מאמר מאת אהוד טוקטלי

מבצר החופש

לעשות שלום - להלחם בטרור!

הטרור הפך למגיפה עולמית, אך הקהיליה הבינלאומית ניצבת מולו נבוכה ומפולגת. מול נחישותם של התוקפנים, אין לנבוכים סיכוי רב להגן על עצמם ביעילות. הבה נבחן כמה היבטים של מציאות זו:

טרוריסטים או לוחמי חופש?

אנו נוטים לשפוט פעולות גרילה לפי מטרותיהן. רבים מאתנו שבחו את מבצעי המחתרות נגד הנאצים, אך מגנים פעולות דומות כשהן מסכנות את בטחוננו. כל עוד השקפות פוליטיות משפיעות על שיפוטנו, שום מערכה לא תצליח לעקור את הטרור. הקהיליה הבינלאומית חייבת להתאחד בהוקעת פעולות טרור, ללא קשר למניעיהן.

האם הטרור הוא נשקם של החלשים?

רבות מן המדינות המפותחות נוקטות במדיניות כלכלית אגרסיבית ובגישה תרבותית מתנשאת, התורמות להתגברות השנאה והייאוש. שום מערכה נגד הטרור לא תהיה שלמה ללא בחינה של שורשי הבעיה. לצד התלכדות במאבק נגד פשעים אלימים, על המערב ללמוד לכבד תרבויות אחרות ולהציע להן תקוה באמצעות שותפות הוגנת.

ערכים דמוקרטיים בעת מלחמה?

דמוקרטיות ליברליות ניצבות בפני דילמה אמיתית. ישנם הטוענים שאין סיכוי להשיג נצחון כאשר ידינו קשורות. אחרים מדגישים את הערכים שלמענם אנו נלחמים וטוענים שהתעלמות מהם תהווה תבוסה לתרבות שלנו. בשתי הטענות יש מידה של צדק, אך הן מבלבלות את הממד המוסרי של הבעיה:

חוק השלום

השלום הוא הבסיס המוסרי של מערכת המשפט שלנו, הן זו הפנימית והן הבינלאומית. החוק נועד להגן על שלום הציבור ומציע דרכי שלום לפתרון מחלוקות. מערכת החוקים שלנו גם קובעת אמצעי ענישה המופעלים נגד מי שמפר את עקרונותיה. זהו הבסיס המוסרי לפעילות המשטרה והצבא. הערכים המוסריים שלנו מושתתים על עקרון הכלליות. מי ששובר את הכללים אינו יכול לדרוש שכללים אלה יגנו עליו. למעשה, החוק עצמו שולל מעבריינים חלק מזכויות האדם שלהם. אסירים, למשל, מאבדים את זכותם לחופש תנועה, אך לא את הזכות לתזונה הולמת ולטיפול רפואי. גם החוק הבינלאומי קובע כללים להתנהגות הולמת, אפילו במצב המתיר הפרה גלויה של הזכות הבסיסית ביותר - הזכות לחיים. הטרור נופל בין שתי הקטיגוריות: האם עלינו לנהוג בטרוריסטים כבפושעים רגילים, או שמא הם אויבים במצב מלחמה?

סכסוך צבאי או נושא משטרתי?

מבצעים צבאיים עשויים להיות יעילים בחיסול תשתיות הטרור או בסילוק משטרים הנותנים חסות לקבוצות טרור. במקרים רבים, אפקטיבי יותר להפעיל נגד הטרור חקירות משטרתיות ושיטות מודיעיניות. אך לא המשטרה ולא הצבא פועלים מתוקף חוקים מתאימים לנושא זה. הטרור אינו פשע רגיל ואף לא איום צבאי במהותו. למעשה, ארגוני הטרור דומים מהרבה בחינות לרשתות הפשע הבינלאומי, ובתחום זה אכיפת החוק הבינלאומית קלושה ביותר.

אתיקה של חופש

בעת מלחמה גוברים אינטרסים לאומיים על זכויות אישיות. לוחם הפועל במסגרת החוק והורג חיילי אויב בשדה הקרב, מצפה לזכות בשבחים ולא להיעצר בעוון רצח. הטרוריסטים, המסתתרים בערינו והופכים את רחובותינו לשדות קרב, חייבים להיחשב כסוכני אויב. מי שלוחם להרס הכללים שלנו אינו יכול לדרוש שכללים אלה יגנו עליו. על כן, יש לשאוף שכל טרוריסט ייהרג בקרב או יועמד למשפט כפושע מלחמה.

'מבצר החופש'

אם העולם החופשי רוצה לשרוד, עליו להתאחד בתכנון הגנתו. יש לכרות אמנה בינלאומית שתהפוך את העולם החופשי למקלט של חרות, המבוצר היטב נגד כל איום חיצוני. מדיניות האיחוד החדש צריכה לכלול:

  הקמת כח משימה רב-לאומי, עם סוכנות ביון משלו וכוחות קומנדו שיפשטו בחשאי על מוקדי טרור בכל העולם.

  כח זה צריך לפעול בנחישות נגד כל סוגי הפשע הבינלאומי, מעבירות פיננסיות והברחות סמים ועד טרור וסחר עבדים מודרני. קיים קשר הדוק בין כל אלה ויש לעקור אותם ללא פשרות.

  מערכה זו תוכתר בהצלחה רק אם הקהיליה הבינלאומית תשכיל להתאים את מערכת חוקיה למציאות החדשה. זכויות האדם צריכות לחול רק על מי שמכבד אותן.

  מי שיצטרפו לאיחוד החדש יזכו במעמד של שותפים שווים בכלכלה הגלובלית ואף ילמדו לכבד את תרבויות הזולת וערכיהן. אך מדינות, קבוצות ויחידים שיתייצבו כנגד כללים אלה, יוחרמו כליל על ידי העולם החופשי וינותקו כל קשריהם עם מדינות האיחוד.

כך יוכל העולם החופשי להפוך למבצר מוגן היטב, היודע לכבד את ידידיו, אך רודף את אויביו בנחישות מוחלטת, מתוך דבקות אמיתית בערכיו הנשגבים.

אהוד טוקטלי, 6/5/2004

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון