מאמר מאת סלין לדוק

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

רוח הצדק

העולם זועק לשלום ולצדק. רוח הצדק מכנסת את הצדדים למשפט במרכז העולם, במקום שבו הכל התחיל. היא מבקשת מהתובע להציג את כתב האישום.

תובע: כבודך, הפלשתינאים אולצו לצאת לגלות בגלל מדיניות ציונית. בשנים 1947-1948, נותרו 600,000 איש מחוסרי בית ומולדת. האו"ם פסק שהפלשתינאים מהווים משנת 1948 פליטים של העולם. גנדי ודזמונד טוטו תיארו את ישראל כמדינת אפרטהייד. ארגון אמנסטי הבינלאומי הוכיח שהישראלים מפרים את זכויות האדם. האו"ם פסק שחומת האפרטהייד של שרון גוזלת אדמות פלשתינאיות ולכן חייבת להתפרק. כתב האישום מוצק וברור, שכן הוא מבוסס על החלטות האו"ם ועל מדיניותו הרחומה והאנושית של האיחוד האירופי.

רוח הצדק: אכן, תביעתך נראית מוצקה מבחינה משפטית, אך האם היא צודקת? האם אתה מתבסס על רגשות אנטישמיים?

תובע: אין אנו אנטישמים, כבודך. אני עצמי יהודי ושותפי לראשות המשלחת הוא ערבי פלשתינאי. שנינו שמיים. אך אין אנו ציונים. אנו מצביעים על פשעי הציונות ולא מתנגדים ליהדות. כל יועצי הם נשים וגברים המאוחדים באמונתנו ובתחושת הצדק שלנו.

רוח הצדק: הופעה חיצונית עלולה לעתים להטעות. איזו אידיאולוגיה מנחה אותך?

תובע: כבוד רוח הצדק, אני הומניסט המבקש שוויון, חרות ואחווה לכל.

רוח הצדק: אתה טוען שאתה הומניסט, אך האם הנך מגן האדם? היכן היית כאשר יהודים גורשו מארצות ערב בשנים 1947-1967? האם מחית על כך או טענת שהיו אלה מעשים בלתי אנושיים?

תובע: כבודך, הם היו ציונים. כל מדינה הקימה בתי משפט ורק אלה שנמצאו אשמים בציונות גורשו. נשיא מצרים נאצר עצר רק זרים. כציונים, הם היו האשמים במנת חלקם.

רוח הצדק: אתה מזכיר את נאצר ולא את סדאת שכרת הסכם שלום עם ישראל. מדוע? האם סדאת היה ציוני? האם כל 980,000 היהודים מהעולם הערבי (כולל יהודים וקראים מאירן) נמצאו אשמים בציונות?

תובע: האם הם לא היו ציונים? האם לא עברו לישראל?

רוח הצדק: ללא אזרחות או דרכון, ועם 20 דולר בכל כיס, לאן יכלו ללכת?

תובע: שקר ציוני. הם לקחו אתם את כל כספם.

רוח הצדק: הזכרת את חומת האפרטהייד בישראל. ומה בנוגע ל"עיר מוקפת החומה" שאליה הוגלו יהודי תימן? מה בקשר לבתי הכלא ברחבי העולם המוסלמי, לחומות הגטאות באירופה ולמחנות הריכוז הנודעים לשמצה? אותו עולם שאתה מתאר כהומניסטי ורחום עצם את עיניו מול תופעות אלו. מדוע?

תובע: אני לא עומד כאן לייצג את האיחוד האירופי או להגן על עמדות ערביות או מוסלמיות. אני תובע צדק לפלשתינאים. לדרוש עבורם מולדת!

רוח הצדק: וליהודים גם מגיעה מולדת? הצהרת בבית משפט זה שאתה תומך בפלורליזם אתני ודתי. התואיל לספר לי כמה יהודים חיים תחת שלטונו של עראפת, בערב הסעודית או בעולם המוסלמי?

תובע: אני משוכנע שיש נוכחות יהודית, אך לא נותרו שם ציונים.

רוח הצדק: רק אלפים בודדים נותרו בעולם הפאן-ערבי. מי מגן על זכויות היהודים או הישראלים?

תובע: בסמכותי לטעון למען הפלשתינאים המדוכאים ונגד הציונות. הישראלים כולם ציונים ולפיכך כולם אשמים.

רוח הצדק מהרהרת בהגיון הדברים: אין יהודים החיים בישראל, רק ציונים. לפיכך המדינה היהודית ישראל אשמה מעצם ההגדרה...

לאחר מחשבה עמוקה, קוראת רוח הצדק את פסק דינה:

רוח הצדק אינה ניתנת לחלוקה. היא רואה, שומעת ומקשיבה לכל הצדדים. רוח הצדק אינה עוורת. היא מכסה את עיניה כדי לראות ללבבות.

רוח הצדק! היוונים ראו בה אלה ומידה טובה. היא ישבה לימינו של שלמה המלך. היא הדריכה את קליאופטרה במאבקה להשתחרר מעולה של רומי.

הרומאים זנחו אותה כאשר החריבו את בית המקדש השני, הגלו את השכבה השלטת מיהודה והטילו את כל העולם היהודי לתוהו ובוהו. אך היו יהודים שנותרו בישראל, אשר שמה שונה בשרירות לב לפלשתינה, פרובינציה רומאית מובסת. צאצאי השלום והצדק של הרומאים השתמשו במושג הצדק כדי להגלות ולרצוח יהודים. כן, אי-צדק משווע נעשה ליהודים, בהתאם לפתגם הקיסרי: "הפרד ומשול".

רוח הצדק נעדרה ממעשיהם של אלה שהכריחו יהודים לחיות בין חומות הגטו, בבתי סוהר ובמחנות. דברים אלה קרו בגלויות המזרח כמו גם בגלויות המערב. במשך מאות שנים לא שמעתי יהודים זועקים להתערבותה של רוח הצדק. הם רק לחשו תפילה לאל: לשנה הבאה בירושלים...

רוח הצדק שמעה את תלונות העולם המייבב, מבעד לחומות הציניות, הכעס, הקנאה והשנאה. הם זועקים לשלום ולצדק...

ואני אומרת: הומניסטים, נתצו את החומות שלכם! הקשיבו לאמהות הרוצות לזעוק נגד הצדקת המחבלים המתאבדים ונגד כתרי התהילה הנקשרים לראשיהם. אתם משחיתים ילדים הבוטחים בנו בלבבות פתוחים. אתם אולי הומניסטים, אך אינכם אוהבי אדם. רוח הצדק רואה, מרגישה ומכירה ברחמיה בכאבו של הזולת. רוח הצדק אינה אנוכית.

אתם צועקים בשפתכם: צדק, justice, justice! אך אני שומעת את לבכם ואת המניע האמיתי שלכם:

"Just Us!" - רק אנחנו, ולא הם...

סלין לדוק, 12/8/2004


חזרה למאמר הנוכחי