעולות ההתאבדות היו בואות מחוץ המדינה הזאת.

פעולות ההתאבדות עכשיו היא לא מערבי ארץ 1948 כמו שקוראים להם, אלא מפלשתנאי חוץ ממה שנקרא ערבי ישראל. ובזה יש לנו דוגמה ברורה על הצלחת מדינה אחת מתעורבת (ישראתין).


המאמר המלא מתפרסם באתר אלגת'פי בעברית , באנגלית , בצרפתית , ובערבית .




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.