מאמר מאת מוריס אוסטרוף

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

הקונגרס הלאומי האפריקאי ואש"ף

ישראל ודרום אפריקה

העובדות סותרות את ההשוואה הנפוצה בין ישראל לבין דרום אפריקה של עידן האפרטהייד, כמו גם את הטענה שישראל היתה תומכת מרכזית במשטר האפרטהייד.

רבים מאשימים את ישראל בהפרת הסנקציות הבינלאומיות ע"י המשך הסחר עם דרא"פ בשנות השמונים. אך בשנת 1986, כאשר האפרטהייד ספג גינויים כלל עולמיים, היו שותפי הסחר הראשיים של דרא"פ מדינות כמו ארה"ב - 3.4 מיליארד דולר, יפן - 2.9 מיליארד, גרמניה - 2.8 מיליארד ובריטניה - 2.6 מיליארד. בהשוואה אליהם, מאזן הסחר של ישראל עם דרא"פ עמד על הסכום המזערי של 0.2 מיליארד בלבד, וסכום זה הווה פחות מאחוז אחד מסך כל הסחר הבינלאומי של דרא"פ.

מוצדק בהחלט כעסו של הקל"א (הקונגרס הלאומי האפריקאי) על אספקת הנשק מישראל למשטר האפרטהייד. אך מוזר מדוע הכעס הזה ממשיך לתסוס רק נגד ישראל, בעוד שהמעשה נסלח לספקיות הנשק העיקריות - צרפת, בריטניה, קנדה, גרמניה המערבית, איטליה, הודו, בלגיה, טייוואן וארה"ב. בנוסף, אפשר היה להוריד את משטר האפרטהייד על ברכיו מוקדם יותר, אילו היו מנתקים את אספקת הדלק שלו. כל יבוא הנפט לדרא"פ, בסך 2 מיליארד דולר, הגיע מארצות ערב, בעיקר מערב הסעודית. עיסקת חליפין בסך מיליארד דולר נחתמה עם אירן, כאשר דרא"פ מספקת נשק תמורת נפט אירני. עיסקה דומה בסך 750 מיליון דולר נחתמה עם עירק. האם לא מוזר שאף אחת ממדינות אלו לא נשפטת לפי אותן אמות-מידה שדורשים מישראל?

בניגוד לדעה הרווחת ושלא כמו מדינות רבות אחרות, ישראל יכולה להתגאות בתרומתה לבניין דרא"פ החדשה. עד היום לא זכתה להכרה בתרומתה הייחודית, כאשר במהלך תקופת האפרטהייד ערכה ישראל קורסים לכישורי מנהיגות עבור השחורים, במטרה להכינם לקראת הדמוקרטיה החדשה בדרא"פ. תוכניות אלו לפיתוח קהילתי ומנהיגות בחסותה של ההסתדרות, התקיימו עקב הנסיבות בחשאי, כדי לחמוק מעיני ממשלת האפרטהייד.

כשני תריסר מבוגרי קורסים אלה הפכו לראשי ערים כגון יוהנסבורג, קיפטאון, רנדבורג, ג'ורג', גרהמסטאון ופורט אלפרד. מאות חברי מועצות ממשל מקומי ולפחות עשרים חברי פרלמנט ושרים במועצות מחוזיות עברו הכשרה בבית ברל בשלב זה או אחר.

בנוסף, המרכז לשתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ קיים במשך השנים פעילויות לבניית יכולות ולהעברת טכנולוגיות בשלושים מדינות שונות באפריקה. כמה מתוכניות אלו התקיימו במרכזי הכשרה בישראל ואחרות התבצעו במדינות הנוגעות בדבר, כולל פרוייקטים חקלאיים ארוכי טווח. כיום, ממשיכה תוכנית "העתיד" לארגן קורסים בישראל להכשרת מנהלים אפריקאים מדרג הביניים.

ניתן להבין את הזדהותו של הקל"א עם הפלשתינאים לאור יחסיהם כשותפים למאבק בעבר. אך כאן גם מסתיים הדמיון ביניהם. אכן, לפלשתינאים מגיעים חיים טובים יותר, אך לרוע מזלם הם לא זכו למנהיגות בקנה המידה של נלסון מנדלה. מי יכול לפקפק שאילו היו ליאסר עראפת תכונות כמו של מנדלה, היה כבר משיג הסכם שלום סביר עם אהוד ברק?

למרבה הצער, האמנות של אש"ף והחמאס מבוססות על האיסלאם וחדורות שנאה, בניגוד גמור לאמנת החרות של הקל"א, הדוגלת ב"שלום עולמי ויישוב כל הסכסוכים הבינלאומיים באמצעות משא ומתן - לא מלחמה". לעומת זאת, סעיף 9 של אמנת אש"ף מכריז בגלוי שהמאבק המזוין אינו טקטי בלבד, אלא הוא מהווה את האסטרטגיה הכוללת. סעיף 19 דוחה לחלוטין את החלטת האו"ם מנובמבר 1947 לחלוקת פלשתינה, ומשתמע ממנו ששחרור פלשתין פרושו חיסול גמור של המדינה היהודית. כל ההחלטות הבינלאומיות בנושא הישראלי-פלשתינאי מבוטלות ללא בושה בסעיף 20.

סעיף 13 של אמנת החמאס קובע ש"יוזמות, פתרונות שלום-כביכול, וועידות בינלאומיות, עומדים בסתירה לעקרונות תנועת ההתנגדות האיסלאמית. אין פתרון לשאלה הפלשתינאית זולת הג'יהאד." מנהיגה לשעבר של תנועת החמאס, ד"ר רנטיסי, אמר בראיון לכתב הניו-יורק טיימס ג'ואל ברינקלי באפריל 2003, "אנו בחמאס מאמינים ששיחות שלום לא יביאו כל תועלת. אנחנו לא מאמינים שנוכל לחיות עם האויב." מחמוד אל-זהאר אמר לברינקלי בחיוך, "הרגנו ארבעים ויותר ממאתיים נפצעו בשתי פעולות בלבד."

חוסר ההגיון רב-הדמיון של תפיסת החמאס, בניגוד גמור לטון המפוכח של אמנת הקל"א, מובלט לאור הפוביה הכפייתית שלהם מארגונים כמו 'הבונים החופשיים', מועדוני 'רוטארי', 'ליונס' ודומיהם. החמאס מבטיח שמיד עם כינון המשטר האיסלאמי, ארגונים אלה יחוסלו. הוא מאשים את הקבוצות הללו בכל אסון אפשרי, החל משליטה בתקשורת, ביצוע המהפכה הצרפתית ונצחון הקומוניזם, פריצת שתי מלחמות העולם, ועד לייסוד חבר הלאומים והאומות המאוחדות.

הקל"א לא היה מסכים להסתה לאלימות כמו זו הבוקעת כבר שנים מן המסגדים ומאמצעי התקשורת הנשלטים ע"י הרשות הפלשתינאית, והנשמעת במוסדות החינוך שלה מהגיל הרך ביותר. הגיע הזמן להביא למזרח התיכון קצת מהשקפת העולם של הקל"א, הדוגל בפיוס ובאהבת האדם!

מוריס אוסטרוף, 6/10/2004

מר אוסטרוף השתתף בהפגנות רבות נגד משטר האפרטהייד כאשר חי בדרום-אפריקה.


חזרה למאמר הנוכחי