מאמר מאת פרופ' עדה אהרוני

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]

לזכרו של סול בלו

הזהות היהודית ביצירות סול בלו

סול בלו שנפטר ב- 5 לאפריל 2005, חודשיים לפני יום הולדתו התשעים, פגש פעם את ש"י עגנון ששאל אותו: "אדוני הצעיר, אתה משתמש בנושאים יהודים בספריך?" מופתע ומעט נבוך מהשאלה, ענה בלו: "כן, אני חושב שאני משתמש בהם בדרך כלל." על כך ענה עגנון: "אם כך, יהיה לך עתיד מזהיר!" ואכן, הצלחתו של בלו שאבה, בנוסף לכישורים והאיכויות האחרים שלו, מן הנושאים, הערכים, המוסר והרקע היהודים שלו.

זכייתו בפרס נובל לספרות בשנת 1976 קבעה את מעמדו של סול בלו כקלסיקן אמריקאי. מאז, התחזק מעמדו כסופר הומניסטי ומצפוני, כהוגה מעמיק וכריאליסט חכם ונחוש.

בלו התנגד תמיד למגמה הקרתנית לסווגו כ"סופר יהודי-אמריקאי" והעדיף להיחשב כסופר אוניברסלי. הוא טען שגם כאשר הוא עוסק בנושאים, בדמויות וברקעים יהודים מובהקים, הוא משתמש בהם כסמלים למצב האדם המודרני.

עיון מדוקדק בספריו מראה שהנושאים היהודים, כולל החיפוש אחר זהות יהודית, ניצבים במרכז יצירתו. העובדה שהחיפוש אחר זהות הוא גם סמלי לאדם האוניברסלי רק מוסיפה לגדולתו של סול בלו ואינה מפחיתה בשום אופן מן התוכן היהודי של סיפוריו.

מאז הופעת ספרו הראשון האדם התלוש (1944), ועד לרוולסטיין (2000), חדורים כל ספריו בנושאים, ברעיונות, בדמויות וברקעים יהודים. הוא משתמש בארכיטיפים תנכיים ובגישות טרגי-קומיות מהפולקלור האידישאי כדי לסמל את המצב הקיומי האנושי. בלו משתמש במורשתו היהודית על שתי רמות: (א) כחומר שהוא בוחר כחלק אינטגרלי מסיפוריו - נושאים, דמויות, רקעים, מצבים ויחסים; (ב) עקרונות המוסר, הערכים והנורמות היהודים שספג בנפשו ואישיותו מאז ילדותו ובמרוצת השנים.

רוב גיבוריו של בלו מתלבטים בסוגיות חופש הבחירה, אחריות חברתית, שמירה על הכבוד האנושי ושמירת היחוד הפרטי, ואמונה עקבית באפשרות לשינוי. בספרו הנדרסון מלך הגשם, למשל, הגבור מבטא בבהירות רעיון זה: "ההומו-סאפיינס מסוגל להפוך את עצמו אט-אט למה שהוא מדמיין."

בספרו השני, הקורבן (1947), הנושא המרכזי הוא בדיקה של תופעת האנטישמיות המודרנית. בעיית השוני האנושי קשורה ישירות ליחסים אנושיים ולאחריות אנושית, הואיל ויחסים משמעותיים אפשריים רק במידה שאנו מוכנים לקבל את השוני בין בני האדם. בלו מעלה את יחסי היהודי והאנטישמי לרמה של מטפורה. בסוף הרומן, מנצחת הגישה היהודית האופטימית וההומניסטית.

התוכן היהודי אינו רק מקור לאשמה ודאגה בספריו של בלו, אלא גם מקור לעוצמה ושלמות. בספר אחר ספר, גיבוריו יוצאים מחוזקים ממשברים קיומיים שונים - ושיבתם לאיזון בריא קשורה לחזרתם לזהותם היהודית.

ספרו הרצוג (1965) מוכר ע"י רוב המבקרים כיצירת מופת. בסוף הרומן, הגיבור מוזס הרצוג שואב כח משיבתו לשרשיו היהודיים ומפיק מכך את היכולת לקחת אחריות ולהתמודד עם חייו.

אהדתו העמוקה של בלו לישראל ודאגתו לבטחונה עומדת במרכז ספרו לירושלים ובחזרה (1976), שהוא היחיד הכתוב בסגנון עתונאי. הספר ספוג בכמיהתו לשלום במזרח התיכון. בויכוח המופיע בספר, אומר מתווכח עוין שמטעני חבלה מוטמנים בכל העולם ולא רק בישראל. בלו מגיב באמרו שיש הבדל גדול בין הטמנת פצצה בירושלים או בלונדון. הפצצה בירושלים מהווה הכרזה שאין לישראל זכות קיום - בעוד שמטען חבלה בלונדון אינו מביע כוונה כזו להשמדת-עם.

בראיון שערכתי עם סול בלו (התפרסם ב'גלים' 9, דצמבר 2000), אמר: "ככל יהודי, אני משתוקק לשלום בין ישראל לערבים. אך אין זה מקומי להגיד לישראל מה יהיו תנאי השלום. אני חש שיש לכמה ישראלים מעט נקיפות מצפון על יחסם לערבים, למרות שהם מכחישים שיש צורך באי-נעימות הזאת. אך ישנן כמה עובדות ברורות: חוסר האיזון הפוליטי, הפער בין שעור הילודה היהודי והערבי - כל אלה סימנים ברורים שיש צורך לנקוט צעדים להפסקת הסכסוך. ומוטב שעה אחת קודם. העדיפות שלי נתונה להמשך קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל. לכן אני מעדיף שלום שיבטיח את שרידותה של המדינה היהודית ככזו, וכמקום מקלט לכל יהודי באשר הוא. בין אם אני באמריקה או בישראל, אני חלק מן העם היהודי."

על פי מיטב המסורת היהודית, בלו נאבק בכל כתביו נגד הכוחות המסרסים וההרסניים של התבוסתנות והניהיליזם, ולמען השגת משמעות, שלמות ועושר רוחני בחיי האדם. במגמתו זו, הוא העשיר והעמיק את הספרות היהודית-אמריקאית ואת ספרות העולם, כמו גם את קוראיו. הוא חידד את מודעותנו לעולם שבו אנו חיים, וסייע לנו להיות אנשים מתחשבים וטובים יותר. יהי זכרו ברוך.

פרופ' עדה אהרוני, 26/5/2005

המייסדת והנשיאה העולמית של ארגון איפל"ק

עדה אהרוני היא מחברת-שותפה של הספר: Saul Bellow: A Mosaic (Peter Lang, New York)


חזרה למאמר הנוכחי