מאמר מאת אהוד טוקטלי

המשיח והאיזמים

האם יהא המשיח סוציאליסט או קפיטליסט? וממלכת ישראל בעידן הגאולה - האם תהא דמוקרטיה או דיקטטורה?

שאלות אלו נראות אולי תלושות מן המציאות, אך הן מטרידות מאמינים רבים. נשמעים קולות המבטאים כמיהה עזה להחלפת התרבות הקלוקלת של המערב הדקדנטי בערכי הנצח האידיאליים של מורשת ישראל. אך כלל לא ברור מה משמעותם המעשית במונחי המציאות.

בקרב הציונות הדתית מתרוצצות מגמות סותרות לגבי תפיסת המדינה כשלב 'ראשית צמיחת גאולתנו'. ישנם חוגים המנסים להוכיח שהמשטר התורני אינו אלא גרסא עתיקה של ערכי הדמוקרטיה המערבית. אך הצצה שטחית במקורות תגלה שגישה זו מבוססת על ציטוט סלקטיבי ושרירותי של הספרות התורנית ומהווה פירוש חלקי ומגמתי.

כנגדם ניצבים חוגים הרואים ב'מדינת התורה' מעין דיקטטורה של מלך אבסולוטי וחוקה תאוקרטית וזועקים כנגד כל רעיון דמוקרטי. גם גישה זו חוטאת בפירוש חלקי של ההלכה ומושפעת מתפיסת הנוצרים בימי הביניים, אשר ראו במלכיהם שליטים בחסדי הבורא שרצונם נחשב למצווה דתית.

האמת היא שהמשטר המדיני לפי תורת ישראל השתנה בתקופות שונות ועקרונותיו אינם בדיוק דמוקרטיים או דיקטטוריים. ניתן לזהות בו מרכיבים הדומים למשטרים אבסולוטיים, אך יש בו גם כללים של משטר מבוזר המבטיח את חרות הפרט. כל פירוש חלקי חוטא לאמת וסוטה מרוחה המקורית של התורה. הסוציאליזם והקפיטליזם, המונרכיזם וההומניזם, הליברליזם והפשיזם וכל שאר ה"איזמים" - אינם תורמים להבנת תפיסת המשטר הישראלית על פי התורה.

היו רבים בציבור הציוני-דתי אשר ראו בעצם הקמת הממלכתיות הישראלית, גם אם בראשה עומדים נשיא, פרלמנט וממשלה, כהגשמת המצווה של מינוי מלך. הרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל אף כתב הצעה לחוקה דמוקרטית למדינת ישראל, ומשתמע בבירור מדבריו כי חוקה זו נובעת מכח החלטת הצבור בתנאי המציאות של ימינו.

נראה כי חשיבות הנושא אינה מובנת דיה בצבור הלאומי והאמוני. אירועי השנה האחרונה היו צריכים להבהיר לנו עד כמה חשוב לכונן בישראל משטר מתוקן והוגן. דווקא כמיעוט שנפגע אנושות מעריצות השלטון, צריך הצבור הלאומי לתבוע משטר שיבטיח את זכויותיו. מי שהיה קורבן לטרנספר גזעני צריך להתנגד לעריצות שחוללה אותו.

שורש הרע הוא המשטר הריכוזי הקיים כיום במדינת ישראל. הוא מאפשר לשכבה חברתית דקיקה לרכז בידיה את כל העוצמה. מבנה אוליגרכי מובהק זה מאפשר למיעוט פוסט-ציוני לסלף את רצון העם ולפגוע בעתידו. הגוף הלאומי היחיד שניתן להגדירו כייצוגי - הכנסת הנבחרת בבחירות כלליות - שבוי כיום בידי שכבת האוליגרכים - הפרקליטים, השופטים, פקידי הממשלה, בעלי ההון והעתונאים - שאותם לא בחר איש באופן דמוקרטי.

גם השואפים לחידוש מלכות ישראל צריכים להבין ששלב זה עשוי להגיע מתוך בחירה חופשית של העם (או בדרך נס משמיים). כל עוד חי העם תחת דיכוי, אין סיכוי לבחירה חופשית אמיתית. יש להבין כי סיסמאות הדמוקרטיה המשמשות את האוליגרכיה במאבקה נגד היהדות והציונות אינן אלא סילוף גס של כללי המשטר הדמוקרטי. יש להתנגד לסילוף ולא לכללים דמוקרטיים. על הצבור הלאומי והדתי להתגבר על רתיעתו מפני חקיקת חוקה לישראל. החשש שמא תתפרש החוקה כתחליף לתורת ישראל, הפקיר את הזירה לחוקי-היסוד הקיימים ולפרשנות ההרסנית של פרופ' ברק וחסידיו.

נתקבע אצלנו רעיון שגוי כאילו נשמת אפה של הדמוקרטיה הוא העקרון: "הרוב קובע". אך דמוקרטיות רבות אינן דוגלות כלל בשלטון הרוב. ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, למשל, הן דמוקרטיות שאינן רוביות. החוקה המתאימה למדינה יהודית-דמוקרטית צריכה להבטיח מעל לכל ספק את הזכויות הלגיטימיות של עם ישראל בארצו. עקרון שלטון הרוב אינו יכול להבטיח את עצם הקיום היהודי במרחב הערבי, שבו יהיו תמיד היהודים מיעוט לאומי, ואינו חיוני כלל לדמוקרטיה אמיתית.

חוקי היסוד הקיימים והשיטה הרובית מבלבלים בין קבלת החלטות לפי רוב דעות לבין שלטון של רוב דמוגרפי. הם יובילו בהכרח להפיכת ישראל למדינה ערבית ברגע שיווצר רוב ערבי באוכלוסיה שבתוך גבולות הקו הירוק.

לפיכך, הפתרון היחיד למצב זה הוא שינוי המשטר הרובי לדמוקרטיה ליברלית קלאסית. בארצות הברית, למשל, מובטח ייצוג זהה בסנאט למדינה קטנה כמו למדינה גדולה. הייצוג הלא-שוויוני כביכול נועד למנוע עריצות של הרוב. הגנה על זכויות המיעוט והפרט היא ללא ספק עקרון דמוקרטי חשוב יותר מן הכלל הטכני של קבלת החלטות על פי הכרעת הרוב. במקרה של ישראל, חייבת החוקה להגן על זכויות האומה היהודית מפני רוב עוין העלול להשתלט על המדינה מבפנים ולשלול אזרחות מכל מי שלא יישבע אמונים למדינה היהודית.

'הדמוקרטיה הקהילתית' מוצעת כמשטר החוקתי של ישראל, כחלק מחוקה שתבטיח את זכויות העם היהודי במדינתו. המודל שואב מיסודות המשטר הדמוקרטי-ליברלי האמיתי, כמו גם ממורשת ישראל. עם ישראל נוצר מלכתחילה כפדרציה של תריסר שבטים, כל אחד עם תפקידו ואופיו המיוחדים. עד ימינו, מתאפיינת התרבות היהודית בריבוי של מסורות ומנהגים המתקיימים בכבוד הדדי ובאחוות אמת: "יחד שבטי ישראל"!

לפיכך, מוצע להפוך את ישראל למדינה פדרלית, כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועוד. המשטר יורכב מיחידות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי, כאשר הממשל הפדרלי המרכזי יעסוק רק בנושאים לאומיים כמו חוץ, בטחון, תשתית ארצית, מטבע לאומי וכד'.

אך בניגוד לדמוקרטיות פדרליות אחרות, 'הדמוקרטיה הקהילתית' תאגד קהילות אוטונומיות שאינן בהכרח טריטוריאליות. אמנם חלק מהקהילות יוכלו להגדיר עצמן בגבולות אזוריים (כגון קיבוצים, שכונות חרדיות, כפרים ערביים או כל ישוב קהילתי שיחפוץ בכך), אך קהילות רבות יוכלו לקיים ממשל אוטונומי שאינו מוגבל לאזור גיאוגרפי סגור.

האוטונומיה לקהילות לא-גיאוגרפיות תמנע קיפוח של אזרחים שאינם חיים באזורים הומוגניים, או לחילופין, נדידת אוכלוסין לתוך "גטאות" אתניים או אחרים. משטר פדרלי על בסיס אזורי עלול גם לערער את אחדות העם ואף לגרום לסכנה של תביעות לפרישה מהפדרציה והסתפחות למדינות שכנות.

'הדמוקרטיה הקהילתית' עשויה לחולל מהפך אדיר בחברה הישראלית, להפיג מתחים בין קהילות שונות, להפחית את שחיתות הממסד המרכזי ולהעצים את האזרחים וקהילותיהם. קבוצות המתנגדות כיום לכפיה דתית ישמחו להקים קהילות וולונטריות שיתנהלו לפי טעמן. מאידך, עשוי המשטר החדש להקנות מעמד רשמי וחוקתי לקהילה היהודית הקלאסית ולהעניק לה עוצמות שלא הכירה מאז ביטול הסנהדרין. ביזור השלטון וניתוק הממשל המרכזי מסוגיות דת ומדינה, יאפשר לציונות הדתית להקים בארץ ישראל שלטון תורני מלא לכל החפצים בו, במסגרת קהילות עצמאיות. הגברת חופש הבחירה צריכה להעניק תקוה למי שמאמין בכח המשיכה של הקהילה היהודית ומורשתה. האתגר הדתי יהיה לבנות חלופה אטרקטיבית לחילוניות.

אהוד טוקטלי, 30/8/2006

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון