מאמר מאת אהוד טוקטלי

דאע"ש ופוארטו-ריקו

ישראל חייבת לתבוע הכרה בינלאומית בריבונותה על כל שטח שיהיה בשליטתה. אז תוכל להעניק אוטונומיות למיעוטים שישמרו על נאמנות לריבונות ישראל.

למה נרעש העולם מהסתערות הטנדרים של דאע"ש? רק בגלל עריפות ראשי האזרחים המערביים? הרי היו דברים מעולם, כמו למשל עריפתו המצולמת של דניאל פרל בפקיסטן! ואולי בגלל פשעי דאע"ש נגד המיעוטים בסוריה ובעירק? אך גם תמונות כאלו כבר ראינו בעבר. נכון שהזוועות הללו הלהיטו את הרוחות במערב, אך ספק אם נשיא כמו אובמה היה מורה לתקוף את האסלאמיסטים רק בגלל אכזריותם, שעוד לא מגיעה לקצה הזוועות של הרודן מדמשק.

דאע"ש מציב לעולם אתגר חדש. אין מדובר בהקמת סתם "מדינה אסלאמית". הרי איראן היא מדינה אסלאמית כבר 35 שנה, וכמוה מוגדרות אפגניסטן, פקיסטן ועוד. החידוש של דאע"ש הוא בחזון הח'ליפות האסלאמית. לראשונה מאז קריסת האימפריה העות'מאנית, הופיע במזרח אדם שהוכרז כח'ליף. כבר לא מדובר ברפובליקה אסלאמית מוכרת החברה באו"ם, אלא בחתירה לאימפריה אסלאמיסטית עם שאיפות התפשטות גלובליות. זאת לא פאן-ערביות נאצריסטית, אלא פאן-אסלאמיזם המתבטא בהכתרת ה'אמיר אל-מואמינין' - שליט כל מאמיני האסלאם. החגיגה הגדולה של דאע"ש היתה מחיקת הגבול הסורי-עירקי, הסמל הבולט להסכמי סייקס-פיקו. האימפריה הנולדת בימינו קוראת תגר על הסדר העולמי שנקבע ע"י האימפריות של המערב. וזה מה שמעורר נשיא כמו אובמה מרבצו.

עם כל הכבוד לסנטימנטים האנטי-אימפריאליסטיים של השמאל המערבי, לא מדובר באביב עמים חדש שישיב לעמי האזור את חירותם. מדובר כאן באגרסיה אימפריאליסטית חדשה שמנסה להביס את האימפריאליזם הישן. אכן, הגבולות ששירטטו מיסטר סייקס ומסיה פיקו היו שרירותיים וכפו דיכוי וניצול על עממי האזור ושבטיו. אך דאע"ש מנסה לכפות על אותם אנשים דיכוי חמור עוד יותר. הוא לא מחזיר לתושבים את אדמתם וכבודם, אלא אוכף על המוסלמים משטר אימים פנאטי - ואת כל האחרים פשוט משמיד!

אבו-בכר אלבגדדי הוא ח'ליף אותנטי בערך כמו שקייט בלאנשט היא מלכת אנגליה. אבל מנהיג דאע"ש פורט על נימי עומק בתודעת ההמונים בעולם האסלאמי. הגעגוע לח'ליפות חוצה גבולות לאומיים וכתתיים ומלהיב את הנוער המוסלמי ברחבי העולם. הם כמהים להגמוניה אסלאמית ומתגעגעים לחזון המדומיין של שלטון הצדק, שכביכול היה פעם תחת האסלאם. המערב מתחיל להבין שזהו פוטנציאל לאיום אסטרטגי ולא רק הקזת דם של ארגוני טרור פזורים.

מול התסבוכת הזאת ניצבת ישראל בבלבול גמור. קברניטים בממסד הישראלי מנסים להציג את המדינה היהודית כחוד החנית של המערב נגד סכנת האסלאמיזם. לדעתי, זאת טעות גדולה. במצב הנוכחי, הפלגים בעולם האסלאמי עסוקים בשחיטות הדדיות וכל התערבות שלנו עלולה לאחד אותם נגדנו. יתר על כן, המצב האסטרטגי חושף את חולשת המערב מול הכוחות החדשים. קשה להבין מדוע עלינו לעזור דווקא לצד הנחלש. כבר ראינו שפרס גדול לא נקבל על זה.

אלא שהכאוס האסלאמיסטי יכול להציב בפנינו גם הזדמנויות חדשות. אולי הממסד הישראלי צודק שכרגע כדאי לתאם עמדות עם משטרים ערביים שמרניים (המכונים, משום מה, "מתונים"), כגון מצרים, סעודיה וירדן. אך בטווח הארוך, יתכן ויווצרו הזדמנויות מועילות עוד יותר. גם אם דאע"ש ודומיו יובסו לבסוף (מה שאינו בטוח כלל), גלי ההדף של המהפכה האסלאמיסטית עשויים לחולל שינויים מפליגים במזרח התיכון ובעולם כולו. מאז מלחמת העולם הראשונה, קמו עשרות מדינות, צוירו מפות חדשות, ורק אזורנו נשאר תקוע עם הקווים של סייקס-פיקו. התפוררות המדינות המלאכותיות עשויה ליצור הזדמנות למדינאים ישראליים בעלי מעוף ליזום שינויי גבולות והגדרות מדיניות גם בגזרה שלנו.

מובן מאליו שאין בדעתנו לתמוך באסלאמיזם הברברי. אך מדינאות נבונה צריכה להתכונן לכל תרחיש העשוי להתפתח בעתיד. מול אפשרות של התחזקות גורמים עוינים - ישראל חייבת להתחזק צבאית וכלכלית ולהציב איום ברור ואמין נגדם. אך ישראל צריכה לעשות זאת כמדיניות עצמאית שלה, ולא כמשרתת אינטרסים זרים. במקביל, על ישראל לפתח מדיניות של דו-קיום בין העולם הערבי לבין המעצמה הישראלית. כן, אנחנו בהחלט מעצמה אזורית בסדר גודל בינוני ולא רפובליקת בננות עלובה. סביר להניח שהמשבר לא יסתיים בהכרעה מערבית מוחצת, אלא באיזו פשרה טיפוסית לאמריקה של אובמה ולאירופה עייפת הנפש. אם כך יקרה - ישראל צריכה לתבוע את מקומה בדיונים על גבולות המזרח התיכון. במסגרת מו"מ אזורי כולל, ישראל חייבת לתבוע הכרה ערבית ובינלאומית בריבונותה על כל שטח שיהיה בשליטתה. אז תוכל ישראל להעניק אוטונומיות למיעוטים שיחפצו בכך - כל עוד שישמרו על השקט ועל נאמנות לריבונות ישראל.

יהיו שיצעקו - "בנטוסטנים"!! ואני אומר: "פוארטו-ריקו"! כן, אותו אי קטן שארה"ב כבשה לפני 116 שנה, מהווה עד היום טריטוריה ריבונית אמריקאית. אך לתושביו, שהם אזרחים אמריקאים לכל דבר, אין עד היום זכות בחירה לממשל הפדרלי בוושינגטון הבירה, אלא רק לממשל העצמי באי שלהם. במרוצת השנים נערכו משאלי עם שהציעו לתושבים בחירה בין עצמאות מלאה, לבין מעמד של מדינה ככל מדינות ארה"ב, או המשך המעמד הקיים (הידוע כ'מדינה חופשית' או 'Commonwealth'). אך לאחר שנות ויכוחים עדיין לא הוכרעה השאלה. למרות התגברות התמיכה בהפיכת פוארטו-ריקו למדינה ה-51 של ארה"ב, עדיין לא בשלה העת לשינוי. התמיכה באופציה של עצמאות מלאה נשארה שולית עד ימינו.

אם הדמוקרטיה הגדולה של ארה"ב מחזיקה יותר ממאה שנים בפוארטו-ריקו, מעניקה אזרחות לכל התושבים, אך מונעת מהם ייצוג בממשל הפדרלי - מדוע לא תוכר ריבונות ישראל על כל השטח שהובטח לעם היהודי בועידת סאן-רמו, תוך הפיכת הרשות הפלשתינאית בעזה ובשטחי A+B ביו"ש לממשל של קהיליה אוטונומית בריבונות ישראל? זכויות אזרח מלאות יוענקו לכל תושבי הארץ, אך אזרחי הקהיליה הפלשתינאית לא יוכלו להצביע לממשל המרכזי בירושלים. אפשר להציע שזה יהיה סידור זמני, נגיד לחמישים שנה, ואז נערוך משאל עם כמו שעושים האמריקאים אחרי מאה שנה...

יש להניח שהצעה זו תעורר תגובות קשות, אך לדעתי, הסתערות חמומה על רעיונות יצירתיים נובעת מקבעון מחשבתי ובלבול ערכי. הייתכן שצריכה לבוא לעולם טינופת כמו דאע"ש כדי שאנשים הגונים יתחילו לחפש דרכים חדשות להגשמת חזונם וערכיהם?

אהוד טוקטלי , 3/10/2014

אודות אהוד טוקטלי ומאמרים נוספים


סגור חלון