מאמר מאת עו"ד אילון ירדן

[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג ]

לא עזה תחילה, אלא עזה סוף!

תוכנית הנסיגה החד צדדית מרצועת עזה, מבית מדרשו של אריק שרון, מעוררת תגובות קשות מצדו של מחנה הימין, הרואה בה לא רק בריחה בנוסח דרום לבנון ופרס לטרור, אלא גם כתקדים מסוכן, שהצעד הבא אחריה יהיה נסיגה מרוב שטחי יו"ש ואולי אף מכולם - בד בבד עם הקמת מדינה פלשתינאית בשטחים אלו.

אומר מיד: אינני שותף לצהלת מחנה השמאל, כל אימת שישראל מגלה נכונות לסגת משטחים שתפסה במלחמת ששת הימים. להפך: שותף אני לדאגה של מחנה הימין כל אימת שישראל עושה כן. למרות זאת, אינני חושב שנסיגה מוגבלת משטחים מסוימים מסכנת בהכרח את מדינת ישראל, אלא רק נסיגה מוחלטת מכל השטחים. תפישה מאוזנת של המציאות, שאינה כפופה לשיקולים אידיאולוגיים ולאינטרסים מפלגתיים צרים, מצריכה הבחנה לא רק בין סוגי השטחים המוחזקים, אלא גם לגבי היקף המעורבות הישראלית הנחוצה בשטחים אלו.

כל כך הורגלנו לצבוע את כל השטחים שתפסה ישראל במלחמת ששת הימים באותו צבע, עד שאין אנו מסוגלים להבחין בגוונים השונים של כל אחד משטחים אלו. מסיבה זו, נתפש כל צעד באחד משטחים אלו כתקדים מסוכן עבור שאר השטחים. הנסיגה מסיני נתפשת כתקדים ביחס לרמת הגולן, כשם שנסיגה מרצועת עזה נתפשת כתקדים ביחס לחבלי יהודה ושומרון. יתירה מזו: נסיגה נתפשת לא רק כפינוי של שטח מנוכחות ישראלית, אזרחית ו/או צבאית, אלא גם כוויתור על הריבונות הישראלית על אותו שטח. תפישה חד ממדית זו מונעת מאתנו לבחון אפשרויות נוספות ובצורה זו מצמצמת את מרחב התמרון של ישראל.

במאמר זה בכוונתי לבקר לאו דווקא את תוכנית הנסיגה החד צדדית הנוכחית של שרון, אלא את המסגרת הקונספטואלית החד ממדית שבתוכה היא מתקבלת - ולהציג לזו חלופה בצורה של מסגרת מושגית רב ממדית. על פי תפישתי, יש לבחון כל שטח שנתפס במלחמת ששת הימים לגופו, במנותק משאר השטחים, ולהחליט על היקפה של המעורבות הישראלית בו בהתאם למבחנים כגון: הזיקה ההיסטורית אליו, צורכי הביטחון, שיקולים דמוגרפיים, שיקולים משפטיים וכו'. ניתוק הזיקה בין השטחים השונים, והתנתקות מדפוסי חשיבה מקובלים - חשובים אולי יותר מאותה התנתקות פיזית שעליה מדבר היום שרון.

נסיגת ישראל ממדבר סיני נתפשת כתקדים לכל שאר השטחים. אין טעות גדולה מזו. ישראל יכולה הייתה לוותר על סיני בשל מספר שיקולים ייחודיים, שאין להם הקבלה בשטחים אחרים, כגון: העדר זיקה היסטורית, ריבונות פוליטית ברורה, ומעל לכל - חיזוק ביטחונה של ישראל על ידי פירוז סיני מנוכחות צבאית מצרית. פרט לויתור על שדות הנפט, שהמשך החזקתם עשויה הייתה לחזק אותה מבחינה כלכלית, לא היה אפוא לישראל כל עניין בשטח זה, וספק אם הייתה לה זכות משפטית לעשות כן.

לעומת זאת, לגבי שאר השטחים יש לישראל זיקה היסטורית, אף כי עוצמתה שונה מאזור לאזור. החזקת שטחים אלו חשובה מבחינה ביטחונית, אף שלכל אזור משקל בטחוני אחר. ולבסוף, מבחינה משפטית הזכות לריבונות על שטחים אלו שנויה במחלוקת, ולישראל נימוקים כבדי משקל התומכים בזכותה לריבונות עליהם. לטענה המקובלת, ששטחים אלו כבושים, ושהחזקתם ויישובם מהווים הפרה של המשפט הבינלאומי, אין בסיס מוצק.

הנסיגה המוחלטת מסיני אינה יכולה אפוא לשמש תקדים לשום שטח אחר המוחזק היום על ידי ישראל. גם אם תחליט ישראל להפחית את מעורבותה בשטחים אלו, יהיה עליה להמשיך להחזיק בריבונות הביטחונית, הכלכלית והאקולוגית - שהן סמכויות-העל של כל מדינה מודרנית. לכן, החשיבה לגבי שטחים אלו צריכה להיות במונחים של הענקת סמכויות חלקית ולא של ויתור על מלוא סימני הריבונות.

השיקול העיקרי בעד צמצום הנוכחות הישראלית ברצועת עזה הוא דמוגרפי, ולכן יש לשקול אותו בהשוואה לשיקולים אחרים. מכל השטחים המוחזקים היום על ידי ישראל, רצועת עזה היא הבעייתית ביותר. מחד, הזיקה ההיסטורית אליה היא החלשה ביותר ואף מבחינה ביטחונית אין לה חשיבות רבה; מאידך, זהו השטח הצפוף ביותר, העני ביותר ואף העוין ביותר. מסיבה זו, ספק אם מלכתחילה הייתה הצדקה ליישב את רצועת עזה ביישובים ישראליים, עתירי קרקעות, בליבה של אוכלוסייה עירונית צפופה ועוינת - במקום להסתפק בנוכחות צבאית מינימלית לצורכי בטחון.

עתה, לאחר שכבר נעשה הדבר, על ישראל לשקלל את ההיבט הביטחוני מול ההיבט הדמוגרפי. משיקולים של עלות-תועלת (ויתור על שטח קטן בתמורה להשתחררות מנטל של אוכלוסייה גדולה ועוינת), יתכן מאוד שכדאי יהיה לישראל להפחית את נוכחותה בפנים הרצועה, ולהיערך על גבולותיה, ובלבד שתשמור על הריבונות בה ותבטיח את פירוזה מנשק כבד ומהיותה מוקד של טרור. והעיקר, חשוב שכל החלטה בנוגע לרצועת עזה תהיה לגופה, בלא לקשור זאת לגורלם של יו"ש ורמת הגולן, שבהם מאותם שיקולים עצמם צריכה ישראל להמשיך במלוא הנוכחות - הביטחונית, האזרחית והיישובית. אמור מעתה: לא עזה תחילה, אלא עזה סוף פסוק.

אילון ירדן, 8/4/2004


עו"ד אילון ירדן פרסם 5 ספרים על מדיניות וחוק.

בקרו באתר של תנועת צד"ק מיסודו של אילון ירדן


חזרה למאמר הנוכחי