|
[תגובות מתקבלות ברצון בפינת הדיאלוג]
מה עושים
|
|
תוויות זוכות בדרך כלל לשם רע, אך למעשה הן חשובות מאד. הן מסייעות לנו לזהות בני ברית פוטנציאליים לפעילותנו למען מטרות פוליטיות ועמדות מוסריות שונות. תוויות יכולות גם לסייע בחיזוי עמדות שבהן עשויים אנשים מסוימים לתמוך, כמו גם לצפות מי עשוי לתמוך ומי עלול להתנגד ליוזמות שלנו. אך ישנם דברים שחודרים מעבר לתוויות וחוצים עמדות של "שמאל" או "ימין". הם נושאים משמעות של שאיפה פשוטה להגינות, ליושר ולצדק.
פרשת סאלח אודין שועייב צ'ודהורי היא אחד המקרים האלה. לפני ששה-עשר חודש, סוכני השלטון תפסו אותו וגזלו ממנו את אור השמש, את הטיפול הרפואי הנחוץ לו, ואפילו את הזכות להשתתף בהלוויית אמו, שלבה נדם תחת הלחצים הממושכים שהופעלו עליה להוקיע את בנה. עסקיו של צ'ודהורי נהרסו, מסמכיו ומחשביו הוחרמו ע"י המשטרה. משפחתו הושמה למעשה ברשימה שחורה שמונעת מהם למצוא עבודה וכעת היא נמצאת על סף קריסה כלכלית. ילדיו ספגו איומים ואחיו ספג מכות. המשטרה מסרבת להגן עליהם ומאשימה את משפחת צ'ודהורי שצרותיה נובעות מ"בריתם עם היהודים". מה עשה צ'ודהורי כדי לזכות ביחס כזה? מה היה פשעו? לטענת ממשלת בנגלדש, האשמה היא "המרדה" - סעיף פלילי חמור שנותר מהתקופה הקולוניאלית, המוגדר כ"פשע נגד הממשלה" - וזה מעלה את השאלה: מה עשה צ'ודהורי שפגע כל כך בממשלה? הוא מאמין בא-ל אחד שאוהב בשווה את כל יצוריו ומצווה עליהם לשאוף לצדק. הוא גדל בחברה המתייחסת ליהודים, ולפעמים גם לאחרים, כאל מפלצות, אך הוא גילה דבר טוב יותר. למרות שהוא חי בחברה המסתירה מידע חיוני מאזרחיה, הוא גילה דבר טוב יותר. הוא חלם על עולם שבו אנשים בני כל הדתות יוכלו לדבר בפתיחות ובשוויון, עולם שבו החדשות נשפטות על-פי הדיוק של תוכנן ולא לפי הנטיה הפוליטית של הדובר. בשנת 2003, כתב צ'ודהורי על חזונו ופתח זירה חדשה לדיון בתקשורת ובממשל. פרופ' עדה אהרוני מחיפה התרשמה מאד והזמינה אותו לשאת דברים בכנס איפל"ק, ארגון סופרים בלתי-פוליטי המקדיש את פעילותו לבניית גשרים של שלום והבנה. הוא גם הוזמן ע"י 'אגודת הסופרים' לכנס הבינלאומי בנושא "גשרים של שלום בין עמים". ברור כשמש שצ'ודהורי הוזמן ע"י שני הארגונים על בסיס אקדמי וספרותי טהור, ולא משום סיבה אחרת. אך כאשר עמד לצאת לדרכו לאירוע ההיסטורי, עצרה אותו המשטרה - ומאז הוא מוחזק במעצר, רוב הזמן בתנאים ברוטליים. שוב ושוב נשללה מצ'ודהורי הזכות לשחרור בערבות, נמנע ממנו טיפול רפואי חיוני, ונערכו לו חקירות תכופות. המשטרה פשטה על ביתו ומשרדו, ובעקבותיה התנפל עליהם אספסוף שהורשה לבזוז את הרכוש ללא חשש מפני החוק. האיומים על משפחתו היו כה חמורים עד שילדיו הפסיקו ללכת לבתי הספר ואחיו הוכרח להמלט מהבירה דאקה. אך גם בכלאו, צ'ודהורי מסרב להכנע או להתייאש, נשען על אמונתו האיסלאמית ועל תמיכתם של אוהדיו בכל העולם. ב- 8 לאפריל, חבר הקונגרס האמריקאי מארק קירק (רפובליקאי מאילינוי) ואני נציג את העוול הזה בפני השגריר הבנגלדשי בארה"ב. ביכולתכם לחזק אותנו בהשתדלותנו אם תכתבו אליו לכתובת: Amb. Syed Hasan Ahmad; Embassy of the People's Republic of Bangladesh; 3510 International Drive NW; Washington, DC 20008. הדואר האלקטרוני שלו הוא: bdootwash@bangladoot.org מי שחי בארה"ב יכול להודות לחבר הקונגרס בכתובת: Congressman Kirk at 1717 Longworth HOB; Washington, D.C. 20515; Phone: 202-225-4835; Fax: 202-225-0837. רצוי גם לפנות לסנטור או חבר הקונגרס שלכם ולהפציר בהם להדרש לנושא או לחקור את הפרשה. ניתן למצוא את פרטיהם באתר: www.house.gov/writerep אפשר גם לעזור ע"י כניסה לאתר התמיכה בצ'ודהורי: www.freechoudhury.com מה שיגביר את התנועה באתר, וכן אפשר לחתום שם על העצומה המקוונת, שכבר נחתמה ע"י אלפים, ולהתעדכן בהתפתחויות. לבסוף, אם ידוע לכם על אפשרויות תעסוקה כלשהן עבור משפחת צ'ודהורי (דרך האינטרנט או בשטח, בעיר דאקה), אנא התקשרו אלי לדוא"ל: drrbenkin@comcast.net , כך שנוכל לעזור להם להתגבר על הנסיון המכוון לרושש אותם.
ד"ר ריצ'רד בנקין, 31/3/2005 |