ברוך עובדיה, 07/08/2003

מכתב גלוי למתיישבים היהודים-הישראלים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה מתיישבי יהודה, שומרון וחבל עזה,

גיליתם אחריות לאומית, כאשר נעניתם לצו מצפונכם והתיישבתם בשטחי ארץ ישראל המשוחררים בהנחה שזו זכותו ואולי אף חובתו של עם ישראל לשוב לאדמתו ובכך לתרום לקוממיות ישראל החדשה. הקרבתם הרבה למען קיים מחויבות לאומית זו. אולם מתברר עתה שדווקא פועלכם זה עשוי להביא את השלום הנכסף בכך שבשובכם הביתה, אתם מגישים לעם ישראל על מגש של כסף את מדינת ישראל השלווה והבוטחת.

על יסוד הנחה זאת, אני פונה אליכם בדברים הבאים:

עם ישראל היושב בציון, נמצא באחת התקופות החשובות ביותר מאז שבנו אל אדמתנו ובמיוחד מאז החל החזון הציוני לקרום עור וגידים בראשית המאה הקודמת. הצומת ההיסטורית בה אנו מצויים, עשויה להיות גורלית לגבי המשך קיומנו כעם בכלל וכריבון במדינתנו שלנו בפרט.

תוך פחות מעשור, בין הירדן לבין הים יהיה רוב ערבי - אם לא ניפרד קודם לכן מהפלשטינאים וארץ ישראל תתחלק בין שני העמים: לנו תהא מדינה עצמאית משלנו ולפלשטינאים, משלהם. אם לא כן, קיימת סכנה מוחשית לתקומתה הסטטוטורית של מדינה דו-לאומית, אשר בכל משטר או שיטת ארגון מדיני שיכונן, אנו נהיה בה מיעוט. הדבר יביא לסופה של מדינת היהודים.

עברנו כברת דרך ארוכה מאז "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, הצהרת בלפור, הקונגרסים הציוניים, תכנית בילטמור, החלטת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל בין שני העמים, הקמת מדינת ישראל , מלחמות המגן שלה והניסיונות המגוונים לכונן שלום בינה לבין שכניה.

בשעה גורלית זו, כאשר הנסיבות ההיסטוריות מחייבות אותנו להכריע בהתמודדות עם הסתירה הטרגית בין אהבת ארץ ישראל לבין אהבת עם ישראל וההכרח לבחור בין השתים, אין מנוס:

עם ישראל קודם!

אדנות על בני-אדם ושליטה על עם זר, נוגדות את התפיסה המוסרית היהודית כפי שהתגבשה במרוצת הדורות ואין הן עולות בקנה אחד עם מה שבני-אדם באשר הם ואומות העולם, רשאים לקבל היום, לטובת האנושות כולה.

עשינו ניסיונות היסטוריים בעקבות ההבטחה האלוהית לחזור וליטול לידינו את ארץ ישראל השלמה. ילידי המקום לא מוכנים לוותר על זכותם לאותה ארץ בשלמותה. אם לא נחלק את הארץ בינינו בצורה המאפשרת לשני העמים לחיות זה בצד זה תוך כבוד והכרה הדדית, לא ייכון כאן שלום לעולם. גם הרעיונות בדבר מדינה דו-לאומית כזאת או אחרת לא יועילו. הם ואנחנו מבקשים לחיות בבית משלנו ועדיף בית לאומי ייחודי לכל אחד מאתנו, המכונן על יסודות הצדק והמוסר מתוך הסכמה, מאשר לכפות פתרון שיהווה בסיס לעימות נצחי, להרס ולחורבן.

לפיכך, על בסיס האינטרס הלאומי היהודי ומתוך אחריות לגורלנו וגורל ילדינו לאורך ימים, עלינו ליזום תכנית שלום אשר תבטיח אינטרס זה ותעניק את מרב התנאים אשר יביאו את הפלשטינאים לוויתור על זכות השיבה ולהסכים לתכנית חלוקה המבוססת על הקו הירוק. משמעות הדבר:

א. סיום מיידי של שליטתנו בחלקי ארץ ישראל שלנו מעבר לקווי 1967.

ב. שובם הביתה של מתיישבי יהודה, שומרון וחבל עזה אל תוך גבולות 1967 על-פי תכנית שיוסכם עליה, בערבות אומות העולם, בין מדינת ישראל לבין הישות הסטטוטורית, שתמשול באותם שטחים.

ג. תמורת שובנו הביתה, הפלשטינאים יוותרו על מה שהם מכנים "זכות השיבה" לשטחי ארץ ישראל שבגבולות מדינת ישראל בקווי 1967, יכירו – הישות הפלסטינית הסטטוטורית בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, ואומות העולם - בגבולות 1967, בתיקונים מתבקשים - להבטיח את הכלת השכונות של ירושלים רבתי וישובים שעל קו התפר בין שתי המדינות בגבולות מדינת ישראל. הדבר ייעשה תוך החלפת שטחים מוסכמת בין המדינות.

ד. היישובים שיפונו ביהודה, בשומרון ובחבל עזה, יועמדו לרשות ערביי המדינה הפלסטינית וישראל תקבל תמורתם נכסים חומריים או פוליטיים בני קיימא במסגרת עסקת חליפין.

ה. מתיישבי יהודה ושומרון יפוצו באורח מלא עבור אותם הנכסים והמדינה תסייע להם פיסית, חומרית וחברתית להתיישב בחזרה בגבולות מדינת ישראל. כאות הוקרה לתרומתם החשובה להשגת הסדר שלום בין העמים, העם היהודי יגמול להם על כך בכל דרך ראויה.

ו. ירושלים תמשיך להיות בירת ישראל, אולם אין למנוע מהפלשטינאים לבחור בכל מקום שיחפצו בו לכונן בו את בירתם.

ז. עד שישרור שלום מלא בין הצדדים, גדר הפרדה בין המדינות והסדרים ביטחוניים אחרים, יבטיחו שבעלי עניין קיצוניים לא יפגעו בהסדרי השלום בין העמים והמדינות.

ח. הפלשטינאים ושאר שכני מדינת ישראל יכירו בזכותה של ישראל לגונן על עצמה באורח לא סימטרי עימהם על רקע ייחודה באזור. על-מנת להבטיח שא-סימטרייה זו לא תנוצל לרעת הערבים, ישראל תהיה מוכנה לכונן בריתות והסכמים שיבטיחו את השלום הכולל באזור.

ט. מדינת ישראל תכונן אמנה או ברית בינה לבין המיעוט הערבי בתוכה להבטחת אופייה היהודי של מדינת ישראל מכאן, הדמוקרטיה שלה, מכאן ושוויון הזכויות המלא של אותו מיעוט תוך שמירה על צביונו האתני. זאת תוך הכרה מלאה שלו בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית וסיום הסכסוך בינו לבין מדינת ישראל על רקע מלחמת העצמאות ותוצאותיה עבור כל הצדדים.

י. נוכח סיום הסכסוך באזור, אומות העולם תקבלנה על עצמן להגן על המיעוט היהודי בתוכן, כך שלא יהיה קורבן לא לאנטישמיות ולא לאנטי-ישראליות.

אחים יקרים,

אינני משלה את עצמי. יתכן וגם אחרי כל זה יהיו קיצוניים ערביים, אשר לא ישלימו עם הסדר כזה, אולם משעה שאנו עושים את האופטימום למען השיגו, הסיכוי לכינונו בהסתמך על כוחנו, בערבות הרוב הפלסטיני ובערבות העמים גדול פי כמה מהעדרו, שמשמעו: לעולם תאכל חרב.

אתם, הכרתכם העמוקה בתפקידכם ההיסטורי ויזמתכם לסיום הסכסוך, הנם הערובה האמיתית שאכן יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, בימינו.

בואו, נתאחד, עם ישראל כולו, בארץ ובתפוצות, סביב התעלות היסטורית זו! היא תשתלם!


הקוראים מוזמנים להצטרף לדיאלוג זה

לחץ על כפתור Back של הדפדפן