מאמר מאת ד"ר ריצ'רד בנקין

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

המאבק לשלום וצדק

פרשת סלאח א-דין שועייב צ'ודהורי

העיתונאי סלאח א-דין שועייב צ'ודהורי לא התכוון מעולם להפוך לסמל. הוא גדל בחברה מוסלמית וחונך לאור השקפת עולם שתיארה את היהודים ומדינתם כשדים. הוא אפילו עבד זמן-מה בעתון Daily-Inquilab שנתמך ע"י חוגים איסלאמיים. אך בסופו של דבר הוא שינה את השקפתו כשראה את המשותף בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. הוא הבין שישראל מקבלת יחס לא הוגן ושהדווח החד-צדדי של התקשורת מוליך שולל את הציבור בבנגלדש.

לכן הוא נטל יוזמה והתחיל לפרסם מאמרים שקראו לבנגלדש להכיר בישראל, תוך שהוא מוקיע את עליית הפונדמנטליזם בבנגלדש ואת הדווח המוטה לרעת ישראל והיהודים. הוא סייע לאחרים, כולל לעורך שלו, לפרסם מאמרים אוהדים לישראל, ובכך עורר ויכוח ציבורי בעיתונות ובחוגי הממשל. ב-29 לנובמבר, בדרכו למטוס שהיה אמור לקחת אותו להרצאה היסטורית בתל אביב על התקשורת והשלום, צ'ודהורי נעצר ע"י המשטרה ועוכב לחקירה. האישום היה: ריגול למען "האינטרסים של ישראל ונגד האינטרסים של בנגלדש." המשטרה פשטה על ביתו ומשרדו, החרימה את המחשב שלו, דיסקים וחומר נוסף. בעקבות המשטרה הגיע ההמון שבזז את המקום ללא רחמים.

התפתח מסע שיסוי מוזר. הדלפות חלקיות של גורמי שלטון, רמיזות ושקרים גסים, האשימו את צ'ודהורי בו-זמנית שהוא סוכן המוסד ושהוא קנאי איסלאמי, שהוא הומוסקסואל וגם רודף נשים, ציוני מושבע ואופורטוניסט המחפש טובות הנאה חומריות. משפחתו נחשפה לאיומים ונדרשה להוקיע אותו. אחיו סוהיל, המשמש גם כדוברו הראשי, הותקף ונאלץ להמלט פעמיים מעיר הבירה. המשטרה סירבה לקבל את תלונותיו על התקיפות והאשימה את משפחת צ'ודהורי ב"ברית עם היהודים".

צ'ודהורי זומן לבית המשפט יותר מחצי תריסר פעמים ונכלא מחדש ל"חקירה". אחרי כמעט חודשיים, האשימה אותו הממשלה במרד, עבירה חמורה ביותר. אישום מאוחר יותר (הפרת תנאי חוק הדרכון הבנגלדשי האוסרים נסיעה לישראל) בוטל, כי צ'ודהורי כבר ישב בכלא תקופה ארוכה יותר מן התקופה המרבית על עבירה זו. הוא אינו מודאג בקשר לאישום במרידה. אין שום ממש באישום זה והממשלה כבר הודתה בכך ולא סיפקה שום ראיות לעבירה זו. הבעיה היא שבתי המשפט בבנגלדש ידועים לשמצה בשחיתותם ועושים את דברו של כל כח פוליטי הצובר עוצמה באותו זמן.

ב-21 לאוגוסט 2004, דחה בית המשפט העליון של בנגלדש את בקשתו של צ'ודהורי להשתחרר בערבות. הוא נשלח בחזרה לכלאו ללא תאריך לשימוע נוסף, ללא ערוצים נוספים לערעור, ללא אמצעים חוקיים לשחרור או אפילו סיכוי להליכים משפטיים נאותים. בית המשפט נימק את החלטתו בהיות המקרה "בעיצומה של חקירה". בעיצומה של חקירה? אין בכך שום ממש, וגם לא באישום. כל פרט שניתן היה לחקור כבר הסתיים לפני חדשים. החלטת בית המשפט היא נסיון שקוף להשתיק כל מחשבה עצמאית או ביטוי חפשי המעיז להציע דו-שיח בין יהודים ומוסלמים ולגיטימיות למדינת ישראל.

וכך צ'ודהורי נמק בכלאו, כאשר האסירים האחרים מכנים אותו "ידיד ישראל". כמוסלמי אדוק, הוא משוכנע שהאל יוציא את צדקתו לאור. "השבי בתוך התא," הוא כותב, "מחזק אותי רוחנית. אני רואה את האורות של מאבקי בזמן התפילות והמדיטציה." הוא מתחייב להמשיך ולהטיף לשלום ולדיאלוג ו"לא להכנע לכוחות הטומאה": חוגי האיסלאם המתחזקים בבנגלדש, שהיא אומה הידועה בגרסתה המתונה לאיסלאם. ובינתיים צ'ודהורי סובל. בריאותו ממשיכה להתדרדר, כאשר שלטונות הכלא מסרבים לתת לו טיפול רפואי חיוני, למרות צווי בית המשפט. פרנסתה של משפחתו קופחה. עסקיהם נסגרו ונבזזו, הבנקים מסרבים לתת להם אשראי לחדש את עסקיהם. סוהיל צ'ודהורי לא יכול לעבוד כי המעסיקים מחרימים אותו. כאשר התדרדר באביב המצב החברתי והפוליטי בבנגלדש, ידידים הביעו חרדה שצ'ודהורי יימצא "ירוי בעת נסיון בריחה" או שפשוט ייעלם.

ישנן חמש סיבות בסיסיות לרצונה של הממשלה לרדוף את צ'ודהורי: לעצור את פעילותו; להרתיע אחרים העלולים להעיז ולבטא דברי כפירה על שלום עם היהודים; להפגין את עוצמתה; ולשאת חן בעיני האוכלוסיה בעתות משבר. אך הסיבה האחרונה היא החשובה ביותר: הם עושים זאת כי הם יכולים, כי למעשה אף אחד לא מונע זאת בעדם. למרות כמה מחאות של ארגוני זכויות, נציגי בנגלדש לא שמעו הרבה בקורת על הפרה זו של זכויות האדם. צ'ודהורי הטיף לשלום ולהבנה בין הדתות, ועל כך הוא נרדף. הוא נטל סיכון אישי בכך שהתייצב לצדנו וכעת הוא משלם על כך. אסור לנו לשבת בשקט בצד.

הוא מבקש מתומכיו לבקר באתר האינטרנט שלנו: www.freechoudhury.com, שם ניתן לשלוח מסרים של עדוד ותקוה למשפחתו, דבר המחזק את כח עמידתם, ניתן לשלוח לבנגלדש מחאה על העוול ולבקש ממנהיגי העולם להושיט סיוע, וניתן לחתום על עצומה מקוונת למען שחרורו. ממשלת בנגלדש מתחילה לשים לב לקולות המגיעים לשגרירויותיה ואפילו למשרד ראש הממשלה שלה. אנא עודדו אותם. אפשר גם לעזור למשפחה עם הצעות עבודה מקומיות או מקוונות לסוהיל צ'ודהורי; אפשר גם לסייע כספית דרכי - בדוא"ל: drrbenkin@comcast.net.

אילו היו בני צ'ודהורי באירופה בזמן השואה, הם היו מסרבים לנהוג ברכבות המוות.

ד"ר ריצ'רד בנקין, 2/9/2004


חזרה למאמר הנוכחי