מאמר מאת אהוד טוקטלי

לתקן את המדינה מהשורש

אין סיכוי לתקן את תחלואי המדינה בלי הבנה של שורש הבעיה. נפתח בשלוש עדויות שאולי יפקחו את עיני הצבור:

עדות ראשונה: ליד ביתו של אזרח ישראלי נערכו עבודות בניה. בוקר אחד יצא האזרח מביתו ונדהם לראות מוט ברזל ענק נוחת לידו מגג הבנין הסמוך. האזרח המבוהל קרא לפועלים להזהר והלך לדרכו. לאחר ימים אחדים, נשנה האירוע והפעם החטיא המוט את האזרח בסנטימטרים ספורים. רק אז נפל לו האסימון ומיד הזעיק ניידת משטרה. עד שהגיעה הניידת הספיקו כל הפועלים להמלט מהבנין הסמוך. השוטר האדיב המליץ לאזרח להגיש תלונה בתחנת המשטרה על נסיון לרצח, לא פחות. האזרח ציית והגיש תלונה, אך לאחר מספר חודשים קבל הודעה שהמשטרה סגרה את התיק "מחוסר עניין לצבור". עובדה, משטרת ישראל סברה שלא מעניין את הצבור אם אזרח מן השורה יחיה או יירצח.

עדות שניה: שני אזרחים בישראל נתקלו במכונית שחסמה את המדרכה ליד ביתם, תוך עבירה על החוק וסיכון חיי אדם. הם בקשו בנימוס מבעלי המכונית לפנות דרך להולכי הרגל אך נענו בסירוב גס. בלית ברירה, הודיעו האזרחים שייאלצו לקרוא למשטרה. בתגובה, תקפו בעלי המכונית את שני האזרחים בקללות אנטישמיות שהתייחסו לחזותם הדתית של האזרחים. המותקפים הזעיקו ניידת משטרה, אך לתדהמתם, סירבו השוטרים להגן על המותקפים מפני העבריינים הגזענים והגישו דו"ח דווקא נגד המותקפים. שני האזרחים משוכנעים שהשוטרים פעלו ממניעים גזעניים אנטי-דתיים.

עדות שלישית: אזרחית ישראלית המתגוררת בקומת קרקע זיהתה בשעת לילה מאוחרת דמויות חשודות בחצר האחורית של הבנין, ליד חלון חדר השינה שלה. היא פרצה בזעקות אימה ובעלה מיהר מחדר אחר לבוא לעזרתה. לתדהמתו, גילה בחצר החשוכה שני בחורים בבגדים אזרחיים שטענו שהם שוטרים. השניים התפרצו לחצר (הפרטית והמגודרת) ללא שום התראה וללא צו חוקי. הבעל הקים מהומה ולמקום הגיעו גם שוטרים במדים. הללו טענו שנכנסו לחצר תוך כדי מרדף אחרי מחבלים. לעומתם, טען המוקדן במשטרה שהמרדף היה אחרי "שני ערבים שפרצו למכונית" מול ביתה של אישיות מפורסמת. כך או כך, הבחור בבגדים האזרחיים לא ניסה כלל להכחיש שהציץ בחלון חדר השינה של האשה, ואף טען שרצה "לבדוק אם המחבל מסתתר בתוך הבית". חבריו השוטרים לא נקפו אצבע להגן על האשה התמימה מפני הסוטה הנאלח שניצל את תפקידו במשטרה לסיפוק יצריו הנתעבים. הבעל סירב להגיש תלונה למח"ש והסביר שאבד כל אימון בשלטון החוק בישראל.

אלו הן רק שלוש עדויות מתוך רבות. הפרטים האישיים שמורים במערכת האתר 'דרכי תקוה' הואיל ואזרחים רבים חוששים להסתבך עם המשטרה.

קשה להאמין, אך אירועים אלה לא התרחשו בצ'ילה של פינושה, אלא במדינת ישראל בימינו. אזרחים הגונים אינם זוכים להגנת המשטרה ואף חיים בפחד מפני הרשויות האמורות להגן עליהם. תופעות כאלו מאפיינות מדינת משטרה ולא חברה חופשית ומתוקנת.

קיים קו ישיר המחבר בין התעמרות המשטרה באזרחיה לבין המשבר העמוק הפוקד כיום את ישראל. למראית עין, נדמה שמשטרת ישראל פועלת ללא חת נגד שחיתות השלטון. אך האמת היא שהסיבה העמוקה להתנהגותה הפסולה של המשטרה זהה לשורשי עוולות השלטון.

הלורד אקטון אמר כי "הכח משחית וכח מוחלט משחית לחלוטין". זהו שורש הרע במדינת ישראל של ימינו. מבנה המשטר הריכוזי מעניק עוצמה אדירה לקבוצת מיעוט זעירה ובעלי השררה מרשים לעצמם ולמשרתיהם לעשות ככל העולה על רוחם.

שכרון הכח של האוליגרכים הישראלים גורם להם לגונן ולחפות על שוטרים עבריינים וכאלה שמתעמרים באזרחים הגונים שאינם מקורבים לבעלי השררה והעוצמה.

שכרון הכח של האוליגרכים הישראלים נטע בהם תחושה שמותר להם להפעיל כח ברוטאלי נגד אזרחים שלווים, לעקור אותם מבתיהם משיקולים פוליטיים, לערוך טיהור אתני אנטישמי ולאפשר חילול המוני של בתי כנסת ובתי קברות.

שכרון הכח של האוליגרכים הישראלים גורר רבים מהם למעשי שחיתות מופקרים כדי לספק את תאוות הבצע ואת יצריהם המיניים השפלים. במדינת ישראל של ימינו נחקרו בחשדות חמורים שני נשיאים, שרים וראשי ממשלה, חברי כנסת, פוליטיקאים, מפכ"ל המשטרה עצמו, ידוענים ומקורבים אחרים לצלחת השלטון. כל אלה פועלים מתוך תחושה שמגיע להם, שאין דין ואין דיין ולכן מותר לחטוף ולזלול ולהשחית.

שכרון הכח של האוליגרכים הישראלים גרם להם להתנשאות השחצנית שהובילה לזלזול באיומי האויב הערבי. מתוך עוורון מוסרי זה נולד התפקוד השערורייתי במלחמת לבנון, הניהול הכושל של ציוד ותקציבי ענק, הפקרת החיילים בשטח ללא מים ומזון ונטישת מיליון וחצי אזרחים בצפון המדינה ובנגב המערבי.

כל עוד ששלטונם מובטח, בטחונם האישי מוגן ורווחתם האישית משגשגת, שכרון הכח של האוליגרכים הישראלים גורם להם להפקיר את האזרחים ולנצל את משאבי האומה לטובתם הפרטית.

הפער בין העם לבין קבוצת השליטים זועק לשמיים. הישראלים מתגלים שוב ושוב כאנשים נפלאים. החיילים שלנו גבורי חיל וישרי דרך, המתנדבים בעמותות פועלים ללא לאות למען הזולת והעם כולו חדור בתחושת ייעוד לאומי וחמלה חברתית. מגיע לעם הנפלא הזה שלטון ישר, הגון, יעיל וחדור בתחושת שליחות.

המסקנה הבלתי-נמנעת היא אחת: יש לבזר את השלטון הישראלי. עודף הכח במשטר הריכוזי מאפשר למיעוט המושחת למרר את חיינו ולפגוע בבטחוננו הלאומי והאישי. רק משטר ליברלי-דמוקרטי במדינה פדרלית עשוי להעצים את האזרחים ואת קהילותיהם ולאלץ את נציגי הצבור לפעול כמשרתי העם ולא כאדוניו העריצים. רק משטר שיחייב את נבחרי הצבור לשאת באחריות אישית למעשיהם ומחדליהם יכול להוות בסיס לחברה חופשית במדינה יהודית משגשגת. הגיע הזמן לאחד את כל האזרחים בתביעה תקיפה לשינוי המשטר בישראל!

אהוד טוקטלי, 23/8/2006

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון