מאמר מאת נוני דרוויש

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]

האם פינוי עזה יביא שלום?

כבת להורים מצריים, גדלתי בשנות החמישים בעזה שהיתה כבושה ע"י מצרים. הואיל ואני מכירה ומבינה את תרבות האזור, טורדות אותי שאלות לגבי נסיגת ישראל מעזה. האם תביא הנסיגה תקוה והתחלה חדשה לערביי עזה שלא שלטו על עצמם מעולם? האם תביא שלום לגבולה הדרומי של ישראל? האם ידחו אנשי עזה את מעמדם כקורבן הקבע של העולם הערבי ויתחילו לחיות בשלום? האם ידחו את בחישת מדינות ערב בחייהם ואת השימוש בעזה כבסיס לירי על ישראל? האם יסיימו את תרבות השנאה, הטרור והתגמול? האם ידחו תושבי מחנה ג'בליה את התואר "פליטים"? האם תתחיל מצרים להתיר לאחיה הערביים מעזה כניסה חופשית לסיני ולמצרים? והחשוב מכל, האם יסיימו בני עזה את הטרור?

יש לי רגשות מעורבים לגבי הפינוי הישראלי ואני תוהה אם אזרחי עזה יעמדו באתגרי העתיד, במיוחד כאשר הדינמיקה של הפוליטיקה והתקשורת הערביות נותרו כפי שהיו מאז ומעולם.

כאשר הגדה המערבית ועזה היו בשליטה ערבית, אזרחי השטחים האלה התירו לירדן, מצרים, סוריה, עיראק וסעודיה להשתמש באדמתם כבסיס למתקפות על ישראל ולנהל הסתה בלתי פוסקת נגד המדינה היהודית החדשה. מדינות ערביות השתמשו בשטחים להלחם בישראל וכל דבר אחר הפך למשני בפסיכולוגיה הערבית, אפילו בטחונם ורווחתם של הערבים.

מצרים וירדן ששלטו בעזה ובגדה המערבית בין השנים 1948-1967, ערכו מתקפות טרור יום-יומיות נגד ישראל, במיוחד בעזה 1954-1956. נאצר הקים את קבוצת ה'פידאין' שהסתננה מעבר לגבול וביצעה פעולות טרור נגד הישראלים. כל זה קרה לפני 1967 ו"הכיבוש הישראלי". במגמתו לאחד את העולם הערבי תחת הנהגתו, השתמש הנשיא נאצר באיום להחריב את ישראל כאות של גאווה וכבוד למנהיגות ערבית. אני הייתי עדה לכך באופן אישי כי אבי היה מפקד ה'פידאין' בעזה.

באותם זמנים, מדינות ערב השפילו, האשימו, שיחדו והתעללו בפלשתינאים כדי שילחמו ולא יקבלו את ישראל, ובכך הפכו אותם לשעיר לעזאזל לתפארת העולם הערבי. בתרבות המבוססת על גאווה ובושה, היו הפלשתינאים חייבים להוכיח שהם ראויים לכבוד ע"י התקפות על ישראל.

נאצר השליך לכלא רבים מתושבי עזה שהעזו לחצות את הגבול לישראל למטרות שלום. הם הוקעו כבוגדים ואחדים אף נרצחו במקום. הרשויות המצריות עצרו אותם בעוון "הפרת ההודנה" (הפסקת אש זמנית). מאוחר יותר, לקחה מצרים 52 עצירים כאלה והפכה אותם לקבוצה הראשונה של ה'פידאין', שמטרתה היתה זהה בדיוק לסיבת מעצרם המקורית. הם אומנו לחצות את הגבול ולחולל נזק, מוות והרס רבים ככל האפשר כנגד הישראלים.

אבי נהרג כתוצאה מפעולות אלו ולראשו נקשרו כתרים של גיבור לאומי ו"שאהיד" (קדוש מעונה). נאצר נשבע שכל מצרים תנקום את דמו, תוך התעלמות מתוצאות פעולת התגמול נגד ישראל.

רק מעטים יודעים שה'אינתיפאדה' הפלשתינאית הראשונה התחוללה ב-1955 נגד השלטון המצרי בעזה, אשר כלא רבים מהם והפקיר אותם לירי בלתי פוסק. ברצועת עזה הזעירה, היו הפלשתינאים לחוצים בין ישראל לבין שאר העולם הערבי, ונזקקו לויזה אפילו כדי לבקר במצרים. התשתיות והכלכלה בגדה המערבית ובעזה הוזנחו ע"י הערבים, שנתנו לפלשתינאים רק נשק לפעולות טרור. הפלשתינאים פשוט נוצלו והוקרבו להיות הקו הקדמי של הג'יהאד הערבי.

בבתי הספר היסודיים של עזה, למדנו להעריץ שנאה, נקמנות ופעולות תגמול, ולעולם לא את השלום. "תהילת הקרב" היתה הכבוד הנעלה ביותר. הם הפחידו אותנו עם סיפורים על היהודים ולימדו אותנו לפתור מחלוקות בעזרת אלימות. תמיד אמרו לי לא לקחת סוכריות מזרים כי זה עלול להיות יהודי שמנסה להרעיל אותי. ילדות קטנות דקלמו בדמעות שירה ג'יהאדיסטית ונשבעו להקריב את חייהן כ"שאהידות".

כמה דורות גודלו תחת אינדוקטרינציה חמורה כזו. ה'פידאין' של אתמול הפכו למחבלים המתאבדים של היום. הם מתגאים כרובוטים בהרג יהודים, כשהם הורגים את עצמם מתוך תקוה להגיע לגן העדן. מנהרות עדיין נחפרות כדי להבריח נשק לתוך עזה. תנאי המחיה החמורים בעזה יצרו אנשים שלא חוו חיים נורמליים כבר למעלה ממחצית המאה.

אני תוהה לעתים מדוע הערבים אינם יכולים לקבל יהודים שיחיו בארצותיהם הענקיות, כאשר היהודים מכבדים ערבים ומתירים להם לחיות בארצם הזעירה. הערבים אינם רואים כמה זה צבוע.

אני לא בטוחה אם הפינוי מעזה יביא שלום לישראל ורווחה לתושבי עזה. אני מכבדת את מאמצי הרצון הטוב של ישראל למען השלום, אך הערבים לא החזירו מסר דומה במעשיהם. בשלהי תקופת מובארכ, המצב הפוליטי במצרים אינו יציב ומצרים רבים חוששים שהקיצונים ישתלטו על המדינה. קבלתי מסרים בדוא"ל של מצרים האומרים "מצרים רותחת בזעם ותסכול". היציבות בעזה קשורה ישירות ליציבות במצרים.

האם יפעלו תושבי עזה למען השלום אחרי הפינוי הישראלי או שמא יחזרו לתקופות ה'פידאין', הג'יהאד והטרור? האם למדו לקח מעשרות שנים של אלימות ואי-סדר? האם הם בכלל זוכרים איך לחיות בחברה מסודרת ושוחרת שלום? אם ישראל תיסוג, ערביי עזה יוכלו לנצל את ההזדמנות ולפעול סוף-סוף למען השלום ונגד הטרור. אישית, אינני אופטימית, אך הדבר תלוי בערביי עזה.

נוני דרוויש, 2/6/2005

בקרו באתר: ערבים למען ישראל (אנגלית)

האתר של נוני דרוויש: NonieDarwish.com (אנגלית)


חזרה למאמר הנוכחי