מאמר קצר מאת אהוד טוקטלי

לתקן עולם

'לתקן עולם במלכות ש-די', אנו אומרים שלוש פעמים ביום. אז אומרים. ומה אנו עושים?

אין ספק שלימוד התורה ושמירת המצוות שלנו יוצרים עולם מתוקן יותר, על פי רצונו של הבורא יתברך. אך נראה שהעולם בדורנו זקוק לתיקון יסודי יותר. היהדות שלנו מופנית בעיקרה כלפי פנים, הן לפנימיות הפרט והן לכלל החברה היהודית פנימה. דורות של גלות יצרו אצלנו כנראה תחושה שאין בכוחנו לתקן את העולם כולו. אין אנו מתערבים בסוגיות שאינן נוגעות לנו במישרין ומעשינו משדרים לכלל האנושות מסר סמוי שאין אנו מבקשים אלא שיניחו לנו לנפשנו.

אלא שהמציאות באה וטופחת על פנינו. רצה הבורא וזימן לדורנו חיים בעידן של כלליות עולמית, גלובליזציה בלע"ז. משבר כלכלי בארצות הים פורץ עד מהרה למציאות בארצנו וסכסוכים בין תרבויות נכריות משתלבים בעימות המתמשך בינינו לבין שכנינו. אם אפשר היה להפריד בעת המודרנית בין המישור הלאומי לבין הממד העולמי, הרי בעידן הפוסט-מודרני שלובים הכלים ללא הפרד. לפיכך, גם אם מקננת בנו עדיין הרתיעה הגלותית מפני "מיסיונריות" יהודית, העלולה לקומם עלינו את שבעים הזאבים, הרי שאין לנו כיום ברירה אלא להתמודד עם בעיות פנימיות מתוך מבט רחב וכללי על העולם כולו.

מי יודע, ייתכן שהמציאות בימים אלה נועדה להעניק לנו הזדמנויות לפרוץ את גבולות הגלותיות. העידן הפוסט-מודרני נראה לעתים כמו 'סידרת חינוך' שנועדה אולי לקרב את הגאולה. בעיות קשות הטורדות כיום את מנוחת האנושות, עשויות למצוא את פתרונן מתוך הבנת תורתנו הקדושה. אם באלפי שנות גלותנו הוגבלנו לשמירת התורה ברשות היחיד, הרי שעתה יש בכוחנו לחפש בתורה מענה לצרכי הכלל - בבחינת 'הפוך בה והפוך בה דכולי בה'. הנה כמה דוגמאות:

במרוצת המאה העשרים למניינם, נתקבעה בתודעת העולם, ובכללה - בתודעת יהודים רבים, חלוקה בינארית, דו-קוטבית, בין השיטה הקפיטליסטית לבין הכלכלה הסוציאליסטית / קומוניסטית. נכון שהיו עמים שבחרו מעין סינתזה, או פשרה, שנתקראה 'סוציאל-דמוקרטיה' או 'מדינת הרווחה'. אך לא נמצאה שיטה שלישית שתפטור אותנו מן היסודות הרעועים של שתי האידיאולוגיות המודרניות.

כצפוי, קרסה ראשונה השיטה הקומוניסטית ועמה האימפריה הסובייטית שהתיימרה להגשימה. אפילו הקיבוצים שלנו וקומונות אחרות שקמו בשולי החברה המערבית עברו משבר רעיוני וכלכלי חריף. תגובת המערב הובילה להקצנת השיטה הקפיטליסטית ולהשתלטותה המוצהרת על הכלכלה העולמית. זהו הפירוש האפשרי היחיד למונח 'גלובליזציה' - כיבוש העולם כולו באמצעות כלכלת ההון. בשנות התשעים למניינם, נדמה היה ש'הסדר העולמי החדש' שהוכרז ע"י הנשיא בוש הראשון נוחל הצלחה מסחררת ושהמעצמה העולמית היחידה תנחיל לעולם אושר ועושר וחוסנה יעמוד לעולמי עד.

אך כבר בתחילת האלף השלישי למניינם, נתגלו לעין כל הסדקים הראשונים בחומות האימפריה המערבית. כלכלת השוק הגלובלי רעדה וכוחות עוינים הכו בבטנה הרכה של החברה החופשית. בימים אלה, שנת ה'תשס"ח / 2007-8, שולחת המציאות מסרים ברורים עוד יותר. התיקונים הטכניים שהוכנסו לפעילות הבורסות בעולם, לא פתרו את בעיות היסוד של הקפיטליזם הגלובלי. מדהים לגלות את הקשר בין שרשי הבעיות לבין העקרונות הנובעים ממצוות התורה.

כזכור, פרץ המשבר הנוכחי בגלל המשכנתאות בארה"ב. המומחים מסבירים לנו כיצד נוהל מתן ההלוואות בדרכים לא אחראיות, אך אין הם מנסים להסביר מדוע טעו ענקי הכלכלה והפיננסים בצורה כה חמורה. התשובה מצויה ביסודות הכלכלה בת ימינו, שכל כולה מבוססת על מתן אשראי נושא רבית לשם עידוד צרכנות פרועה של המון הדוניסטי ושטוף מוח. הצצה חטופה בטקסט המקראי ובדברי חז"ל תגלה שגישת תורתנו לנשך ורבית שלילית מעיקרה. גם צרכנות משולחת רסן נחשבת למידה מגונה שראוי לרסנה. אכן, חז"ל תיקנו 'היתר עסקא' המאפשר ליהודי שומר מצוות להפקיד את כספו בבנק מודרני ולהשתמש בכרטיס אשראי. אך רוח התורה בוודאי אינה מתיישבת עם פזרנות חומרנית ונטילת הלוואות המשעבדות את האדם ועתידו. חז"ל לימדונו שראוי לאדם לחיות על פי יכולתו: "לעולם ישליש אדם את מעותיו" (בבא מציעא מ"ב, ע"א).

ייתכן שזה תפקידנו בדור הזה - להציע לחברה היהודית חלופה כלכלית שאינה שוויונית-מיכאניסטית כמו השיטה הקומוניסטית ואינה כלכלה צרכנית פרועה המבוססת על אשראי ורבית. חכמי התורה יכולים לגבש כללי פעולה תקינים על פי ההלכה, אשר יאפשרו ליהודי לתפקד במציאות בת ימינו, בלי להסחף לבזבזנות המבוססת על רבית פרועה. אם ירצו אחרים ללמוד מדרכינו, נוכל לקיים בפועל את תיקון העולם במלכותו יתברך.

הנה עוד דוגמא: בימים אלה מדברים על האמרת מחירי המזון ברחבי העולם. מגמה זו מתחילה להסתמן גם בחנויות שלנו, בישראל. עקב כך, חוזר לזירה הצבורית הדיון הוותיק על מדיניות הסובסידיות: היש להעניק סיוע לנצרך או לסבסד את המצרך? גם כאן, ראוי לחכמינו לעיין שוב בתורה. מצוות רבות נועדו לטפל בתחום זה: מעשר עני, לקט, שכחה, פאה וכו'. הנה החלופה השלישית לסובסידיות ולקצבאות: את המזון לעניים יש להפריש לפני שהוא מגיע לשוק ולא אחרי שנקבע לו מחיר. לפיכך, אין שאלה של סובסידיה למצרך או לנצרך, אלא יש לתת מזון לנזקקים לפני השלב המסחרי.

יתר על כן, ההלכה קבעה כללים למסחר הוגן, בהם הבדילה בין מצרכי היסוד לבין מותרות: "בית דין חייבין לפסוק השערים, ולהעמיד שוטרין לכך; ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה, אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם, ולא ישתכר המוכר יתר על שתות. במה דברים אמורים, בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות. אבל העיקרין, כגון החמס והקושט והלבונה וכיוצא בהן - אין פוסקין להם שער, אלא ישתכר המשתכר כל מה שירצה." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות מכירה י"ד, א'-ב'). כלומר, עקרון התורה מתיישב עם כלכלה חופשית, אך לא נטולת גבולות ומשולחת רסן. התורה תובעת מאתנו להגביל את תאוותנו החומרנית ולתת צדקה וחסד לזולתנו, אך אינה כופה עלינו שוויון מלאכותי ומדכא. האם לא ברור שחכמי ישראל יכולים להציע תיקון לעוולות שתי השיטות השולטות בעולם? אכן, רבים וטובים כבר דנו בעקרונות אלה ביתר עמקות, אך נראה כי המציאות שזימן לנו הבורא יתברך תובעת מאתנו לקום ולעשות מעשה.

דוגמאות אחרות ידועות ומוכרות. העולם הפוסט-מודרני מתלבט בין גישה סלחנית וסובלנית לאויביו האכזרים לבין יצר הקיום הדורש ממנו להלחם על חייו ובטחונו. הויכוח הצבורי, לעתים גם בקרבנו, מתלהט בין דעות השמאל הפוסלות כל פעולה תקיפה, לבין קולות מימין המלבים שנאה קיבוצית שאין בה כל צורך. והרי התורה צוותה עלינו: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה ונתנה ה' אלקיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב." (דברים כ', י'-י"ג). וחז"ל הוסיפו: "אמר רבי אלעזר, כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים." (מדרש תנחומא, מצורע, א'). האם נוהגת מדינת היהודים על פי עקרונות אלה? האם למדנו מיעקב אבינו להכין את עצמנו באמת לתפילה, לדורון ולמלחמה? ומכיוון שמלחמת הפראים נגדנו כרוכה גם במתקפתם הנפשעת נגד אזרחים במערב, האם לא הגיעה העת ליזום פעולה ברוח התורה ולהסביר את היסודות הערכיים הנצחיים לחוגים רחבים בעולם?

יוזמת התיקון צריכה לטפל בתחומים רבים ורק דוגמאות מעטות נמנו כאן. מחקרים ומאמרים מלומדים לרוב נכתבו במרוצת השנים, אך למרות שיש בכוחנו כיום לעצב את חיינו בארצנו, לא השכלנו לבסס תחומים רבים על אדני התורה. נראה כי חובתנו ללמוד נושאים רבים שהזנחנו - "ולא המדרש עקר אלא המעשה" (אבות א', י"ז).

רבים יטענו כי גם כיום אין אנו הרוב השליט במדינה ואין בכוחנו לקבוע את כלליה וחוקיה. לענ"ד הסדר כאן הפוך: אין אנו הרוב השליט במדינה דווקא משום שאין אנו מציעים חלופה אמיתית ומושכת לתרבות החקיינית המדרדרת את החברה הישראלית. יתר על כן, ישנן דרכים רבות, חוקיות וכשרות למהדרין, שבהן נוכל ליישם את התיקונים במסגרת הקהילות שלנו, ללא שום חשש לכפיה על זולתנו. אמור מעתה - לתקן עולם בדרך של דוגמא אישית וקהילתית, תוך יצירת מודל ראוי לחיקוי.

מעניין שחז"ל קבעו כי "במוצאי שביעית בן דוד בא" (מגילה י"ז, ע"ב; סנהדרין צ"ז, ע"א). שנת ה'תשס"ח היא צרוף מרגש של שנת שמיטה בת שלושה עשר חודש, שרבים ממועדיה חלים בשבת או בסמוך לה. רבים חשים כיום כי אנו עומדים בפתחה של הזדמנות חשובה לרומם את חיינו לממדים של קדושה וטהרה. האם נעמוד באתגר ונשכיל לעשות צעד לקראת תיקונו של עולם?

אהוד טוקטלי, 30/4/2008

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון