|
הדמוקרטיה הקהילתית: קריאה לחשיבה חדשה |
|
דומה שלאחר שנים מתחילים בימין לחשוב באופן מעשי על מדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל השלמה. רוב הציבור היהודי בישראל כבר השתכנע שאין סיכוי להשגת שלום תמורת מסירת שטחים, ושהסיסמה "שתי מדינות לשני עמים" מסכנת את בטחון המדינה, אך מזה שנים מטיחים בימין את השאלה: "אז מה הפתרון שלכם?" ובכן, אני מבקש לשוב ולהציע את המודל החוקתי הקרוי 'דמוקרטיה קהילתית'. אמנם, הצעה זו אינה מציגה "פתרון" כפי שדורשת המנטליות הילדותית מבית המדרש של השמאל. כל אדם בוגר יודע שישנם מצבים שאין להם פתרון שלם ומושלם. מי שמציע נוסחאות פלא לניצחון מוחלט נגד הטרור או לשלום אידילי במזרח תיכון חדש עוסק בפנטזיות מסוכנות. הצעת 'הדמוקרטיה הקהילתית' נועדה להגשים את השאיפות שלנו, היהודים. את השאיפות של הערבים לא נוכל להגשים בלי להכריז על התאבדות קולקטיבית. אחת השאיפות של רוב הציבור היהודי בישראל היא לחיות במדינה דמוקרטית. ישנם אומנם חוגים החולמים על משטרים מסוג אחר, אך רוב היהודים בימינו אינם רוצים ואינם מסוגלים לחיות תחת שלטון עריץ. הגדרת ישראל כמדינה 'יהודית ודמוקרטית' נובעת מרצון יהודי-ישראלי בלעדי, בלי קשר לעמים אחרים. כל הבעיה מתמקדת בשאלה אחת: הדמוגרפיה. הנושא מלווה את ההיסטוריה הציונית מראשיתה, ובימינו הוא נותר הנימוק האחרון בעד חלוקת ארצנו לשתי מדינות. גם אנשי שמאל המודים שאין סיכוי לשלום בר-קיימא עם העולם הערבי תומכים בנסיגה מיו"ש בגלל החשש מאובדן הרוב היהודי בישראל. ובכן, צריך להכיר בעובדות: עם ישראל הוא מיעוט במזרח התיכון. כך היה, וכך כנראה יהיה גם בעתיד. העובדות לא ישתנו בגלל תרגילים חשבוניים, תעלולים פוליטיים, התחכמויות של שינוי זהות או הזיות אפוקליפטיות. אך יש להבין שדווקא מציאות זו מחזקת את התביעה הלאומית שלנו בהקשר הדמוקרטי. רבים בימין ובשמאל כאחד סבורים שאי-אפשר לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית בלי רוב יהודי, אך מי שמכיר את הליברליזם הקלאסי יודע שזאת איננה השקפה דמוקרטית. מדינות העולם החופשי אינן מבוססות על רוב אתני, דתי או גזעי. נכון שהחלטות מתקבלות ברוב דעות, אך הליברל האמיתי יודע שחשוב יותר להגן על זכויות המיעוט מפני עריצות הרוב. החוקה האמריקנית, למשל, מאזנת בין השוויון לבין ההגנה על הפרט ועל קבוצות מיעוטים. יש להבין שזכותו של עם ישראל להגדרה עצמית נובעת דווקא מהיותו מיעוט קטן ובעל זכויות היסטוריות המעוגנות בכתבי הקודש של שלוש הדתות הגדולות (כן, גם בקוראן). זכות זו אינה תלויה בעובדה כמותית כלשהי אלא רק בערכים מוסריים ורוחניים. לפיכך, מדינה דמוקרטית באמת צריכה להגן על זכותו של המיעוט היהודי במרחב הערבי ולהגן עליו מפני עריצות הרוב. אוטונומיה לכל קהילה הרעיון הזה אינו פשוט לעיכול בימינו. תעמולת השמאל הפוסט-מודרני חטפה את סיסמאות הליברליזם וטוענת שהדמוקרטיה, הצדק, השלום והחרות צריכים לשרת מדיניות תבוסתנית מול אלמנטים תוקפניים ואנטי-דמוקרטיים. אך האמת היא שהליברלים הקלאסיים היו פטריוטים מושבעים ומאמינים דתיים. את רוב ערכיהם ביססו על אמונה בבורא העולם ובנבואות התנ"ך. עלינו להחזיר את הליברליזם למקורותיו ולבסס עליו את המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו. מודל 'הדמוקרטיה הקהילתית' מתבסס על הנחות יסוד אלו ומבטיח לכל אזרח במדינה מאה אחוז של זכויות אדם, של שוויון כאזרח ואפילו של זכויות קולקטיביות המגיעות לכל קהילה לגיטימית במדינה. אך הוא מגשים את הזכויות הלאומיות של עם ישראל בלבד. אפילו אם יהיו היהודים עשרים אחוזים מאזרחי המדינה - החוקה המוצעת קובעת שישראל היא ביתו הלאומי של עם ישראל וכל אזרח במדינה חייב בנאמנות להגדרה הזאת. כמובן שיהיו טענות שחוקה כזאת תהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד, אך זאת שטות. חוקה ליברלית שתבטיח שוויון בזכויות האדם, בחֵרויות האזרח ובזכויות הקהילתיות לא תפלה אף אדם בגלל מוצאו, מינו, גזעו או דתו. היא רק תמלא את תפקידה (גם לפי החוק הבינלאומי) להבטיח את קיומו של בית לאומי לעם ישראל. הפתרון הזה מבוסס על הגות האסכולה הקהילתנית (קומוניטרית) ועל יסודות המשטר הפדרלי. ממש כמו בארצות הברית, באוסטרליה, בשווייץ ובמדינות פדרליות אחרות - יחיה כל אזרח בקהילה אוטונומית לפי בחירתו. כל קהילה כזאת תנהל את חייה לפי תרבותה, מורשתה וערכיה, וממשלת ישראל תתפקד בדיוק כמו הממשל המרכזי בארה"ב ותנהל רק את המדיניות הלאומית של המדינה. ההבדל היחיד בין המשטרים הפדרליים הקיימים לבין מודל 'הדמוקרטיה הקהילתית' נעוץ בהגדרתן של הקהילות. כיום, משטרים פדרליים מאגדים יחידות אוטונומיות המוגדרות באמצעות גבולות גיאוגרפיים. המודל החדש יעניק אוטונומיה לכל קהילה שתעמוד בתנאים מוכרים, גם אם איננה מוגבלת לטריטוריה מוגדרת. הדבר נועד למנוע יצירת גטאות אתניים ואחרים בישראל, או קיפוח של קהילות רבות שאינן מרוכזות באזור הומוגני. הגישה המוצעת יכולה לשפר את הדמוקרטיה היהודית, כי היא תואמת הן את ערכי התורה והן את כללי הדמוקרטיה הליברלית. היא עשויה להרגיע קונפליקטים רבים בין מגזרים שונים בחברה הישראלית, וגם לענות על שאיפותיהם של רוב הערבים בארץ (שכידוע רוצים לחיות דווקא בישראל ולא במדינה ערבית) - ולו במחיר של ויתור על תביעותיהם הלאומניות והקפדה על נאמנות למדינה היהודית. הליכה בכיוון המוצע כאן עשויה להחליש תנועות קיצוניות ולתרום לצמצום הדרגתי של הסיכונים הביטחוניים. אף על-פי שהאסכולה הקהילתנית אינה נחשבת ל'ימין' או ל'שמאל', נראה שהמודל הקהילתני צריך להיות מאומץ על-ידי הציונות הדתית ועל-ידי המחנה הלאומי בישראל. רצוי מאוד שהחלופה תוצג ברבים לפני שהנחות היסוד השגויות יניבו תוצאות הרסניות במו"מ שנתניהו ואובמה משתוקקים לנהל עם הרשות הפלשתינית.
אהוד טוקטלי, 5/10/2010 אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים |