הגדל תמונה

התרומה הברזילאית

לשלום ישראלי-פלשתינאי

מאת קלאודיה ג.ס. מרטינס

כגיאוגרפית ברזילאית, אני מחפשת דרכים שהקהילה הבינלאומית בכלל וברזיל בפרט, תוכלנה לסייע לפתרון המבוי הסתום במזרח התיכון.

ממחקרי על השטחים המוחזקים כעת בידי ישראל והרשות הפלשתינאית, הגעתי למסקנה שהמשאבים הטבעיים של האזור אינם מספיקים לקיום הולם של האוכלוסיה הגדלה בהתמדה. הישוב הכפרי הפלשתינאי הנשען בעיקר על חקלאות סובל מבעיות קיום קשות. צמצום כמות מי השתיה ממעיינות, גשמים, בארות ומן הרשת הארצית פגע קשות באיכות המים. יש לצמצם את היקף החקלאות הדורשת השקיה כדי לעמוד בדרישות הספקת המים לצריכה ביתית. קידוח בארות נוספים יכול לספק מים נוספים רק לצריכה הביתית ולמפעלים הזקוקים לפחות מים מאשר החקלאות. קביעת עדיפויות לצריכת מים היא החלטה פוליטית קשה. הדבר קשה במיוחד לרשות המים הפלשתינאית, ששליטתה מוגבלת על הספקת מי הבארות וחלוקתם. מקורות אלה מועטים ובלתי אמינים ולכן אינם יכולים לספק את צרכי האוכלוסיה הפלשתינאית (מאמר של סקרפה דוד ג'., 'איכותם ויציבותם של מקורות המים העומדים לרשות הכפרים הערבים ממערב לקו החיץ בדרום הגדה המערבית'.)

הקהיליה הבינלאומית יכולה לסייע להקלת הלחץ של האוכלוסיה על משאבי הטבע באזור באמצעות מתן אפשרות לבני כל הקהילות להגר לארצות אחרות. ברזיל מתאימה במיוחד למטרה זו עקב דמיונה לארץ-ישראל / פלשתינה, עם הפוטנציאל שלה לפיתוח חקלאי ונסיונה בחקלאות באזורים צחיחים ומדבריים-למחצה.

מובן מאליו שהגיאוגרפיה אינה מספקת תשובה שלמה לשאיפות שני העמים. ממדים פסיכולוגיים, תרבותיים, דתיים והיסטוריים משפיעים לעתים יותר מכל הגיון, שכל ישר וניתוח אובייקטיבי ורציונלי. הן הפלשתינאים והן הישראלים רואים בארץ זו את מולדת אבותיהם, ושניהם יטענו שאינם רק קהילה אתנית עם צרכים תרבותיים אלא לאומים המוגדרים ע"י הטריטוריה שלהם.

אולם אוכלוסיות שני העמים מפוזרות כיום בארצות רבות ואין אפשרות ליישב את כולן בשטח שבין הים התיכון לנהר הירדן. שני העמים רואים בארץ את מרכזם הלאומי, אך קהילותיהם בפזורה משגשגות וחשות שותפות גורל עם תושבי המולדת.

כבר כיום, ישראל נחשבת בעיני 5 מיליון אזרחיה היהודים כמרכז של העם היהודי כולו, על 12-13 מיליון בניו ובנותיו. מדינת ישראל נחשבת באופו סמלי לבית הלאומי היהודי, למרות חוסר יכולתה לקלוט את כל בני העם. גם העם הפלשתינאי מפוזר כיום בין ארצות רבות, ביניהן ירדן, סוריה, לבנון, ישראל, הגדה המערבית ורצועת עזה ועוד, כולל קהילות בכל העולם המערבי. הציבור הפלשתינאי במולדתו יכול לשמש כמרכז הלאומי, בהשתתפות מלאה של קהילות הפזורה הפלשתינאית.

ברזיל יכולה להציע בסיס חדש לקהילות יהודיות ופלשתינאיות, במיוחד לאלה החיים כעת בתנאים מחפירים. לברזיל יש מסורת ארוכה של סובלנות וחופש דת מלא. במדינות כמו סאו פאולו, ריו גרנדה דו סול, פרנה ומטו גרוסו דו סול, מקבלים בברכה מוסדות דתיים החיים זה לצד זה בשלום, כולל מסגדים וכנסיות של זרמים שונים, ואף דתות אפריקאיות שונות. בעיר מגורי, סאו פאולו, פורחת אחת הקהילות הערביות הגדולות בעולם. שטחה העירוני מאכלס 19 מיליון תושבים ובשנה הבאה היא תהיה לעיר השניה בגודלה בעולם. אם כן, ברזיל יכולה בהחלט לקלוט כמות גדולה של מהגרים חרוצים כמו הפלשתינאים והישראלים.

אני מודעת לעובדה שהצעתי עלולה להרגיז אנשים רבים. אך עלי להבהיר שאין בכוונת הצעתי לשלול מהישראלים או מהפלשתינאים את זכותם למולדתם. ארצם המשותפת צריכה לשמש כמרכז הלאומי של שני הצדדים.

אחד מגדולי ההוגים היהודי, הרב אברהם יהושע השל, כתב שאחת התרומות הגדולות שהעניקו היהודים לאנושות היתה הדגש על ממד הזמן, במקום על ממד המרחב. מוצא היהודים מעם של נוודים שלא היו כבולים למגבלות גיאוגרפיות. כאשר התנחלו לבסוף בארצם, אופי הקיום שלהם נשאר קשור לזמן שמעבר למגבלות גשמיות.

ניתן לראות באדם המודרני יצור החי במדבר אורבני המזכיר לו ללא הרף את מגבלות המרחב. כותב הרב השל: "הציביליזציה הטכנית היא שאיפת האדם למרחב. הסכנה מתחילה כאשר צוברים כח בתחום המרחב, אנו זונחים את כל שאיפותנו בתחומי הזמן, שבו היעד הוא להיות ולא להיות בעלים של חפצים, לתת ולא לקחת, להתחלק ולא לשלוט, לא להכניע אלא להיות בהרמוניה... החיים נפגמים כאשר השליטה במרחב, צבירת נכסי המרחב, הופכת לדאגתנו היחידה."

לפיכך, זהותם התרבותית והלאומית של הישראלים והפלשתינאים יכולה להשאר שלמה, ללא קשר למקום מגוריהם הפיסי. קבלת אשרה של תושבי קבע בברזיל לא תאלץ את המהגרים לוותר על אזרחותם הנוכחית ולא תפגום בשאיפותיהם הלאומיות. ההצעה לפתוח הזדמנויות חדשות בברזיל נועדה לשמש כצעד הומניטרי על בסיס אישי, ועשויה לעזור כצעד משלים לפתרון הקבע הפוליטי במזרח התיכון.


אודות קלאודיה ג.ס. מרטינס

דוא"ל: c.gaspar@terra.com.br




כל הזכויות שמורות ל'דרכי תקוה', © 2003-5

'דרכי-תקוה' שומר על זכותו לפרסם חומרים לפי שיקול דעתם של עורכי האתר. עם זאת, כל החומרים באתר זה מתפרסמים על אחריותם הבלעדית של מחבריהם. בעלי האתר ועורכיו אינם מקבלים על עצמם אחריות לשום חומר, אלא אם הם נזכרים במפורש כמחבריו של קטע מסויים.