מאמר קצר מאת אהוד טוקטלי

לא תגנוב!

זה מובן מאליו, לא? איסור הגזל הוא כנראה אחד מכללי המוסר האוניברסליים ביותר, אחרי "לא תרצח". אנא תקנו אותי אם אני טועה, אך לא מוכרת לי אף תרבות אנושית המתירה גניבה. אז איך זה שהגזל הפך כמעט לגיטימי אם מבצעים אותו באמצעים טכנולוגיים מתקדמים?

אני מתכוון להתפשטות התופעה של שימוש ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים, ללא רשות בעלי הזכויות. אתם יודעים על מה אני מדבר. מישהו מאתנו מוכן להשבע שמעולם לא העתיק ללא רשות שום טקסט, תמונה, שיר, סרט או תוכנת מחשב? הטכנולוגיה החדישה מאפשרת לנו לקחת אותם בקלות, להשתמש בהם ולהתעלם מסימון הקופירייט.

אנו עושים זאת באין רואה, בתחום הפרט, דרך מחשבים ומכשירי ההקלטה למיניהם. אנו עושים זאת בקביעות וכמעט כל מי שאנו מכירים עושה אותו דבר. זה כבר לא גורם לנו שום תחושה פלילית או בלתי מוסרית. הרי לא היינו חולמים אפילו לגנוב חפץ גשמי, אבל כשזה נוגע לקניין רוחני, איבדנו כל בושה. האמת היא שאנחנו גנבים. הרי מישהו עבד כדי ליצור את מה שאנחנו לוקחים ומצפה מאתנו לשלם עבור השימוש ביצירתו.

אבל אנחנו ממציאים תרוצים: "אני לא משתמש בזה לעבודה, רק לשימושי האישי."

באמת? והיוצר הסכים לזה?

או: "אוי, בחייך, כולם עושים את זה."

אז מה?

או: "אתה בטח רוצה שאני ארחם על ביל גייטס."

יופי, זה כבר ממש אידיאליזם של רובין הוד מודרני!

הטכנולוגיה אולי חדשה, אך חולשותינו עתיקות כגיל האנושות. אם אנחנו רוצים שיוצרים ימשיכו ליצור עבורנו דברים חדשים, עלינו לכבד את זכויותיהם ולהפסיק לגנוב את יצירותיהם!

אהוד טוקטלי, 7/4/2005

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון