מאמר קצר מאת אהוד טוקטלי

מזון למחשבה

ציבורי העובדים המאורגנים בדמוקרטיות המודרניות מוגנים ע"י איגודי העובדים, וטוב שכך. בעלי ההון מוגנים ע"י עושרם. שיהיה להם רק טוב. אך מי מגן על זכויות העובדים העצמאיים ובעלי העסקים הקטנים?

מכל סוגי העובדים בישראל, מצבם של העצמאים הקטנים נראה הקשה ביותר. רק למעטים מהם יש תוכניות פנסיה הולמות ולעתים נדירות הם מוגנים מפני אבטלה. למרות שהם משלמים מסים כבדים, לעתים רחוקות הם זכאים לחופשת מחלה, שלא לדבר על סתם חופשה. אלה שעוד משרתים במילואים כל שנה, מפסידים לעתים קרובות נתחים גדולים מהכנסתם, כשתגמולי הבטוח הלאומי רחוקים מלכסותם.

אני לא מבין הרבה בכלכלה, אך יש לי תחושה חזקה ששום כלכלה מודרנית לא יכולה להתפתח כראוי ללא עסקים קטנים בריאים וללא עצמאים ובעלי מקצועות חפשיים.

הגורל הקשה ביותר נפל בחלקם של סופרים, אמנים, מוסיקאים ויוצרים אחרים. כמעט כולם עצמאים, אך רק למעטים מהם יש חוש עסקי הנדרש לנהול ענייניהם. כיום, רבים מהם עומדים על סף התמוטטות כלכלית מוחלטת.

אם ישראל רוצה להשאר חברה תרבותית עם חיי רוח מינימליים, חובה על הציבור ומנהיגיו למצוא פתרון נאות למצבם העגום של העצמאים בכלל ושל האמנים בפרט.

אהוד טוקטלי, 2/9/2004

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון