שני מכתבים מברוך עובדיה לאשר שלאין, עורך פינת הדיאלוג:

מכתב ראשון:

משעה שקראתי את התגובות על מכתבי ואת שאלותיך, אין לי מנוח. תגובתי הקצרה לא הצליחה לבטא את כל אשר עמי. ... אנסה להשיב על שאלותיך אלי בגין אותו מכתב.

‏א‏. ישות מדינית היא ישות משפטית והיא נושאת באחריות מלאה למעשיה. אין זו שאלה של אמונה. זו סוגיה סובסטנטיבית. הסדר מדיני – יש כלים לאומיים ובין-לאומיים להתמודד עמו. בהעדר ישות מדינית אנו מפקירים את השטח לכנופיות טרור ולארגונים פורעי חוק שאינם יכולים להוות כתובת לשום הסדר נורמטיבי.

‏ב‏. הפלסטינים הם עם ומהווים יחידה חברתית בעלת צביון לאומי. כל אימת שהם ירגישו שנעשה להם אי-צדק, יתקוממו. כידוע, דרכים רבות וביניהן חמורות ביותר לכך, לעתים בלתי אנושיות בעליל. יש הכרח, אפוא לאפשר להם ליצור מנגנונים נורמטיביים הכפופים לסדר החברתי והמדיני הבין-לאומי אשר ניתן יהיה לדון עמהם על צדק ועל אי-צדק ולהגיע עמהם לכלל הסכמה בדבר אורחות החיים המשותפים להם ולנו בקו התפר בין שתי הישויות לפחות ואם ניתן אף מעבר לכך.

‏ג‏. מכאן נגזרת ההסתייגות מכל מצב של עמימות ואי בהירות באשר לזיקה בין אדם לאדמה ולבית ובין בני-האדם החיים בסמיכות. בקרב המטפלים במשפחות מוכר המושג enmeshment"". זה הוא מושג המייצג מציאות נעדרת סדר, גבולות וחוקי התנהגות ברורים בתוך משפחה המהווים מקור לאנומיה ולאובדן אפשרות של תפקוד תקין בתוכה. אנו, הישראלים... זקוקים בעצמנו להגדרה עצמית לאומית מלכדת, אשר תאפשר לנו לחיות חיי חברה ולאום שיש בהם חוסן וגלעיני צמיחה ויצירה עתירי איכות... לחיות יחד עם לאום אחר, ללא גבולות מדיניים בינינו, באורח המסכן את עצם קיומנו כמדינה עצמאית בטווח הארוך - זה הוא טירוף. קיומו של מיעוט בתוכנו, שאין ספק שיבקש אוטונומיה בטווח הארוך, זה הוא רע במיעוטו שיש להיערך לקראתו. זאת, באורח שיבטיח עד כמה שניתן שמיעוט זה יכול להתקבץ בטרטוריה מוגדרת, בה הוא מרגיש בטחון ויכולת לפתח את תרבותו ולקיים את אורח חייו בצורה ההולמת את צרכיו האנושיים, החברתיים והלאומיים. גם כאן כשלנו. במקום ליישב את הנגב ואת הגליל וליצור עובדות בשטח, המצמצמות את אפשרויות ההתפשטות הטריטוריאלית של ערביי ישראל אל מעבר לאפשרויות הגלומות בשטח העומד לרשות כלל אוכלוסיית האזרחים בישראל כמדינה דמוקרטית, תוך שמירה על זכויותיהם האזרחיות, פלשנו אל עבר יהודה ושומרון והפקרנו את ביתנו לאסון בתוכו חס וחלילה. לסיכום מורכבות זאת: כל הסדר שלא יביא לכלל הפרדה טוטאלית בין שתי ישויות מדיניות תוך הכרה זו בזו, בשלמותה הטריטוריאלית, בגבולות ביניהן, בוויתור על כל תביעות זו מזו לגבי השטחים והלאומים שבתוכן, יוביל לחיכוך בלתי פוסק ובטווח הארוך לאובדן לאומי אפשרי של מי שסובל מהותית מחסרון היותו מיעוט בסביבה שיש לה יתרון מובהק של גודל. זו הייתה כוונתי באשר לסוגיה הדמוגרפית ומשמעותה המדינית ארוכת הטווח בעולם הערבי-מוסלמי סביב.

‏ד‏. לא אנו הכרזנו על מלחמה ב1948 ולא אנו אחראים לאסון שפקד את ערביי ארץ-ישראל. אנו צייתנו להחלטת האומות המאוחדות בדבר חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. אנו מוכנים להכיר באסון הפליטים הערביים ובזכותם לפיצוי על-כך ואם יש בהם מי שירצו להתכנס בביתם הלאומי במדינה שתקום בחלק האחר של ארץ ישראל, בבקשה. אומות העולם הכירו בגבולות 1967 כגבולות לגיטימיים בין שתי הישויות, אפשרנו מידה מסוימת של איחוד משפחות ובזה העניין נגמר. אם יהיה צורך בתשלום מס עקרוני שלא יקיף יותר מכמה עשרות אלפים, ניתן אולי להכיר בערביי יהודה ושומרון, למעט ערביי מזרח ירושלים, שקבלו בינתיים אזרחות ישראלית, כמי שעונים על הבעיה די והותר. אשר לערביי מזרח ירושלים, אני מעדיף לאפשר להם להתאחד עם המדינה הפלסטינית והדברים ידועים ולא אוסיף כאן. מכאן ברור שהסדר מדיני בין שתי המדינות חייב לכלול הסכם ברור בנושא זה. אין זכות שיבה לאיש אל תוך גבולות מדינת ישראל זולת לעם היהודי ויתכן ואף זאת נצטרך להגביל בזמן בקרוב. זאת, מסיבות יהודיות וישראליות פנימיות. אם תידרשנה ערובות בין-לאומיות להסדר המונע מהפליטים הערביים אפשרות שיבה לגבולות מדינת ישראל, יש להבטיח כאלו.

‏ה‏. נראה לי שאחת הדרכים להתמודד עם סוגייה קשה זו היא שובם של המתיישבים היהודים הישראליים ביהודה, שומרון וחבל עזה אל גבולות מדינת ישראל. להם זכות שיבה אל גבולות מדינת ישראל ולערבים זכות שיבה אל גבולות מדינת פלסטין. נכון. זה הוא קורבן קשה, אך אם יש ביכולתו להביא לפתרון הסכסוך, ובכך לתרום להשלמת המפעל הציוני של כינון מדינת היהודים בגבולות מוכרים ובטוחים, אדרבא, נעשה הכל על-מנת להמתיק את הגלולה המרה הזאת: נישא על כפים את אומץ הלב, את גדולת הרוח, את יכולת ההכלה ואת המעשה הלאומי הגדול של אחים השבים הביתה על-מנת להבטיח את קיומה ובטחונה של מדינת ישראל.

‏ו‏. אם מדינה מפירה הסכמים, יש להתמודד עם הפרה זו בדרך המקובלת במישור הבין-לאומי ולא לוותר. אך אנא, תנו הזדמנות ליצור תשתית המאפשרת לחזור אל השפיות. אנו חזקים דיינו על-מנת להילחם אם יש צורך במקרה כזה, אך אז תהיה לכך לגיטימציה. עכשיו אנו גם הילדים הרעים וגם הקורבנות כאחד זה מבלבל את העולם וגם אותנו.

‏ז‏. כולם מסכימים שיש להבטיח במסגרת הסכם את פירוז המדינה הפלסטינית מנשק כבד ומאמצעי תקיפה אחרים כנגד יש להבטיח על-ידי מנגנונים מתאמים שאנו לא נתקוף את המדינה הפלסטינית, אלא למטרות הגנה עצמית ובמסגרת החוק הבין-לאומי ויש עוד הרבה מה להרחיב בעניין אך לא אעשה זאת כאן.

‏ח‏. לא הצעתי להגביל את ערביי ישראל. יש להבטיח את מלוא זכויותיהם האזרחיות ולמנוע מצב שבו ירגישו צורך להתקומם כנגדנו. הצעתי שננסה להגיע אתם לכלל הסכם אשר יביא לכלל סיום גם את העניינים הלא-סגורים בינינו מאז מלחמת השחרור ויתכן אף על-פי חוקה את טיב הזכויות האזרחיות שלהם, שזה כשלעצמו עשוי אולי להבטיח מראש שהשטחים בהם הם חיים לא יקרעו לעולם משטחי מדינת ישראל בשום מקרה. הרעיון הזה מחייב שיקול דעת מעמיק מאד ועיבוד מדיני, חוקי ומשפטי.

‏ט‏. אינני רוצה גדר הפרדה, אך כל עוד לא הגענו לכלל הסכמה בכל הנושאים השנויים במחלוקת, לא קמה מדינה ולא כוננו הסדרי בטחון הולמים עבורנו ואיני רוצה לפרט כאן מה האפשרויות – אין מנוס שעל הגבול הבין-לאומי בין שתי הישויות תהיה גדר כזאת.

‏י‏. אשר להיבט האופרטיבי. נראה לי שחייבת לבוא הצהרה אסטרטגית של מדינת ישראל בדבר כוונותיה, כאשר היא פונה אל אומות העולם ומזמינה אותן לאפשר לסיים את הסכסוך במסגרת התנאים המוצעים עקרונית ברוח הדברים המובאים על-ידי ולהציע להפוך את הסדר. לכונן מיד מבנה מדיני פלסטיני, שעמו אנו מוכנים לחתום בראשי תיבות על העקרונות האמורים, והשולט על כל הכוחות המזוינים בתוכו, להכריז מיד על הפסקת אש ועל לוח זמנים מוסכם לביצוע ההסכם. ההנחה היא שברגע שהם יודעים ומסכימים בעקרון על גבולות, על נושא הפליטים ועל נושא ירושלים, שאמנם לא התייחסתי אליו כאן אלא ברמז בלבד, נוציא לגיטימית את הרוח מהמפרשים של רוב ארגוני הטירור.

‏יא‏. איני רוצה להתייחס אל הערות שאינן מן העניין של המגיבים האחרים. אולם, עצם פנייתי, יש בה משום התחייבות אישית לתרום לתהליך הזה בכל דרך אנושית, מוסרית, לגיטימית וחומרית. אני מכיר בעובדה שיש מי שדברי עלולים חס וחלילה להרגיזו. אני מסתכן בכך ומוכן לעשות מה שניתן לצמצם רוגז זה ואף לתרום במירב שלא רק שיפסק, אלא אף יהפוך לבסיס של קרבה ואהבת אחים.

מכתב שני:

חשבתי שוב על שאלותיך אלי. אני עסוק בשאלות אלו כמה עשרות שנים... מה שהשבתי לך היה מובן מאליו בהקשרו הרחב ביותר עבורי, מה שאיננו חייב להיות כן לגביך ולגבי מי שאיננו מכיר את דעותי. הדבר מחייב הסבר מהותי שאותו אנסה להציג בפניך בתמצית.

מאז הכרתי לראשונה את סיפור ה"הודנה", שהנביא מוחמד כרת עם חודייבה, הבנתי שאנו חייבים ליצור הקשר בו ההידברות המדינית או הבטחונית בינינו לבין הערבים תהייה מושתתת על יסודות מדיניים אוניברסליים תוך המנעות מירבית מזיקה כל שהיא להבטים דתיים או מסורתיים. בדיון להשגת הסדר בינינו, לאחר שהוכרה זכותנו הלגיטימית להקים את ביתנו הלאומי כאן, אנו והם חייבים להשתחרר מכל התנהגות או דוגמה בעלת זיקה ליסודות דטרמיניסטיים ארכאיים, היונקים משורשים המעוגנים במסורות דתיות, לאומיות, אתניות ואינסטינקטים שבטיים קדומים. מרגע שאנו הופכים את הסכסוך לסכסוך דתי או שאנו מסכימים שיהיה כזה, ספק רב אם ניתן יהיה להגיע לפתרון, לפחות כזה הרצוי לנו. כך, מדינת ישראל עלולה להיעלם חס וחלילה. הם נהנים מיתרון הגודל, ולא שיקולים מוסריים ינחו אותם בהתנהגותם כלפינו. לכן ... רצוי לחזור אל ההסכם הבסיסי של תכנית החלוקה ונגזרותיה בעקבות מלחמת העצמאות. מאז מלחמת ששת הימים, כאשר התחלנו לחשוב במונחים של פעמי-משיח ושיבה לארץ ישראל השלמה מסיבות דתיות בעיקר, אנו הסטנו את הסכסוך למבוי שאין מוצא ממנו. הם עשו את אותו הדבר.

אחת התוצאות מכך - מלחמת החורמה בינינו והתפתחות חשיבה כוחנית צבאית טקטית להתמודדות עם הקונפליקט, חשיבה שלא תחלץ אותנו מהסבך. נניח שננצח לשעה. ומה אחר כך?

גם המחשבות השונות בדבר הסדרים שיש בהם פתרונות מגוונים המאפשרים לנו להשאר בעקרון בגבולות ארץ ישראל השלמה, הם מרשם לסכסוך נצחי בינינו ... הציבור האכפתי של מתיישבי יהודה, שומרון וחבל עזה, שמפעמת בו רוח ציונית חלוצית, מסוגל יותר מכל ציבור אחר בישראל לחלץ אותנו מהמבוך ההרסני הזה. אם ציבור זה יעשה את הצעד המוצע ביוזמתו מרצון, הוא יובן ויתקבל אחרת, מאשר אם כל גורם אחר יפעל למימושו.

הערבים ואנו גם יחד פוחדים ממלחמת אחים. הסכנה שאכן תהיה כזאת והפחד מפניה משתקים ומקשים להגיע להסדר. אוהבי ארץ ישראל שלנו שונים בתכלית מסרבני ההסדר הערביים. אין זה מתק שפתיים: אני מכיר את האנשים ואת סגולותיהם. הדיון חייב ויכול להיות רציונלי - וככזה הוא יביא לתוצאה המבוקשת - הצלת מדינת היהודים מאובדן.

אנו בנקודת הכרעה היסטורית וטובה שעה אחת קודם.


לחץ על כפתור Back של הדפדפן