השחיתות האמיתית
העתונות הישראלית עושה עבודה לא-רעה בחשיפת שחיתות של פוליטיקאים, אך הבעיה ממשיכה להחמיר. אכן, יש צורך בחקירות משטרתיות כדי להעמיד את המושחתים לדין, אך הבעיה לא תפתר לעולם אם לא נטפל בשורשיה.
לדברי הלורד אקטון, "הכח משחית, וכח מוחלט משחית לחלוטין." המערכת בישראל ריכוזית ביותר. שרי ממשלה וח"כים שולטים ברוב תחומי החיים שלנו. אילו היה לנציגינו פחות כח, הפיתוי להשחתה היה יורד פלאים. אך השחיתות המטרידה ביותר אצלנו בקושי נזכרת בתקשורת. עד לאחרונה, רק עתונאים מעטים, כגון יואב יצחק, העזו למתוח בקורת על מערכת המשפט. אך לאחרונה, הגיש סוף-סוף מבקר המדינה דו"ח נוקב שחשף מציאות מכוערת במשרד המשפטים. אותם אנשים שתפקידם לעקור את השחיתות נחשפו כרחוקים מאד מנקיון כפיים. הדו"ח מגלה שמחצית המזכירים המשפטיים זכו במשרותיהם בניגוד לתקנות. מינויים רבים נעשו למרות (או בזכות) קשרים משפחתיים וחברתיים פסולים. חבר מביא חבר, קרוב ממנה קרוב, וחבר של קרוב מתמנה אצל קרוב של חבר - ואף אחד לא מעז לבקר את הפרה הקדושה של מערכת הצדק.
אולי כדאי שהדו"ח הבא יבדוק את קשרי המשפחה והחברות בין מערכות אחרות לבין התקשורת, וגם בתוך התקשורת עצמה, שהיא ללא ספק המערכת הריכוזית, הנפוטיסטית והמושחתת ביותר במדינה.
אם ברצוננו לצמצם את מכת השחיתות, עלינו לבזר את כל ארבע מערכות הכח: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, אך גם את התקשורת, שבידיה יש יותר כח מאשר בידי כל האחרות.
אהוד טוקטלי