מאמר מאת ישראל בונאן

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

"יהדות הבננה"?

זה עתה סיימתי לקרוא את מאמרו של פרופ' יהודה שנהב "תופסים טרמפ על מרבד הקסמים" (באנגלית). אני המום מגישתו של המחבר. אם התכוון המחבר להרוס את שלוות נפשי, הרי שמגיעות לו ברכות, כי הוא הצליח בהצטיינות.

אני יהודי יליד מצרים החי כעת בארה"ב, כך שאני מוסמך להגיד - שלא משנה איך תנתח את זה, תפרק את זה לגורמים, תהפוך את זה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה - כאשר אדם נכלא (במהלך מלחמת ששת הימים), מוכה, מושפל, מאבד את זכויות האדם הבסיסיות שלו, מחרימים את כל רכושו ובסוף מקבל כרטיס לכיוון אחד לשום-מקום, עם חותמת "אסור לחזור", אחרי שחי במצרים 22 שנה - אדם כזה זכאי שיקראו לו בשם כלשהו. אנא בטובך, אמור לי, איזה שם נקרא לו, "בננה"? בוודאי שאינו נוסע סמוי המנצל את "מרבד הקסמים" המיתולוגי של פרופ' שנהב.

זה רק הסיפור שלי, ומה עם הורי שהותירו מאחור את חסכונותיהם, שלוות נפשם, את הסביבה המוכרת שבה חיו, את כל חבריהם וכל מה שהיה יקר להם כדי להצטרף אלי אחר כך; וכשעזבו את מצרים, דרכוניהם הוחתמו "אסור לחזור", עם כמה קילוגרמים של בגדים וכסף ותכשיטים בערך של פחות מעשרה דולר לכל אחד, מה שהיה מספיק להם במצרים לקנות אוכל לשבוע, ופחות מכך בארץ זרה, אחרי שחיו כל חייהם במצרים, באיזה שם נקרא להם, "בננה"? בוודאי שלא היו טרמפיסטים שציפו לתמורה בלי לתת תרומה, כפי שטוען פרופ' שנהב.

פרופ' שנהב מנסה בכל כוחו לטשטש את מצוקת יהודי המזרח ע"י תיאור של תשוקתם להתקבל כציונים אמיתיים. האם הישראלים המזרחיים אמורים לוותר על תביעתם הבסיסית לתיקון העוול שנעשה להם כדי להתקפל בפני הלחץ להשתייכות ולהכרה בהם כציונים אמיתיים? האם ניצולי השואה החיים כיום בישראל אינם מוכרים כציונים טהורים בגלל שהם וצאצאיהם קבלו פיצויים מגרמניה ושוויץ על הזוועות שעברו עליהם ועל משפחותיהם? אם ישנם יהודים מזרחיים שאינם חפצים להיות מוגדרים 'פליטים' בגלל נסיבות מיוחדות - ניחא. זוהי בחירתם האישית. אך גם תביעה לגמול לגיטימי ללא וויתור על זהות ציונית היא בחירה אישית. אני מבקש שכל אחד יבחר את דרכו. הסיפור המקראי על יציאת מצרים לא שינה את תיאור מעמדם של העברים במצרים כעבדים, וכך גם אני מקבל את מצבי כפליט שגורש ממצרים. תיאור המצב בכל שם אחר מהווה סילוף של העובדות. מה שחשוב זה לא מה שהיינו בעבר, אלא מה שאנו היום ומה שעשינו עם חיינו.

פרופ' שנהב כתב: "כל אדם בר-דעת, ציוני או לא-ציוני, חייב להודות שההשוואה בין פלשתינאים ויהודי המזרח אינה מבוססת. הפליטים הפלשתינאים לא רצו לעזוב את פלשתין."

פרופ' שנהב רוצה לשכנע אותי שכאשר הושלכתי מארצי עם חולצה מקומטת לגופי וזוג משקפיים שבורות (שנשברו בכוונה, על פני) בידי, זו היתה בחירה חופשית שלי. גם שנות העינויים שבילו חברי, אלה שהיה להם פחות מזל, במחנות המעצר אבו-זעבל וטורה, לא נבעו מבחירתם. אפילו מעשי הטבח שבהם נרצחו עשרות יהודים ורבים אחרים נפצעו לא קרו מבחירה שלנו. פרופ' שנהב, צריך לתת קצת יותר מלהג אווילי כדי לשכנע אותי שכל אלה היו תוצאה של בחירה חופשית.

הטיעונים שמחזיקים את החבל משני קצותיו הופכים את התיאוריה שלך לחלולה, במיוחד כאשר כל משפט הכולל את המילה פלשתינאים מכיל אוטומטית גם את המילה "מוסרי' או 'לגיטימי', ואילו בקשותיהם של המזרחיים הן 'בלתי מוסריות' או 'התחשבנות חסרת עמוד שדרה'.

עוד נקודה הדורשת הדגשה, ממנה בחר פרופ' שנהב להתעלם לחלוטין, היא מעמדם הנוכחי של המזרחיים. מצטער, הם לא חיים באוהלים וצאצאיהם מהווים אזרחים מועילים בארצותיהם. יתר על כן, הם אינם נוטרים טינה ושנאה ברמה שהפליטים הפלשתינאים וצאצאיהם מפגינים. הסיבה פשוטה מאד, כי יותר מארגון יהודי אחד העניקו לנו הזדמנות ואת מתנת 'היד המסייעת', וכל השאר היה תלוי בנו, כשקבלנו את העזרה, בנינו את חיינו, והצלחנו למרות כל הקשיים. ללא היד המסייעת, ייתכן שהיינו רואים את צרותינו מוכפלות, ממש כמו מצוקתם של הפליטים הפלשתינאים.

אם כן, מה שצריך להיחשב 'בלתי מוסרי', הוא הגישה של ארצות ערב שבחרו להחזיק את אחיהם במצבם העגום של מצוקה מתמדת, במקום לסייע להם לשוב ולהיות בני אנוש בעלי כבוד עצמי, כפי שהם ראויים להיות, אילו רק ניתנה להם העזרה הנחוצה כפי שקבלנו אנחנו.

ישראל בונאן, 23/12/2004


חזרה למאמר הנוכחי