מאמר מאת אהוד טוקטלי

מדינה יהודית דמוקרטית?

מכתב גלוי לנשיא קצב

כבוד הנשיא,

בנאומך לאומה ביום ה' מנחם-אב, התשס"ה, אמרת: "בשם מדינת ישראל אני מבקש מכם, המתיישבים, סליחה, על הדרישה לעזוב לאחר עשרות שנים של בנין וקרבנות." התנצלותך הרשמית הותירה רבים מאזרחיך נבוכים. אם אתה סבור שתוכנית "ההינתקות"היא מעשה עוול שעליו צריכה המדינה לבקש סליחה, מדוע הנחת לה להתבצע? איך אתה מצפה מאדם להרגיש אם, למשל, יבוא אליו פושע ויאמר: "אנא סלח לי. אני הולך לאנוס מחר את אשתך. אני מבין את רגשותיך, אך אני אחיך וחשוב לי מאד שתסלח לי"... האם היית מקבל את התנצלותו של האנס המתוחכם ופותח לו את דלת ביתך כדי שיוכל לבצע את זממו?

אכן, אדוני הנשיא, עליך להתנצל בפני אזרחיך. היית יכול לעשות הרבה יותר כדי למנוע את הקרע הנורא בחברה הישראלית. עליך לבקש סליחה על כשלונך בנקיטת פעולה כאשר אזרחיך בקשו זאת. אני יודע שתפקידך יותר טקסי מאשר מעשי, אך היית יכול לנסות לשכנע את מר שרון להביא את תוכניתו השנויה במחלוקת להכרעת העם. הנהגת המתנחלים הודיעה באצילות נפש שתקבל הכרעת רוב דמוקרטית לעקור אותם. ניתן היה למנוע את השסע. אני ראיתי במו עיני לפחות שני אנשים שהתייצבו מול מעונך הרשמי, כשהם מתחננים לפניך שתקרא לעריכת משאל-עם או בחירות מוקדמות. אך אתה התעלמת מאזרחיך. מעמדך אמור לשמש סמל מאחד לכל האזרחים, אך אתה בחרת להפנות עורף למגזר גדול של ישראלים.

נראה כי גם מר שרון וגם אתה, כבוד הנשיא, אינכם מבינים את חומרת המשבר הנוכחי. אם תציץ לרגע מחלונך, תוכל לראות ים של סרטים כתומים מתנפנפים ברחובות. נראה שכל המנהיגות הישראלית אינה קולטת את משמעותם האמיתית של הסרטים האלה. הם אינם מבטאים רק עמדה פוליטית בסוגיה הספציפית של תוכנית ההינתקות. הם מבטאים הרבה יותר מזה.

הסרטים הכתומים הצנועים האלה משדרים מחאה עמוקה נגד התנהלותם הברוטאלית והאנטי-דמוקרטית של השליטים הנוכחיים ונגד רוחם האנטי-ציונית. הם מביעים תחושה עמוקה של נבגדות וניכור. רבים מן האזרחים המניפים סרט כתום חשים דחויים ובלתי רצויים בישראל דהיום. ההינתקות האמיתית רק מתחילה.

רבים תיארו תהליך מסוכן זה כמשבר רעיוני עמוק המאיים להרחיק את הציונות הדתית ממסירותה הפטריוטית למדינת ישראל. אך רק מעטים קולטים שהאיום האמיתי מרחף מעל לראשי היהודים הפחות מסורתיים בישראל.

יהודים דתיים ולאומיים רבים כבר מדברים על "הינתקות" ממדינת ישראל החילונית. רבים מהם אינם מסוגלים לראות בפוליטיקאים שגנבו את קולותיהם כמנהיגיה האמיתיים של "ראשית צמיחת גאולתנו". פטריוטים ישראלים רבים חשים כמיעוט מדוכא, הנשלט בידי קבוצה קטנה של פוליטיקאים מושחתים, עתונאים, משפטנים ושופטים, המייצגים ערכים זרים ומתעבים את הציבור שאותו הם אמורים לשרת ולייצג. רבים עונדים את הסרטים הכתומים כביטוי לאובדן האמון בדמוקרטיה הכושלת של ישראל.

אם פטריוטים מסורים אלה, דתיים כחילונים, יתרחקו מן הממסד השליט, יצטרכו עונדי הסרטים הכחולים להמשיך לבדם. האם יוכלו לנהל את המדינה בלי הפטריוטים המסורים, שאותם הם מכנים בסלידה "קיצונים ימניים"?

יתר על כן, ל"כתומים" יש אלטרנטיבה. זהותם ותרבותם תלויות רק באופן חלקי במדינת ישראל ובערכי הציונות. הם רואים את עצמם בראש ובראשונה כיהודים. אם מדינת ישראל תכשל בתפקידה לשרת את העניין הצודק של עם ישראל, הם יוכלו להמשיך לחיות כיהודים ואף ימשיכו להיאבק למען עתיד העם היהודי.

אך האם יוכלו "הכחולים" לשמר את זהותם בלי "הכתומים"? הואיל והציונות החילונית הצליחה לשנות את זהותם מ"יהודים" ל"ישראלים", מה יעשו אם יצליחו גם להחליש את מדינת ישראל? הרי עצם זהותם כ"עם הארץ" תלויה בקיומה של ישראל חזקה. האם הם בחרו בדרך של התאבדות קולקטיבית?

התנועה הציונית הצליחה לבנות תחושה עמוקה של שותפות גורל בין כל היהודים בישראל. אם, חס ושלום, תתחולל הינתקות בין "הכתומים" לבין "הכחולים", יישארו "הכתומים" חזקים בזהותם היהודית. שום אדם שפוי לא הטיל מעולם ספק ביהדותם של יהודים דתיים ומסורתיים. אך ישנם ישראלים שיתקשו להוכיח את יהדותם אם יתרחב הנתק מ"הכתומים". הדבר עלול להפוך בקרוב את "הישראלים הכחולים" לקולוניאליסטים חסרי כל תביעה מוסרית, היסטורית ואפילו חוקית לשליטה בארץ ישראל.

מאז הצהרת בלפור ועד להחלטת החלוקה של האו"ם, העניק החוק הבינלאומי לעם היהודי את הבסיס החוקי לקיומה של מדינת ישראל. בהינתקותם מן הציונות הדתית והמסורתית, עלולים הציונים החילוניים למצוא את עצמם במעמד זהה לפולשים האירופאים שלא היתה להם כל זכות להתיישב בארץ לא להם.

אדוני הנשיא, אני מקווה שתבין שמדינת ישראל זקוקה ל"כתומים" כדי לשרוד. האם תנסה להציל את הדמוקרטיה היהודית היחידה בעולם מן הממשלה המובילה אותה להתאבדות?

אהוד טוקטלי, 18/8/2005

תגובת בית הנשיא

בתשובה למכתבך הנ"ל הריני להשיבך:
1. תוכנית ההתנתקות הנה נושא הנתון במחלוקת פוליטית קשה והנשיא לא הביע עמדתו בנושא ואינו שותף למהלכים השונים בנושא.
2. נשיא המדינה הודיע בתאריך 11.10.2004 על תמיכתו במשאל עם.
3. בתאריך 3.11.04 החליטה הכנסת ברוב של 67 מול 45 לתמוך בתוכנית ההתנתקות.
4. ראש הממשלה התנגד למשאל עם בנושא תוכנית ההתנתקות, כמו כן מרבית הסיעות בכנסת. ההכרעה בעניין קיום משאל עם בנושא תכנית ההתנתקות היא בידי הכנסת.
5. בתאריך 28.3.05 החליטה הכנסת ברוב של 72 מול 39 נגד הצעת חוק משאל עם.
6. הכנסת היא הסמכות והריבון להחליט ובידיה לשנות את ההחלטה או לדחותה.
7. האופי הדמוקרטי של התנהלות הממשלה הוא עניין לדיון בכנסת, במערכת המשפט ובתקשורת.
8. נשיא המדינה מזדהה עם כאב המתיישבים אשר התיישבו ברחבי יש"ע לפי צו מצפונם וע"פ החלטות ממשלות ישראל. הם סיכנו את חייהם למען האידיאל והאמונה וידעו אסון ושכול.
הערכים למענם נאבקים המתיישבים ממשיכים להיות חיוניים לעם ולמדינה.
בכבוד רב,
משה גורל
מנכ"ל בית הנשיא

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון