שעתו של המגזר השלישי: עליית החברה האזרחית בעולם ובישראל

מאת: ד"ר ישעיהו בן-אהרן

(פברואר 2002)

 "מצד אחד, החברה [הישראלית] מתפצלת לתרבויות שונות, המנהלות ביניהן מאבקים חריפים על כללי המשחק ועל הקצאת הנכסים המשותפים. אך יחד עם זאת, נבנה רב-שיח, ככל שיהיה לעיתים בוטה מאוד, בין התרבויות השונות ושכבות האליטות שלהן, ומתגבשת סולידריות על בסיס חדש. כך עשוי להיווצר בהדרגה לנגד עינינו מרחב ציבורי חדש, שכמותו טרם הכרנו: החברה האזרחית". (ברוך קימרליג, קץ שלטון האחוסלי"ם 2001 , עמ' 86)

"החברה האזרחית היא שנושאת את התקווה להתחדשות חברתית, לצמיחת מנהיגות חדשה ולהתוויית עתיד טב יותר למדינת ישראל" (יולי תמיר, "הארץ", 1.1.2002)

מבוא

מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת אנו עדים לא רק להתמוטטות המשטרים הקומוניסטים והסוציאליסטיים שהתיימרו לקיים תחלופה חברתית בת קיימא לקפיטליזם המערבי, אלא גם להחלשות משמעותית של מדינת הרווחה האירופית ששימשה כדגם למדינות מפותחות ומתפתחות ברחבי העולם מאז תום מלחמת העולם השניה, וביניהן גם מדינת ישראל. במקביל, אנו עדים להיווצרותו של מאזן כוחות חברתי חדש. התפיסה החברתית המוצגת כאן מבוססת על ניתוח והבנה של מאזן כוחות חברתי חדש זה.

ארבעה תהליכים תרבותיים, חברתיים, וכלכליים משולבים פוקדים היום את האנושות, בכל הרמות של ארגון חברתי, ואלו הם:

הגלובליזציה האליטיסטית בתחום הכלכלי

החלשות מדינת הרווחה בתחום המדיני-פוליטי

עליית החברה האזרחית, המבוססת על השקפת העולם החדשה של מדעי הטבע והאדם, למעמד של כוח חברתי עצמאי במגזר השלישי

התהוות מאזן כוחות חברתי חדש, תלת-מגזרי -כלכלה, מדינה, חברה אזרחית-המחליף את מאזן הכוחות הדו-מגזרי- כלכלה ומדינה- שקדם לו

הגלובליזציה האליטיסטית : מקובל לכנות את תהליך הגלובליזציה, כאשר הוא הופך למכשיר בלעדי למירוב עוצמה ורווח בידי תאגידים והון על לאומיים בשם "גלובליזציה אליטיסטית" או "תאגידית" .(Elite or Corporate Globalization ) כוחות אלו פועלים מבלי להתחשב בצרכי האדם, החברה והסביבה וגורמים לפערים שלא היו כמותם בהסטוריה בין עניים לעשירים ולמצב האקולוגי החמור של כדור הארץ. הגלובליזציה הכלכלית היא הגורם הן להחלשות המדינה והן לעליית החברה האזרחית.

החלשות מדינת הרווחה : מדינת הרווחה, הן באירופה והן באסיה, התפתחה בצורה הנוכחית לאחר מלחמת העולם השניה. הסיבה לכך שהיא מאבדת היום מהלגיטימיות הציבורית והתמיכה האזרחית, נובעת מהערך ההולך ופוחת שמיחסים האזרחית לתחום הפוליטי בכלל ולעוסקים בו, בפרט. ברוב הארצות רוב האזרחים אינם מרוצים מהאופן שבו המדינה מנהלת את השרותים (במיוחד חינוך, תרבות, בריאות, שמירה על הסביבה ופיתוח התשתיות), והוא מוטרד מהשפעות האינטרסים של התאגידים העל-לאומיים וההון הגלובלי על ניהול הכלכלה הלאומית.

עליית החברה האזרחית : החברה האזרחית מחליפה חלק מתפקידי מדינת הרווחה המקובלים במיוחד בשרותים, תרבות, הגנה על זכויות האדם וסביבה. יותר יותר מתברר כי ללא תמיכה אזרחית פעילה הפוליטיקה המפלגתית והדמוקרטיה הפורמלית מאבדים את הלגיטימיות ועצם קיומה של המדינה הדמוקרטית מוטל בספק. המקור הרוחני והמוסרי המניע את החברה האזרחית מבוסס על השינויים הגדולים המתחוללים בתפיסת העולם והאדם, במדעי הטבע והרוח, החל מאמצע המאה ה- 20: הם מתארים יקום, אבולוציה, וחיים על פני האדמה, בצורה שיתופית, שלמותית, ויצירתית. היקום והטבע, והאדם בתוכם, נראים היום יותר כיצירה גדולה, מאשר כמכונה ענקית.

יצירת מאזן כוחות תלת-מגזרי : התחזקות החברה האזרחית הופכת אותה לכוח חברתי עצמאי. היא הופכת לכוח שלישי, לצד הכוחות השלטוניים והכלכליים. עלייתה יוצרת מאזן כוחות חברתי חדש, שהוא תלת-מגזרי. מערך זה מחייב את יצירתם של איזונים ושותפויות תלת-מגזריים, בהן משתתפים ארגונים אזרחיים, פוליטיים וכלכליים. הוא מחליף את מאזן הכוחות החברתי הקודם שהיה דו-מגזרי, של מדינה מול כלכלה. יחסי הגומלין, האיזונים והשותפויות התלת-מגזריים עונים טוב יותר על הצרכים החברתיים בהווה, מכיוון שרק חברה אזרחית חזקה יכולה להתמודד עם אתגרי הגלובליזציה הכלכלית אשר המדינה הפוליטית חסרת אונים מולם.

החברה האזרחית העולמית השיגה בשנות ה-90 של המאה הקודמת השפעה חברתית שאפשרה לה להשתתף בקביעת סדר היום הגלובלי בנושאים החשובים ביותר. היא עלתה לכותרות בעקבות "הקרב על סיאטל" בנובמבר-דצמבר 1999כאשר הצליחה להכשיל את כינוס השרים של ארגון הסחר העולמי (WTO) , בו משתתפות היום 144 מדינות. אך למעשה מאז "ועידת כדור הארץ" בריו דה ז'נרו ב-1992 החברה האזרחית העולמית דואגת לכך שכוחות "הגלובלזיציה האליטיסטית" לא יקבעו יותר לבדם- או באמצעות ממשלות חלשות הנשמעות להן- את סדרי העדיפויות העולמיים בנושאי התחממות כדור הארץ, סביבה, זכויות אנוש, הסדרים בין-לאומיים וכיוצא בזה. בזאת הפכה החברה האזרחית ל"כוח השלישי" לצד הכלכלה והמדינה.

שינוי תפקיד המדינה

מדינה הלאום הדמוקרטית המודרנית התפתחה באירופה ואמריקה הצפונית במאות 20-18 במקביל להתחזקות תחושת הערך של הפרט וההכרה החברתית הגוברת בחרותו ושוויון ערכו. היא ביטאה דרגה חדשה של חרות ומעורבות חברתית מצד שכבות גדולות יותר של הציבור. בעזרת המדינה הדמוקרטית הועברה האחריות להתפתחות החברה מידי האליטות השליטות מאז ימי הביניים למעמדות החדשים: למעמד הביניים, לפרולטריון, ולבעלי ההון החדשים. המדינה החדשה לבשה צורות שונות בהתאם לארצות השונות בהן באה לידי קיום. אין זה מעניינינו כאן לנתח את ההבדלים הללו. מספיק יהיה לומר כי באופן כללי המדינה החלה לרכז בידיה את התפקידים החברתיים העיקריים, בכל תחומי החיים החברתיים, וכי התפתחות זו ביטאה התקדמות גדולה בהתפתחות החברה האנושית.

יש לציין כי רעיון "הפרדת הרשויות" ויצירת מערכת איזונים אהדדית ביניהן הוכר על ידי כמה ממייסדיי המדינה המודרנית, ובארצות מסוימות אף מומשו היבטים חלקיים ממנו. הפרדת הדת, מערכת המשפט והבנקאות מהמדינה, קשורים באופנים שונים ברעיון זה. ברוב המקרים, מכל מקום, הפרדת הרשויות נדחקה ונותרה בצל ריכוזיות מתעצמת והולכת של המדינה, במיוחד עם עיצוב מדינת הרווחה האירופית לאחר מלחמת העולם השניה.

ההתפתחות החברתית אינה קופאת על שמריה. מה שהועיל בתקופה אחת הופך לרועץ בתקופה הבאה. תחושת החופש האישי של הפרט ורצונו להיות לשותף עצמאי בעיצוב התכנים והצורות של החיים התרבותיים, החברתיים והכלכליים הולכת וגוברת. כשם שהמונרכיה האוניברסלית של ימי הביניים הוחלפה על ידי מדינת הלאום הריכוזית, היום מדינה זו מוחלפת על ידי צורות חדשות של ארגון חברתי העונות טוב יותר על הצרכים החברתיים הנוכחיים.

לתפיסות החברתיות החדשות מכנה משותף רחב אחד: הן מדגישות כי המדינה הריכוזית אינה יכולה יותר להגשים את הערכים החברתיים ולמלא את כל התפקידים שנטלה על עצמה בעבר. על החברה מוטל היום להגדיר מחדש את תפקידיה בתחומים המובהקים לה, ולשחרר מאחריותה את שאר התחומים החברתיים. לצד חידוש הדרישה להרחבה מהותית הרבה יותר של הפרדת רשויות, מצטרפים מושגים חדשים לשיח החברתי. בעוד שהשימוש במושג "ביזוריות חברתית" הופך לעיתים לסיסמה בלבד, הרי שמושג ה"תלת-מיגזריות", או "שותפויות תלת-מגזריות" (Threefolding, or Tri-Sector Partnerships) משקף תהליכים חברתיים ממשיים. ארגונים בין-לאומיים, ביניהם הבנק העולמי והאומות המאוחדות, משתמשים בו כדי לציין את התהוותה של מערכת איזונים חברתית חדשה בין הכלכלה, המדינה, והחברה האזרחית. מאז הכשלת שיחות ארגון הסחר העולמי (WTO) בסיאטל 1999, על ידי קואליציה חברתית-תרבותית רחבה של ארגוני החברה האזרחית, הנושא אינו יורד יותר מסדר היום החברתי העולמי. ועידת שמונה המדינות המפותחות שהתכנסה באוקינאווה, יפן, ביולי 2000 מדגישה בעמוד הראשון של תצהירה כי רק שיתוף פעולה גלובלי בין ממשלות, כלכלות, וחברות אזרחיות מסוגל ליצור יציבות בעולם במאה ה- 21 .

הסיבה העיקרית לעיצוב הרעיון החברתי התלת מגזרי נעוצה בכוחה המתחזק והולך של החברה האזרחית העולמית (Global Civil Society). החברה האזרחית הופכת לכוח מוביל במאבק הציבורי בהשפעות החברתיות הקשות של הגלובליציה. ככל שהמדינות הדמוקרטיות הופכות לכלי שרת בידי אינטרסים אנוכיים בעלי עוצמה והקף גלובליים, מובן יותר הצורך ביצירת "תחום חברתי של חרות", שיהווה בסיס ליצירה חברתית ברת-קיימא.

הגלובליזציה היא הכוח המניע את ההתפתחות הכלכלית העולמית, ובעקבותיה גם את ההתפתחות הפוליטית והתרבותית מאז תחילת שנות ה- 90. במישור החברתי הגלובליזציה גורמת להחלשות גוברת של מדינת הרווחה הריכוזית. החלשותה ניכרת באיבוד הדרגתי של יכולת המדינה לעצב את כלכלתה, חוקיה, ותרבותה כפי שנהגה לעשות. על החלל חברתי הנפער מתחרים היום שני כוחות חברתיים עיקריים: אינטרסים כלכליים של תאגידי ענק וחברות פיננסיות על-לאומיים, מכאן, וארגונים אזרחיים לא ממשלתיים, הנוצרים מהתאגדויות חפשיות, מכאן. משקלם היחסי של שני הכוחות החברתיים הללו מעצב את האיכות האנושית והערכית השקולה של המדינה בתווך. המדינה לבדה חסרת אונים בפני המתקפה הגלובלית של תאגידים אשר רבים מהם חזקים יותר מכלכלתן של מדינות שלמות. היא זקוקה לחברה אזרחית חזקה לא רק כדי לשמור על הישגים חברתיים ותרבותיים שכבר הושגו, אלא גם כדי להשיג יעדים חברתיים חדשים.

ככל שגדל כוח חדירתם הכלכלי והשפעתם החברתית-תרבותית הכוללת של תאגידי ענק גלובליים, ההמונים מתמכרים לצריכת מוצרים דלי איכות בקניוני ה"תרבות" של הוליווד וה"מזון" של מקדונלד, בעוד ממשלותיהם מפריטות ומוכרת את נכסיהן הכלכליים והתרבותיים לאותם התאגידים עצמם. לעומת זאת, ככל שגדל משקלם של הארגונים האזרחיים החופשיים והשפעתם על החברה מתחזקת, ערכי יסוד חברתיים נשמרים ומתפתחים בהתאם: זכויות אדם, שימור משאבי הטבע והגנת הסביבה, מורשת לאומית ודתית, עסקים קטנים, חינוך חפשי, מחקר ופיתוח, ורפואה משלימה וקהילתית. עליית החברה האזרחית העולמית מאזנת את כוחות הגלובליזציה ברמה הגלובלית, וארגוני אזרחים חופשיים פועלים לפיתוח הסביבה התרבותית, החברתית והכלכלית ברמה הלאומית והקהילתית. בעוד המדינה הולכת ומתפשטת מהנכסים הכלכליים והתרבותיים המוחזקים בידה ומאבדת בה בעת את יכולתה לשמור על זכויות אנוש בסיסיות, יותר יותר אנשים מבינים כי אין לצפות שתוכל יותר למלא את תפקידיה המסורתיים.

הכוחות הכלכליים והשפעתם צמחו הרחק מעבר ליכולת המנגנונים הפוליטיים לרסנם. רק מגזר שלישי עצמאי, שווה ערך בעוצמת השפעתו החברתית למגזר הפוליטי והכלכלי, יכול לאפשר השגת איזון חברתי- ברמה חדשה של הסכמה חברתית- שידמה לאיזון הכלכלי-פוליטי שהשיגה מדינת הרווחה האירופית לאחר מלחמת העולם השניה.

פשיטת הרגל של מדינת הרווחה:

מכירת חיסול של נכסיה הכלכליים, התרבותיים והחברתיים

ברור היום כי המדינה במתכונתה הקיימת אינה מסוגלת לחנך, לנהל את מוסדות הבריאות והתרבות, להגן על הסביבה, ולעשות את השימוש החברתי המועיל ביותר בנכסים ובתשתיות הכלכליים של המדינה. הנכסים הציבוריים המופרטים ונמכרים היום מייצגים עמל דורות של כל שכבות הציבור. הם מהווים פרי חברתי יקר ערך. בחוגים יודעי דבר המכוונים את הגלובליזציה הכלכלית בנתיבים מגמתיים, מדברים כמעט בגלוי על כך כי הגיע עת "הקציר הגלובלי" או "חג האסיף העולמי". בכך הם מתכוונים לתהליך שהתעצם מאוד החל משנות ה- 90 של המאה הקודמת: תאגידי ענק וחברות הון על-לאומיים אוספים באירופה, צפון- ודרום-מזרח אסיה, מזרח אירופה ורוסיה את הנכסים הכלכליים והציבוריים העצומים שיצרו מדינות הרווחה והמדינות הקומוניסטיות במשך המאה ה- 20, המופרטים ונמכרים היום בחלק קטן עד מאוד משוויים הכלכלי האמיתי ,שלא לדבר כלל על שוויים החברתי הכולל.

ברוב הארצות מדינת הרווחה מפריטה בתחום הכלכלי את תשתיות התעשייה, תקשורת, תחבורה, אנרגיה, פיננסים (בנקאות) מים, וקרקע. בתחום התרבותי מופרטים בתי ספר ואוניברסיטאות, מכוני מחקר מדעיים, בתי חולים וביטוח רפואי, סוציאלי ופנסיוני, מרכזי אומנות ותרבות. בנוסף, בשל אותם תהליכים, נחלש כוחה של המדינה בהגנה על זכויות האדם, הסביבה, בחקיקה מתאימה ובאכיפת החוק והסדר. הנכסים מועברים לידי קונים שרכשו אותם למטרות רווח בלבד; ואילו ההכנסות מהמכירות זורמות לקופת המדינות אשר בין כה וכה אינן מסוגלות להשתמש בהן לטובת החברה. מהלך זה הוא מוטעה פעמיים: מצד אחד בעצם ההעברה של נכסים ציבוריים מידי "הכלל" (המדינה) לידי "הפרט" (התאגיד) ללא כל מחשבה חברתית רצינית באשר למחיר ולמשמעות הכלכלי-חברתי-תרבותי הכולל; ומצד שני, באי ניצול הכנסות ההפרטה ליצירת התשתית הכלכלית המתבקשת להבטחת תפקודו של המגזר השלישי והחברה האזרחית. המונחים הנרדפים "גלובליזציה אליטיסטית" או "גלובליזציה תאגידית" משמשים כדי להעניק שמות חדשים לתהליכים כלכליים המוכרים היטב זה מאות בשנים, דהיינו, התחזקותם הגוברת של כוחות ההון הספקולטיבי וריכוז הייצור בתאגידי ענק על לאומיים אשר לעיתים קרובות עולים בכוחם הכספי, הכלכלי ולכן גם הפוליטי, על כלכלתן הלאומית של מדינות. דבר זה מסביר את יכולתם לעצב את המציאות החברתית כך שתיטיב לשרת את מטרתם העיקרית: מירוב רווחים המושג לעיתים קרובות במחיר סביבתי, אנושי ותרבותי כבד. מה שמצדיק את המונחים החדשים היא העובדה כי התחזקותם המהירה של כוחות אלו במהלך החצי השני של המאה ה- 20 אכן מעניקה להם שלטון חברתי ללא תקדים. רבים מ"פירטיים גלובלים" אלו החסרים כל זיקה ומחויבות לסביבה, חברה ומדינה ממשיים, קונים היום נתחים חיוניים מהתשתית הכלכלית, החברתית והתרבותית של מדינות המאבדות בשל כך את ריבונותן הממשית ויכולתן לנהל את חיי אזרחיהן ברמות היומיומיות ביותר. כאשר נכסי המדינה מוצעים למכירה אזי היא מאבדת את יכולתה לקבוע כיצד תנהג במשאביה הטבעיים, הכלכליים, האנושיים והתרבותיים. השקעות עתק של כספי משלמי המסים במשך דורות מועברות בצורה זו (ובמחירים נמוכים פי כמה משוויים הראלי) לידי תאגידים שאין להם שום זיקה חיובית לצורכי האזרחים במדינות מוכרות הנכסים. אדרבה, בשבילם הסביבה הטבעית, חברתית או תרבותית משמשת רק למטרה אחת: מירוב רווחים חסר רסן ויהיה המחיר החברתי אשר יהיה.

לשם משל בלבד, תאגידי ענק על לאומיים כמו מונסאנטו, המפיק רווחי עתק מייצור זרעים מהונדסים גנטית, אינם בוחלים בשום אמצעי כדי להשתלט על החקלאות בעולם. על ידי ניצול כוחו הפיננסי הכביר. מונסנטו מסוגל ל"שכנע" ממשלות להעניק עדיפויות למוצרי התאגיד, למשל, על ידי יצירת תנאים בשוק הזרעים המקומי המייקרים זרעים מתוצרת מקומית וכופים את החקלאים לקנות רק "זרעים גלובליים" של מונסנטו. זרעים אלו מבטיחים יבול טוב אך עברו מניפולציה גנטית הדואגת לכך שלא יהיו פוריים, כדי שהחקלאי יאלץ לקנות זרעים חדשים בכל פעם- ולהעשיר את מונסנטו. תאגידים על לאומיים בעלי מוסר חברתי מאיכות דומה- ניתן היה למנות עשרות מהם בתחום החקלאות והמזון בלבד- השיגו זה מכבר שליטה מונופוליסטית בשוק ייצור ועיבוד המזון ברחבי העולם. 1

ההפרטה נובעת מחולשת המדינה שלא נמצא לה עדיין תחליף חברתי הולם בצורת חברה אזרחית פעילה ומערכת שותפויות תלת-מגזריות.

להלן כמה עובדות מעודכנות לגבי התקדמות תהליך ההפרטה בעולם ובארצות שונות. על פי נתוני הארגון לשיתוף והתפתחות כלכלית (OECD) מתברר כי :

הערך הכולל של ההפרטות ברחבי העולם ב- 1999 היה גבוה מ- 1998 ב- 10% והסתכם ברווח של $145 מיליארדים לממשלות המפריטות.

המכירה הגדולה בעולם התרחשה באיטליה. הממשלה האיטלקית מכרה 34.5% מחלקה ב-ENEL יצרן החשמל הגדול במדינה, בסכום של 14 מיליארד דולר.

ההפרטה הכניסה לממשלת צרפת כ- 10 מיליארד דולר לשנה מאז 1997 .

השלב השני בהפרטת Deutsche Telekom הכניס לממשלת גרמניה 10 מיליארד דולר ב -1998.

מדינות מזרח אירופה המתעתדות להצטרף ל-OECD , פולין, הרפובליקה הצ'כית והונגריה, האיצו כנדרש מהן את תהליכי ההפרטה המהווים תנאי לקבלה. למשל, ההפרטה בסקטור הבנקאי לבדו הניבה לפולין 3 מיליארד דולר.

מה מוצע היום למכירה? למעשה, הנכסים הציבוריים בכללותם, אם כי כמובן התהליך מתנהל באופנים ובקצב שונים בארצות שונות. רשימת המכר כוללת:

משאבים טבעיים : בנוסף לאוצרות טבע, כנפט, גז, מחצבים מינרליים, מתכות יקרות, יערות, אשר נמכרו בחלקם הגדול (או למעשה נשדדו, כי לגבי מדינות רבות באסיה, אפריקה, המזרח התיכון, מונח זה מדויק יותר), מוצאים היום למכירה גם משאבים חברתיים וטבעיים שנחשבו תמיד "לנכסי צאן ברזל" של האומה. תאגידים על-לאומיים קונים היום חלקים גדולים מתשתיות הכלכלה הפיזית: אנרגיה, תחבורה ותקשורת, ובמדינות שכבר מאפשרות זאת, גם קרקע ומקורות המים.

תשתיות כלכליות ופיננסיות : הפרטתם מתקדמת בקצב מהיר במיוחד ברחבי תבל, כפי שראינו לגבי הפרטת תקשורת הכבלים בארץ. מאות מיליארדים דולרים המיצגים את השקעת הציבור במשך דורות (לעיתים מאות שנים), נמכרים לרוב במחירים הנמוכים בהרבה משוויים הכלכלי והחברתי האמיתי.

ביטוח רפואי, סוציאלי ופנסיוני : ארצות הברית הפריטה את הביטוח הרפואי בשנות ה- 70 וכיום מעריכים את מספר האזרחים האמריקאיים המבוטחים חלקית או חסרי כל ביטוח רפואי ב 50-40 מליון נפש, שהם כחמישית האוכלוסייה. מדינות אירופה מתקדמות באיטיות, אמנם, אך בביטחון, בכיוון זה; מצד שני, שני שלישים מאוכלוסיית העולם, כ- 4 מיליארד נפש, שארצותיהם עדיין לא הגיעו לשלב מדינת הרווחה המערבית, מאבדים כל סיכוי להגיע לשלב זה אי פעם מכיוון שממשלותיהן הדמוקרטיות, כביכול או בפועל, ממשיכות את מכירות החיסול הנרחבות של נכסיהן הלאומיים, במידה ונשארו כאלו לאחר מאות\עשרות שנות שלטון קולוניאלי מבחוץ ושלטון מושחת מבית.

מוסדות תרבות : בתי ספר, בתי חולים, בתי סוהר מופרטים והופכים למפעלים האמורים להיות נושאי רווחים; אותו הדבר אמור גם, באופנים שונים בארצות שונות לגבי הספורט, אומנויות, מכוני מחקר מדעיים, ואוניברסיטאות.

ניתן להמחיש את משמעותו החברתית של שלטון התאגידים על תשתיות היסוד של הכלכלה הישראלית בדוגמאות רבות מכל תחומי החיים הכלכליים והתרבותיים בארץ. לשם משל בלבד, הבה נסקור בקצרה את המתרחש בתחום התיקשורת עם הפרטת ערוצי העתיד בתחום הכבלים, המכונים "הפס הרחב".

תשתית הכבלים בישראל נמצאות בבעלותן של חברות הכבלים הגדולות: "ערוצי זהב", "תבל", "מת"ב". וחברות הכבלים נמצאות בבעלותן של משפחות ההון הישראליות הגדולות: רקנטי, פישמן, מוזס, נמרודי, דנקנר וחברה אירופית בשם UPC. אותן משפחות, מסתבר, שולטות במידות שונות באמצעי התקשורת הגדולים: ערוץ 2, "ידיעות אחרונות", "מעריב", "גלובס". קרטל הכבלים הישראלי קשור קשר אמיץ למונופול התקשורתי ששמו "ידיעות אחרונות". עתון אחד, פרטי, הנמצא בבעלותן של שתי משפחות- מוזס ופישמן- שולט ב- 72% מנפח העתונות הארצית הכתובה. בנוסף לכך, הבעלים של אותו העיתון שולטים בשורה של עיתונים אחרים: "גלובס", "וסטי", "לאשה", ברשת מקומונים "ידיעות תקשורת", וזיכיון בערוץ הטלויזיה המסחרי "רשת", וכאמור כשליש מתשתית הכבלים. בכתבת תחקיר מתאר העיתונאי ארי שביט את המשמעות החברתית הנגזרת ממצב זה:

"הצורך להוציא את תשתית הכבלים בישראל למכרז, אינו נובע אך ורק מהחובה לנסות ולהשיג תמורה מכסימלית עבור נכסי ציבור ומהחובה לשמור על עקרונות יסוד של שוויון וצדק חברתי. הצורך הזה נובע בראש ובראשונה מכך שתהליך גיבוש המכרז יוכל לאפשר לחברה הישראלית להיכנס לתהליך של דיון מקיף, מסודר ואינטנסיבי, שבמהלכו היא תוכל ללמוד את מלוא משמעויותיו של עידן הפס הרחב, ולהחליט באופן ריבוני ודמוקרטי כיצד היא מתכוונת להבטיח שמפעיליו יהיו אלה שישרתו את אזרחי ישראל ולא להפך.

כבר היום אליעזר פישמן וארנון מוזס הם האנשים החזקים בישראל. חזקים הרבה יותר מחברי כנסת, משרי ממשלה, משופטים עליונים. חזקים יותר גם מראש הממשלה הנבחר ומנשיאו של בית המשפט העליון... האם באמת ישראל יכולה להרשות לעצמה להפקיד בידי פישמן, מוזס ושותפיהם את צינור החמצן הטכנולוגי של ישראל החדשה, שאליו יהיה מחובר כמעט כל בית בישראל, שבו יהיה תלוי כל משק בית, כל עסק, כל נסיון של התארגנות קהילתית, יזמות כלכלית או פעילות תרבותית?

שאלה אמיתית היא אם מסירתה של עוצמה כה רבה לידי אוליגרכיה כל כך מצומצמת לא תרוקן את הדמוקרטיה הישראלית מכל תוכן, אם היא לא תהפוך את ישראל למעין טוטליטריות-תאגידית". 2

ברור כי במערכת היחסים הכלכלית-פוליטית הקיימת בארץ כמו בכל ארץ בעולם, בהעדר חברה אזרחית פעילה במגזר השלישי, כוחם של תאגידי משפחות- ומשפחות של תאגידים- חזק בהרבה מהמערכת הפוליטית. לכן, השאלה הנשאלת למעלה, האם ישראל לא תהפוך "למעין טוטליטריות-תאגידית" אינה אלה שאלה רטורית. הכתבה עצמה די בה כדי להראות כי כבר מזמן אין לדבר על "דמוקרטיה ישראלית" בתחום התקשורת. תמונה דומה הייתה מתקבלת בתחקיר הפרטת תשתיות התחבורה, אנרגיה ובנקאות. הגלובליזציה וההפרטה של נכסי הלאום, יחד עם החלשת מדינת הרווחה הריכוזית, אינה תהליך הפיך. היא גורמת לשינויי עומק של התשתית הכלכלית, הפוליטית, והתרבותית. ללא פיתוח של הסכמה חברתית רחבה לגבי תפקידה החברתי של החברה האזרחית במסגרת מערכת איזונים חברתית תלת-מגזרית חדשה, שתחליף את העדר האיזון במערכת הדו-מגזרית, הכלכלית-פוליטית, לא יוכלו נכסי העבר למצוא את דרכם לשרת את כלל החברה בעתיד.

עליית החברה האזרחית העולמית

עם תבוסת רוסיה וגרורותיה במלחמה הקרה היינו עדים למצעד נצחון גלובלי של המערב בכל החזיתות החברתיות, הכלכליות והתרבותיות. למערב - במיוחד לארה"ב ולמדינות מערב אירופה הכרוכות בה- הייתה סיבה לחגוג: התמוטטות המשטרים הקומוניסטים והסוציאליסטיים שהתיימרו לקיים תחלופה חברתית ברת קיימא לקפיטליזם המערבי, והמרה מואצת של מדינת הרווחה האירופית ששימשה כדגם למדינות מפותחות ומתפתחות ברחבי העולם מאז תום מלחמת העולם השניה, וביניהן גם מדינת ישראל, בדגמים חברתיים כמו-אמריקאיים. מתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת אף הוכתרה עליונותו הבלתי מעורערת של המערב בתואר "קץ ההיסטוריה", מושג שהתיימר לנבא כי מעתה ואילך תתממש ההיסטוריה במיצוי נצחון הגלובליזציה המערבית והשלטת ערכיה החברתיים והתרבותיים על כל מדינות תבל. כך לפחות נראו הדברים באופוריה שלאחר התמוטטות הקומוניזם. מעטים שיערו שתוך שנים ספורות בלבד נהיה עדים בלב המערב עצמו להיווצרותו של מאזן כוחות חברתי חדש שיציב בלמים בפני כמה מהשפעותיה החברתיות ההרסניות של הגלובליזציה ויעצב סדר יום חברתי שונה מזה שדמיינו לעצמם מבשריה עד לפני זמן קצר. על מה התבססה תחושת הנצחון הזו ומה גורם היום להתמוטטותה?

גורם עיקרי לעוצמה הבלתי מוגבלת כמעט שיש לכוחות הגלובליזציה האליטיסטית ביחס לאינטרסים סביבתיים וחברתיים נעוץ בהיחלשות הגוברת של יכולת המדינה להבטיח את השווין והצדק של אזרחיה. המגזר השני אחראי למימוש שוויון ערך האדם באמצעות החקיקה, אשר חייבת להיות מעוגנת היטב בתודעת הצדק של בני-האדם ולהיות מיושמת על ידי המוסדות הדמוקרטיים של המדינה הפוליטית; ככל שהמגזר השני - המדינה הפוליטית - נחלש, הוא מאבד את יכולתו להגן על התרבות, זכויות האדם והסביבה של אזרחי המדינה:

"ההיבט השלילי ביותר של מערכת גלובלית זו, הוא שהעוצמה והניידות העצומות של תאגידים גלובליים חותרות תחת האפקטיביות של ממשלות בניסיונן ליישם מדיניות חיונית לטובת תושביהן. מנהיגים של עמים/ארצות מאבדים הרבה מן השליטה שפעם הייתה להם בטריטוריה שלהם... חוקי מיסוי השייכים לעידן אחר, דרכים מסורתיות לשלוט בתזרימי ההון ובשיעורי הריבית, מדיניות תעסוקה מלאה וגישות נושנות לפיתוח משאבים ולהגנת הסביבה, הופכים למיושנים, לבלתי-ניתנים-ליישום או לבלתי-רלוואנטיים… 3

שקיעת מדינת הרווחה הריכוזית שהחזיקה את רוב מוסרות החברה בידיה במאות האחרונות היא הסיבה העיקרית לנצחון הגלובליזציה האליטיסטית ולאמונה כי הגלובליזציה לבדה תעצב מעתה ואלך את פני החברה האנושית על כל פני כדור הארץ. ומה גרם להתפקחות מחלום אוטופי זה? ההופעה הלא צפויה של כוח חברתי שלישי שנוצר בעת שהמדינה הפוליטית נכנעה והתפרקה מנכסיה. היום המדינה והכלכלה מקבלים כוחות טריים ממקור חדש. פירוש הדבר, שהאפשרות לתמורה חברתית אמיתית טמונה בהתחיות מחודשת של שני המגזרים החברתיים הראשונים באמצעות הכוחות החדשים והצעירים יותר של המגזר השלישי: המגזר האזרחי-תרבותי העולמי המתהווה, של יזמה ופעולה אזרחית חופשית. רק באמצעות אחריות ופעולה חברתיות-מוסריות, חופשיות ועצמאיות, ניתן היום לרסן את הגלובליזציה, לחזק את המדינה בתחומי אחריותה המוצדקים ולעורר מחדש מודעות לזכויות אנושיות וחברתיות. בצורה זו יכולה להיווצר איזון כוחות חדש, "תלת מגזרי", בין הדרישות הצודקות במידה שווה של "קפיטליזם" ו"סוציאליזם". המגזר האמצעי, התחיקתי-פוליטי, האחראי לחקיקה וזכויות האדם, שהינו התחום האמיתי של המדינה, ימצא את עצמו במערכת איזונים חדשה, תלת-ערכית, בתווך בין כוחות הכלכלה לכוחות התרבות של החברה האזרחית המתעוררת. מבנה חברתי תלת-מגזרי, בשל יותר, הולך ונוצר על-מנת להחליף את המבנה הדו-מגזרי הישן שמוצה לחלוטין ואשר איננו יכול עוד להתמודד עם הדילמות החדשות אשר נוצרות עקב הגלובליזציה.

זהו ההבדל העיקרי בין המושג התלת-מגזרי של החברה, המוצג כאן, לבין המושג החברתי הדו-מגזרי המסורתי: המדינה ומוסדותיה מוצאים בו מקום אמצעי בין התרבות לכלכלה; המדינה מושפעת משניהם וקובעת באמצאות חקיקה את האופן בו ימומש שוויון ערך האדם ויוגנו הנכסים והתשתיות החברתיים והתרבותיים הכלליים.

ישנם מבין מבקרי הגלובליזציה גם כאלו שאינם רואים מבנה חברתי תלת-מגזרי זה בהתהוותו. אם מציבים בפניהם את האתגר להתקדם ממתיחת ביקורת על מוראות הגלובליזציה האליטיסטית לתחלופה חברתית חדשה ויצירתית, הרי מרביתם של המבקרים, המודעים להיחלשות הנזכרת לעיל של המדינה, אין להם כל הצעה אחרת מאשר לחזור - שוב - להתערבות חזקה יותר של המדינה. הפרדוכס ההיסטורי הנו ברור. בעוד מרבית הארגונים הבלתי ממשלתיים והאינדיבידואלים הפעילים במגזר האזרחי-תרבותי מהווים נציגים של "מגזר שלישי" ההולך ומתהווה של החברה, כלומר, של החברה האזרחית עצמה, הרי שישנם מהם אשר עדיין אינם מכירים בצורה מודעת בקיומו של המגזר החברתי הזה, השייך להם-עצמם. בדרך כלל, הם עדיין מביטים אחורנית על המדינה הפוליטית כתשובה לכל הקשיים. אולם נוכחנו לראות שוב ושוב: אם אותם פעילים נבחרים לבסוף, הם הופכים לחלק מן המבנה הדו-מגזרי הישן של כלכלה-מול-מדינה, ולרוב הם נוכחים לראות כי הם נאלצים לחזור על אותן פשרות מביכות, בהעדר פתרונות חברתיים חדשים ויצירתיים לאותה דיכוטומיה ישנה ובלתי פתורה, לאותו מאבק, בין "קפיטליזם" ל"סוציאליזם".

אלא שמגזר שלישי הופך יותר ויותר בעל השפעה הודות לארגונים הבלתי ממשלתיים ואינדיבידואלים יצירתיים רבים בכל רחבי העולם, וזאת בדיוק משום שהוא מייצג את עקרון החופש (הוולנטריות): יזמה אזרחית-תרבותית, חברתית, ומוסרית-רוחנית אשר חייבת להיות מובדלת ממדינה/ממשלה ומכלכלה/עסקים. המשמעות של מגזר חברתי שלישי זה מתחילה אף להיות מובנת יותר על-ידי מדעי החברה, אשר מתחילים להכיר בקיומו של מגזר שלישי בחיים החברתיים, לצד הכלכלה והפוליטיקה. באחד המחקרים המקיפים ביותר בנושא נאמר כי:

"אנו מבינים 'חברה אזרחית' כתחום של יחסים חברתיים הנמצא בין כלכלה למדינה; תחום זו מורכב מעל לכל מקשרים בלתי-אמצעיים... תנועות החברתיות והצורות השונות של תקשורת ציבורית; החברה האזרחית המודרנית נוצרת באמצעות צורות של ניהול-עצמי והנעה-עצמית." 4

המחקר של כהן ואראטו מהווה חלק ממספר הולך וגדל של מחקרים במדעי החברה, המכירים בהתהוותו שלמבנה חברתי תלת-מגזרי ו"חלוקת עבודה" בתוך הגוף החברתי. אולם, לא מדובר כאן רק בשינוי תיאורטי, אלא בשינוי חברתי ממשי הקודם לו. המחקר האקדמי מתקדם בעקבות- ולרוב באיחור- המשינויים החברתיים. בעוד אנשי מדעי החברה חלוקים בינייהם האם, ובאיזה מידה, "חברה אזרחית" ככוח חברתי עצמאי, קיימת, ניכרת השפעתה של החברה האזרחית על מדיניות הכלכלה והמסחר הגלובלית. השפעתה של החברה האזרחית הגלובלית בתחומים אלו התחזקה עד כדי כך, עד כי חוגים מובילים בממסד הכלכלי-פיננסי-פוליטי הגלובלי נאלצים להביא בחשבון את ערכיה ויעדיה החברתיים בכל הרמות של פעילותם.

המרקם העולמי החופשי של ארגונים לא ממשלתיים או ארגוני החברה האזרחית הפועלים בתחומים תרבותיים וחברתיים מגוונים מוכר היום בתור "החברה האזרחית הגלובלית" (Global Civil Society). הוא מהווה כוח בעל השפעה גוברת בכל תחומי החיים. לצד השפעתם הציבורית על התפתחויות פוליטיות וכלכליות עולמיות, הנעשית על ידי קואליציות רחבות של ארגונים אזרחיים עולמיים, רוב ארגוני החברה האזרחית בעולם ובארץ מעורבים בעיקר בפעילויות חברתיות יוצרות בתחום התרבותי והרוחני: חינוך, חקלאות ורפואה משלימים, שמירת הסביבה והגנה על זכויות האדם, מיעוטים, נשים, זקנים, חולים וילדים; הם פועלים ליצירת דגמים של כלכלה קהילתית וסולידרית, המבוססת על שיתוף-פעולה בין יצרנים, צרכנים וסוחרים, ופיתוח רעיונות חדשים בתחום העסקי, כולל עידוד השקעות מוסריות למטרות חבריות והקמת בנקים שמטרתם מימון יוזמות תרבותיות וחברתיות.

בעשור האחרון של המאה הקודמת חלה התקדמות רבה בשיתוף הפעולה העולמי בין הארגונים של החברה האזרחית.

בארצות רבות, בעקבות החלשות השירותים הציבוריים המנוהלים על ידי המדינה, ארגוני אזרחיים עוסקים בפיתוח בתחומים שעד כה היו נחלת המדינה לבדה. לשם משל, במקום להעביר את השליטה בבתי-הספר, בתי החולים, ביטוח רפואי, תרבות, משליטת מהמדינה לשליטת תאגידים על-לאומיים הפועלים למטרות רווח בכל מחיר חברתי ותרבותי, אזרחים ואנשי המקצוע בתחומים אלו בוחרים להקים ארגונים לא-ממשלתיים החופשיים הן משלטון התאגידים והן משלטון המדינה, והממומנים על ידי הציבור הנהנה משרותיהם, מתרומות, וממשקיעים המבכרים השקעות בעלות ערך חברתי ותרבותי מוסף. בנוסף לכך, שינויים מתחוללים לעיתים גם בלב אוליגרכיות היצור והממון. תאגידים על-לאומיים לא מעטים מבקשים היום, בשל המחאה הציבורית הגוברת נגד השפעותיהם הסביבתיות, החברתיות והתרבותיות ההרסניות, אחר שיתוף פעולה עם ארגוני החברה האזרחית, ולא תמיד לצורכי תדמית בלבד.

בעוד שעיקר תשומת הלב של התקשורת נמשך לביטויי המחאה של החברה האזרחית, בעיקר נגד כוחות הגלובליזציה האליטיסטית, ניתן גם למצוא הבנה הולכת וגוברת לתפקידיה החברתיים הבונים. בהקשר זה אנו קוראים ב"אינטרנשיונל הראלד טריביון":

"הם [הארגונים הבלתי ממשלתיים] נקראים המגזר השלישי, לצד המדינה והמגזר הפרטי. הם מציעים אפיק חדש לאחריות חברתית ולגישה דמוקרטית, במקום שבו שלטו תמיד בכיפה הממשלה או המסחר. ... הם מהווים כוח רב עוצמה בניהול של יחסים בינלאומיים ובהתפשטות החברה האזרחית מעבר לגבולות בין מדינות."

אנו רואים כאן כי מה שתארנו לעיל, דהיינו, המודעות הגוברת ביחס ל"פרספקטיבה שלישית" על שאלות חברתיות, הולכת ומתחזקת:

"ישנם דברים שצריכים להעשות שממשלות לא יכולות לעשות או לא רוצות לעשות, וישנם דברים שמוטב שלא יעשו, אולם אשר הארגונים הבלתי ממשלתיים, שהם ספונטניים ומאורגנים גם יחד, יכולים להביא לכלל הגשמה. הארגונים הבלתי ממשלתיים נוצרו בכדי למלא את הפער הזה. הם מונעים ריכוז כוחות גדול מדי מצד אחד, ומעודדים מיקוד של כוחות בבעיות ספציפיות, מצד שני". 5

במקביל לוועידת פסגת המילניום של האו"ם (UN Millenium Summit) בתחילת ספטמבר 2000, התקיים בניו-יורק כינוס תלת-מגזרי גדול וראשון מסוגו בהסטוריה: הארגון האזרחי "הפורום על מצב העולם" State of the World Forum) ) מיסודו של מיכאיל גורבאצ'וב מכנס את "פורום 2000" כדי להטוות אסטרטגיה כלכלית, חברתית, ותרבותית תלת-מגזרית לתחילת המאה ה- 21. הארגון הביא ביחד תאגידים מובילים ברשימת פורצ'ן 500 (Fortune 500) , ראשי מדינות וארגונים בין-לאומיים, והגדולים שבארגוני החברה האזרחית העולמית לשבוע של דיונים והתייעצויות אשר מטרתן הקמת "מועצה למען גלובליזציה אחראית" (Council for Responsible Globalization) שתהווה תחליף לגלובליזציה האליטיסטית אשר כמה מתוצאותיה ההרסניות תוארו למעלה. דברי ההזמנה לכנס מתארים בצורה ברורה את החשיבות המיוחסת היום בחלונות הגלובליים הגבוהים ביותר לנושא החברתי התלת-מגזרי:

"בתחילת המאה ה- 20 ממשלות לאומיות היו השחקנים הראשיים על בימת העולם. בתחילת המאה ה- 21, ממשלות מחלקות את הבימה עם שני שחקנים לא-ממשלתיים- קהילת העסקים והחברה האזרחית, ההופכת יותר ויותר למאורגנת ומתוקשרת היטב. דבר זה מציב אתגרים מיוחדים בפני המוסדות הקובעים את המדיניות הגלובלית, אשר כמעט ללא יוצאי דופן, ניבנו עבור נציגים של מדינות ריבוניות....

מדיניות גלובלית מוצלחת חייבת לכלול לא רק ממשלות אלא גם את המגזר הפרטי (העסקי) והחברה האזרחית, כשותפים שווי ערך בתהליך יצירה וברור משותף. התשובות לשאלותינו בדבר עתיד האנושות תוכלנה להתחיל להיווצר רק במידה ושלושת המגזרים העיקריים של החברה יכללו בדיונים הגלובלים בנושא זה." 6

עליית החברה האזרחית בעיני מנהיגות הגלובליזציה האליטיסטית

בעוד סוציולוגים מתווכחים ביניהם אם חברה אזרחית מתהווה, או לא, במגזר השלישי, והאם, על פי נטייה פוליטית-אידיאולוגית כזו או אחרת, זהו תהליך רצוי לדעת המתדיינים, ב"חלונות הגבוהים" של מעצבי מדיניות הגלובליזציה האליטיסטית הופנתה בעת האחרונה תשומת לב רבה לכוחה העולה והישגיה של החברה האזרחית הגלובלית.

הבה נבחן מקרוב כמה מההתייחסויות להישגי החברה האזרחית העולמית כפי שנשמעים היום בחלונות הגבוהים ביותר של הממסדים הכלכליים והפוליטיים התומכים בגלובליזציה האליטיסטית. הם היו הראשונים להכיר ב"שינוי מאזן הכוחות" העולמי הדרמטי המתרחש כאשר המגזר החברתי השלשי נעור לחיים ומצטרף למאבק הכוחות הגלובלי, מכיוון שהם חשו מקרוב את השפעתה של החברה האזרחית הגלובלית ואת יכולתה לקבוע בתחומים מרכזיים את סדר היום העולמי.

מאמר בשם "שינוי מאזן הכוחות" ((The Power Shift התפרסם במהדורת ינואר-פברואר, 1997, של הבטאון "יחסי חוץ", ((Foreign Affairs, מהשופרות המרכזיים של הממסד הכלכלי-פוליטי הגלובלי. הכותבת, חברה בכירה ב"מועצה ליחסי חוץ" האליטיסטית (Council on Foreign Relations), ג'סיקה ט. מת'יוס (Jessica Mathews), טוענת כי "סוף המלחמה הקרה... הביאה לחלוקה מחדש של הכוח בין מדינות, שוק והחברה האזרחית". ארגונים בלתי ממשלתיים [NGOs], שהם הכוחות המניעים בחברה האזרחית, "מעניקים יותר סיוע רשמי להתפתחות מאשר כל מערכת האו"ם. בארצות רבות הם מסייעים בערים ובכפרים בהתפתחות קהילתית, בחינוך ובתחום הבריאות, באופן שממשלות רעועות כבר לא מצליחות להתמודד עמו... יותר ויותר, הארגונים הבלתי ממשלתיים מסוגלים לדחוף ולהזיז אפילו את הממשלות הגדולות ביותר."

מת'יוס מצביעה למקום ולזמן שבהם היא מאמינה שהחברה האזרחית, דרך הארגונים הבלתי ממשלתיים שלה, נכנסה למבנה הכוחות של החברה הגלובלית באופן שאין ממנו חזרה. זה התרחש ב"ועידת כדור הארץ" (Earth Summit) בריו דה ז'נירו בשנת 1992:

"... ארגונים בלתי ממשלתיים הציבו את המטרה של קיום משא ומתן על הסכם לפיקוח על גזים הקשורים לאפקט החממה הרבה לפני שהממשלות היו מוכנות לעשות זאת. הם הציעו את הרוב הגדול של מבנהו ותוכנו של הסכם זה, והפעילו את הלחץ הציבורי בכדי לאלץ חתימה על אמנה אשר למעשה אף אחד אחר לא חשב שתהיה אפשרית בתחילת השיחות.... כתוצאה מכך, הצירים השלימו את הסכם המסגרת לתנאי אקלים גלובליים תוך פרק זמן קצר ביותר במונחים דיפלומטיים - 16 חודשים - למרות האופוזיציה מצד שלושת מייצרות הנפט הגדולות: ארצות הברית, רוסיה וערב הסעודית. האמנה נכנסה לתוקף תוך זמן שיא של שנתיים... וזאת תוך השלכות פוטנציאליות אדירות לכל משק בעולם."

מבצע מוצלח אף יותר של ארגונים בלתי ממשלתיים בשנים 8 - 1996 הובילה לביטול של המשא ומתן החשאי של ארגון 29 המדינות המפותחות בעולם להשיג "הסכם רב-צדדי לגבי השקעות" (Multilateral Agreement on Investment, or MAI). מאבק אדיר זה התרחש הרחק מן התקשורת המסחרית וה"חופשית", שבה הוא בא לביטוי באופן נדיר בלבד ותמיד לאחר מעשה. רק בעזרת המוביליזציה העצומה שמאפשרת רשת האינטרנט, בה מאות ואלפי ארגונים בלתי ממשלתיים שיתפו פעולה במבצע זה, ניתן היה לקבל מושג ביחס למאמצים הכבירים ולמאמצי הנגד אשר הושקעו שם.

דובר מרכזי נוסף של הממסד הכלכלי-פוליטי הגלובלי, הביטאון "מדיניות חוץ" (Foreign Policy) הקדיש מחקר מיוחד לתופעה החדשה במהדורת סתיו 1998, תחת הכותרת "השפעה גלובלית - ארגונים בלתי ממשלתיים בפעולה":

"ראו את ה'נצחון' שארגונים בלתי ממשלתיים השיגו לאחרונה", כתב עורך הביטאון, "כאשר הם שיתקו את המאמצים שנעשו על ידי 'הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח בתחום הכלכלי' (OECD), קבוצה המורכבת מ- 29 המדינות המתועשות הראשיות בעולם, בכדי לכתוב את טיוטת 'ההסכם הרב-צדדי להשקעות'. הסכם זה אמור היה לקבוע סטנדרטים משותפים לטיפול בהשקעות חוץ על ידי הארצות המארחות ... מאות ארגונים בלתי ממשלתיים מכל הגדלים, הלאומים ותחומי העניין פעלו כנגד הסכם זה, בהשתמשם באחד המניעים החשובים ביותר של הגלובליזציה, האינטרנט, בכדי למנוע יוזמה שנועדה לחזק עוד אחד מן הכוחות הכבירים ביותר של הגלובליזציה, השקעות החוץ."

מה שעורך "מדיניות חוץ" אינו שש לתאר, מסיבות מובנות, הוא באיזה אופן בדיוק אמור היה הסכם ה-MAI "לחזק עוד אחד מהכוחות הכבירים ביותר של הגלובליזציה". למעשה, ההסכם אמור היה לצמצם בצורה דרסטית את ריבונותה הכלכלית והחברתית של המדינה במיוחד בתחום הפיננסי ולהפוך את נכסיה הלאומיים לטרף קל להון ספקולטיבי גלובלי. התהליך שגרם בשנים 8 -1997 למשבר, שמוטט את כלכלות וחברות מדינות דרום-מזרח אסיה היה מקבל בזאת חותם חוקי ותקדימי בין לאומי.

בנאום הפתיחה שלה כנשיאת Carnegie Endowment (וושינגטון די.סי., 15 ביוני 1997), מת'יוס נתנה ביטוי מדויק לדאגתה ביחס לאפשרות ש"שינוי מאזן הכוחות" בעניינים גלובליים עשוי להחליש את ההשפעה של הממסדים הפוליטיים המסתמכים על מבני-הכוח הכלכליים הגלובליים. היא העירה כי חיוני "... להבין מה ארגון בלתי ממשלתי יכול לעשות בימינו ובתקופתנו, שכן גם קרקע זו נעה באופן דרמטי מתחת לכפות רגלינו."

תחילתו של מבנה חברתי תלת-מגזרי

כפי שמציין ניקנור פרלס (Nicanor Perlas) ממנהיגי החברה האזרחית בפיליפינים ובעולם, בספרו, עיצוב הגלובליזציה: חברה אזרחית, עוצמה תרבותית, תלת-מגזריות 7 , לחברה האזרחית שני תפקידים מרכזיים: הראשון הוא "הגנה תרבותית" ונועד למערכת בלימה נגד ההשפעה החברתית ההרסנית של כוחות הגלובליזציה האליטיסטית. תפקיד זה שם את הדגש על "מה לא יעשה"- על הסכנות לסביבה, לזכויות האדם, לחרות האנושית. התפקיד השני הוא תפקיד חברתי יצירתי. כאן החברה האזרחית פועלת ליצירת ממשויות חברתיות ותרבותיות חדשות בכל תחומי החיים. עליה לקחת את מקומה של המדינה הנחלשת בתחומי התרבות, החינוך, הסביבה, ובמקביל לבנות מערכי שיתוף פעולה תלת-מגזריים עם המגזר הכלכלי והממשלות.

בעוד סוציולוגים ממשיכים להיות חלוקים ביניהם לגבי ההגדרות של מהות ותפקוד "החברה האזרחית", במציאות החברתית היא מהווה כבר כוח חברתי חדש ונמרץ, המתגבש והולך. החברה האזרחית פועלת בתחום המגזר השלישי. המגזר השלישי מאופיין בכך שהארגונים הפעילים בו הם חוץ פוליטיים ואינם עובדים כדי להשיג רווח כלכלי. לשלושת המגזרים אופנים שונים של התארגנות עצמית, ושלושה מקורות סמכות שונים, ועלינו להכיר בתוקף המיוחד לכל אחד מהם. המגזר הכלכלי מקבל את סמכותו בתוקף יצירתו הכלכלית: הוא יוצר את הערך המוסף- הרווח או ההון- המאפשר את ההתפתחות הפיזית של מוסדות מגזרי הכלכלה, המדינה והתרבות. המגזר השני, הפוליטי, מקבל את סמכותו על ידי תהליך הבחירות הדמוקרטי, ונציגיו הנבחרים הנם בעלי סמכות לחוקק את החוקים המחייבים כל אדם. המגזר השלישי מקבל את סמכותו החברתית מתחום הרוח והתרבות: מיכולתו ליצור בתחום הרעיוני והערכי. זהו המגזר בו נוצרים הערכים והרעיונות החברתיים המעניקים משמעות, זהות ויעוד הקובעים את חיי בני האדם בחיים החברתיים בכלולותם, במגזרי התרבות, המדינה והכלכלה.

מקור הסמכות והלגיטימיזציה של החברה האזרחית גדל ככל שהיא מרכזת את פעילותה בתחום האזרחי החפשי, בלי להזדקק לסמכות פוליטית וכלכלית. סמכותה המוסרית והשפעתה הציבורית על כל מיגזרי החברה גדלים ככל שקטנה מעורבותה הישירה בניהול המוסדות השלטוניים והכלכליים. דווקא הוויתור על שליטה ישירה במוקדי הכוח הפוליטי והכלכלי הוא מקור ההשפעה הרוחנית-תרבותית העקיפה אך רבת העוצמה של החברה האזרחית.

חברה אזרחית יוצרת את ה"הון החברתי" הבסיסי של החברה, המהווה את סך כל הערכים, הרעיונות, היצירות, הגילויים וההמצאות הנוצרים בחברה כלשהי. הון זה זורם אל החברה דרך חינוך, אומנות, רפואה, מדע, דתות ומסורות, והנחלה של ערכים ומשמעויות החודרים לחיי היומיום של בני האדם באשר הם. הוא שמאפשר לחברה לצמוח ולהשתנות במובן הערכי והיצירתי "מלמעלה", כשם שההון הפיננסי הנוצר במגזר הכלכלי מניע את התפתחותה הפיזית של החברה מ"למטה". בתווך, מערכת החקיקה הפוליטית קובעת את הוויסות והאיזון בין דרישות הכלכלה והתרבות. היא עושה זאת בכך שהיא מעגנת את זכויות האדם בחוקים המחייבים את כל האזרחים במידה שווה, מבלי להתייחס לכמות ואיכות ההון הפיננסי והחברתי שבידם.

עליית החברה האזרחית בישראל

חברה אזרחית עצמאית ומודעת לעצמה נוצרת כאשר מתברר כי לא די בדמוקרטיה פורמלית כדי להבטיח חיים אזרחיים תקינים. באופן טבעי, כל עוד היתה מדינת ישראל בשלבי הקמה ראשוניים, היווה עצם קיומה ערך עליון, ומיטב הכוחות האזרחיים התגייסו להגנתה ובנייתה. כאשר קיום המדינה מובטח, החברה האזרחית מתפנה למאבק למען איכות החיים האנושיים במדינה. המוסדות הפוליטיים והכלכליים ששרתו את טובת המדינה ואזרחיה אינם מסוגלים עוד למלא את תפקידם. במקרים הולכים ורבים, הופכים מוסדות השלטון ודרכי ניהולם, לעויינים ממש את זכויות האדם וצרכיו הבסיסיים ביותר. בישראל מתהווה היום לראשונה ניכור בין האזרחים למוסדות המדינה והמשק. במדעי המדינה והחברה מדברים על ניכור כזה כעל שלב המעיד על התבגרות החברה. אין זה שלב שיש להעריכו כשלב "שלילי", הגם שהוא מלווה בתופעות לוואי חברתיות מכאיבות. יתרונו בכך שהוא פותח פתח לאפשרות של פעילות אזרחית חופשיה מעבר למסגרות הפוליטיות. זוהי הסיבה לכך כי יותר ויותר אזרחים פונים לפעולה אזרחית חפשיה. הם מפסיקים להמתין באופן סביל להשתנות חברתית שתבוא מאליה. הם מבינים כי אין טעם עוד בהמתנה ל"מנהיג הטוב" הגואל, או למפלגה המוצלחת במיוחד, ש"תעשה את זה" בשבילם ובמקומם. הם מבינים גם עד כמה כרוכים הכוחות הפוליטיים, משמאל ומימין כאחד, בכוחות ההון והתאגידים הישראליים והגלובליים. הם אינם שותפים לאמונה בכוחות המיטיבים של "השוק החופשי", שכן הם יודעים שמה מסתתר באמת מאחורי מונח זה היא העובדה שבשנים האחרונות, באמצעות תהליכי ההפרטה של תשתיות הבנקאות, האנרגיה, התקשורת והתחבורה, מדינת ישראל מעבירה נכסים ציבוריים שנבנו בעמל רב על ידי הציבור מאז קום המדינה ובדרך כלל תמורת חלק קטן מאד משווים האמיתי, לידיהם של כוחות ההון והתאגידים, המרוכזים בידי אנשים / משפחות בודדים. אנשים המבינים תהליכים פוליטיים וכלכליים אלו הם הנרתמים היום לפעולה בחברה האזרחית המהווה מגזר חברתי שלישי לצד המגזר הפוליטי והמגזר הכלכלי.

משניים נוצרים שלושה

מהי הסיבה לכך שהחברה האזרחית הופכת לכוח חברתי המתחזק והולך בארץ ובעולם? הסיבה לכך נעוצה בהכרה כי בכל עניין חברתי מרכזי, בכל קביעת מדיניות וקבלת החלטות במישור הלאומי, חייבים לשבת נציגים של שלושת המישורים הרעיוניים-ערכיים, ליד שולחן הדיונים, ולא רק שניים כמקובל עד כה. ממילא כרוכים היום בעלי הון ופוליטיקאים, זה בזה ללא הפרד, ואינם יכולים להחשב כנציגים נאמנים של ערכי המדינה והכלכלה הלאומית. גם אלו מהם המבקשים, כיחידים, לייצג ערכים אלו, הנם חסרי אונים, מכיוון שהעיצוב החברתי הכולל של מירקם היחסים הדו-קוטביים, בין מדינה-כלכלה, כפי שהתגבש במאה ה-20, אינו מאפשר זאת. אנחנו מתחילים להבין כי אין זה משנה מי מצטרף למשחק הפוליטי בתקופתנו, כי גם אם כוונותיו האישיות הן הטובות ביותר, הוא מוכרח לשחק על פי כללי משחק שתוצאותיו מוכתבות מראש.

כללים אלו קובעים עדיפות עליונה להון מכאן, ולביורוקרטיה הפוליטית מפלגתית, מכאן. רק אנשים תמימים במיוחד מסוגלים עדיין להאמין כי ביכולתם לשנות את תוצאתו הצפויה מראש של המשחק הפוליטי-כלכלי הנוכחי. בעלי נסיון חברתי ממשי, אינם חיים עוד באשליות כאלו. הם יודעים היטב כי לא ניתן להשיג תוצאות חברתיות בעלות ערך במערכת החברתית הדו-מגזרית הקיימת. לכן, הם פועלים לשינוי מערכתי ארוך טווח, שורשי, שישנה את כללי המשחק החברתי מיסודם, כלומר, יצירת מערכת איזונים חברתית תלת-קוטבית.

הם פועלים ליצירת מערך כוחות חברתי חדש בו ישתתפו לראשונה שלושה שחקנים ולא שניים, שבו לא תוכל יותר להקבע מדיניות חברתית מבלי לשתף את "השחקן השלישי", המיצג את היצירה הערכית והרעיונית של החברה, החופש ליצור ולבחור בשרותי חינוך, בריאות, תרבות, המבטאים את השקפת עולמך, הגנה על זכויות האדם, שמירת הסביבה וכדומה.

פוליטיקאים ואנשי עסקים ברחבי העולם מתחילים להבין זאת.- בארצות רבות השיגה החברה האזרחית עוצמה מוסרית כה חזקה שמניות תאגידים חובקי עולם צונחות מיד כאשר שמם אך מוזכר על ידי ארגונים אזרחיים הנלחמים למען זכויות אדם וסביבה. בארצות רבות החברה האזרחית הפכה להיות המגינה היחידה על זכויות האזרח, הסביבה, והמיעוטים. אל מול ערכי הניצול והשעבוד של ההון הספקולטיבי והתאגידים המייצרים מזון ותרבות קלוקלים המשחיתים אדם וסביבה, מתייצבים כוחות ערכיים, משני תודעה, שמקורם בחברה האזרחית החופשיה. הם מובילים את השינוי הערכי, החברתי והפוליטי הנוכחי.

כשל מרכזי של החברה האזרחית: הפוליטיזציה

הנסיון שנצבר בחיים האזרחיים במזרח אירופה, דרום אפריקה, דרום אמריקה, ומדינות מרכז אירופה, מלמד שחברות אזרחיות מאבדות את השפעתן הציבורית והפוליטית כאשר הן הופכות את עצמן למפלגות פוליטיות. זהו כשל מרכזי החוזר ונשנה. וצלב האוול, נשיא צ'כיה, מסביר את החלשות החברה האזרחית בארצו עם התפתחות הדמוקרטיה הפוליטית. הוא טוען כי טעותה המרכזית של החברה האזרחית היתה ההנחה כי מהרגע שבו התמוטט המשטר הקומוניסטי, והשלטון הפך לדמוקרטי, אין צורך עוד בחברה אזרחית חופשיה. אין טעות גדולה מזו, הוא טוען. משטר דמוקרטי חייב במגזר שלישי חזק ובעל אחריות חברתית ממשית, המתבטאת בניהול החינוך, התרבות, המחקר, הדתות, מחוץ למוסדות המדינה הפוליטית (Havel, 1999) .

תופעה דומה נצפית גם בגרמניה. "הירוקים", בטרם הפכו למפלגה פוליטית, יצגו כוח חברת ומוסרי בעל השפעה גדולה. מאז נמצא כוחם המוסרי בירידה, ומוזר אף יותר, מסתבר כי יכולתם להשפיע על המערכת הפוליטית- אשר בראשה הם יושבים ברגע זה- לא רק שלא גבר בצורה משמעותית, אלא אף, על פי מדדים אובייקטיבים לגמרי, מסתבר כי הוא הולך ופוחת!

רק חברה אזרחית עצמאית, המעוגנת במגזר שלישי אוטונומי, חוץ פוליטי וכלכלי, מסוגלת להפעיל את מלוא כובד משקלה הציבורי והמוסרי, ולהפוך לכוח רב עוצמה המשפיע על הפוליטיקה ועל הכלכלה.

ככל שעצמאותה גדולה יותר, גדולה יותר השפעתה. זהו חוק היסוד של החברה האזרחית.

האמונה במדינת הרווחה ה"כל יכולה" גורמת לשיתוק הכוחות הכלכליים מכאן והתרבותיים מכאן. על המדינה לעסוק בהבטחת שויון ערך האדם באמצעות חקיקה מתאימה, ולא לנהל את הכלכלה והחינוך. יעסקו אנשי מעשה בכלכלה וינהלו אנשי חינוך את החינוך, בעוד שהפוליטיקאים יתרכזו במלאכת החקיקה, הסדר והבטחון.

משימתה המעשית של החברה האזרחית בישראל

מטרתה המרכזית של החברה האזרחית בישראל היא לפעול להפצת הרעיון, ובעקבותיו, גם המימוש, של מבנה חברתי חדש, תלת-מגזרי, שיחליף את המבנה הדו-מגזרי הקיים.

בפני החברה האזרחית בישראל מוצבות היום המשימות הבאות.

1. הקמת תנועת אזרחים כלל ארצית, "התאחדות אזרחים", שתעניק לכל אזרח את האפשרות להשפיע על החיים החברתיים והתרבותיים בישראל. פעילות זו מיועדת להגיע אל "האזרחית והאזרח הפשוטים" כדי לשלב אותם במעגלי המעורבות והאחריות החברתיים.

2.    הקמת "מועצות אזרחיות" אזוריות, שתיצגנה את האינטרסים האזרחיים והחברתיים מול מוסדות השלטון והגופים הכלכליים בקהילה, עיר ואזור.

3. הקמת מועצת נציגים אזרחית ארצית, מעין "כנסת" של נציגי הארגונים האזרחיים, שתעלה לסדר היום הלאומי את הנושאים החשובים באמת ותדון בהם בצורה מעמיקה והולמת. המועצה האזרחית הארצית תפעל מול המגזרים השלטוני-והכלכלי. הגוף המכונן של המועצה האזרחית הארצית יורכב מנציגי ארגונים חברתיים, סביבתיים, חינוכיים ותרבותיים, ומאנשי רוח וחברה, המייצגים את הזרמים והתרבויות השונים במדינת ישראל.


הערות:

1. דיוויד קורטן (Korten) היטיב לתאר את תהליך השתלטות התאגידים העל לאומיים על הכלכלה, החקיקה והתרבות הגלובליים, ברב המכר When Corporations Rule the World : במהדורה השניה, קורטן משתמש במושג החברה התלת-מגזרית ע"פ ספרו של ניקנור פרלס : Shaping Globalization: Civil Society, Cultural Power, and Threefolding

2. ארי שביט, "פישמן רוצה עוד", מוסף "הארץ", 18.2.00

3. R. Barnet and J. Cavanagh, Global Dreams, 1995. P.19

4. J. Cohen and A. Aarato, Civil Society and Political Theory, 1997 , p. ix

5. International Herald Tribune, 17.1.1999

6. זמן חשוב זה בניו-יורק נבחר כעיתוי להצגה הציבורית הראשונה של ארגון "הרשת הגלובלית למבנה תלת-מגזרי" (Global Network for Threefolding) מייסודם של ניקנור פרלס וכותב שורות אלו, ביחד עם קבוצה בין לאומית של מנהיגי החברה האזרחית העולמית. מידע על הארגון, מטרותיו ופעילויותי ניתן למצוא באתר: www.globenet3.org ;תאור האופן בו מפותח הרעיון התלת-מגזרי במישור הגלובלי על ידי הבנק העולמי, האו"ם, ארגון המנהיגים הכלכליים של הנסיך מוואלס, ועוד, נמצא בספרו של ניקנור פרלס, שהוזכר למעלה.

7. Nicanor Perlas, Shaping Globalization: Civil Society, Cultural Power and Threefolding, CAD and GlobeNet3 Publication, Manila and NY, 2000; www.globeNet3.org


ד"ר ישעיהו בן-אהרן מרצה באוניברסיטת חיפה ופעיל בפיתוח החברה האזרחית בארץ ובעולם.

מחקרים בתחום הרוחני, אקדמי, וחברתי:

ד"ר בן-אהרן חוקר את התפתחות התודעה, המדע והאידאות בעת החדשה, ומרצה וכותב בנושאים אלו בארץ, אירופה וארה"ב. בתחום החברתי הוא חוקר את השפעות הגלובליזציה על התרבות והמדיניות.

פרסומיו בתחום החברתי כוללים את הספרים: 'האידיאל הרוחני החדש והנוף החדש של הקיבוץ' (1987), 'חברה אזרחית בישראל- טיוטה לאמנה חברתית חדשה' (2001). הספר: 'America's Global Responsibility' יצא לאור בארה"ב בשנת 2003 בהוצאת Lindisfarne NY

יוזמות חברתיות:

החל מ-1982 ד"ר בן-אהרן מיסד את קיבוץ הרדוף בגליל המערבי כמרכז למוסדות חינוכיים, שיקומיים, אקולוגים, ואומנותיים משלימים.

ב-1999 מקים בצוותא עם ניקנור פרלס, פיליפינים, ופעילים חברתיים מ- 15 ארצות, את הארגון הבין-לאומי: Global Network For Threefolding (www.GlobeNet3.org) שמטרתו לפתח את רעיון החברה התלת-מגזרית בעולם.

החל משנת 2000 מקים את ארגון "פעילים למען חברה אזרחית בישראל" (חא"י) שנועד לתמוך בתהליכי הארגון העצמיים של החברה האזרחית בישראל. ( כתובת אתר הבית של חא"י היא: www.civilsociety.co.il ) ד"ר בן-אהרן נשוי ואב לשניים.

כתובתו:

ישעיהו בן-אהרן, הרדוף, ד,נ. המוביל 17-930

טלפקס: 04-9095276

e-mail: beaharon@barak-online.net


חזרה לדף החברה האזרחית ב'דרכי תקוה'